שים שלום? בחלום! • טור אישי

השבוע נפל דבר בישראל.

"חוזרים למשא ומתן עם הפלשתינים", הכריזו כותרות העיתונים.

שוחרי השלום לבשו בגדי חג. כותבי הטורים בעיתונות המוטה שמאלה השחיזו כלי כתיבה והיטיבו לתאר את היום שאחרי. ראש הממשלה הפריח נאומים הנושאים בתוכם נכונות ישראלית מרחיקת לכת. ואפילו נשיא האימפריה הגדולה היה נראה כמי שמשכתב כעת היסטוריה של שנים.

ורק אנחנו עומדים מהצד ומביטים כאילו לא לנו כל השמחה הזאת. משל לא היינו חלק נכבד ממאזנה הדמוגראפי של המדינה.

מסתבר שיש משהו קטן שמעיב על השמחה הפורצת. לענן השחור בתוך כל האופוריה קוראים "פרטנר".

אין לנו פרטנר לשלום!

שלום הוא מושג יחסי. זאת כל ילד יודע. גם שקט זמני יכול להתפרש כמצב של שלום. ומאידך, גם וויתורים מרחיקי לכת אינם תמיד המתכון לשלום.

אנו עומדים מול עם מפולג ומסוכסך סביב עצמו. מול הנהגה כושלת שנשלטת בידי קומץ אנשי גרילה. ועם כל זאת לכולם מטרה אחת מוצהרת: להשמיד, לרצוח ולטבוח את העם היהודי היושב בציון.

לא המחלוקת העקובה מדם בין השיעים והסונים, אשר הקריבה על מזבחה מיליוני בני העם הערבי בארץ ובעולם, ולא שום עוני רעב וחוסר כל- הם אלו שיסיתו מליבו של תושב הרשות את השנאה הקשה אותה ינק ועל ברכיה גדל והתחנך.

הם אינם מעוניינים בשלום. מבחינתם אנחנו לא קיימים בכלל. וזאת איננה שגיאת קולמוס. ראשי השלטון מהצד השני הכריזו טרם יציאתם לשיחות "השלום" כי לעולם לא תהיה הכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי!

אף אחד לא הופתע. אף גבה לא הורמה בתמיהה. הכל המשיך כמתוכנן.

הכרזות פומביות אלו אינן חדשות. שום דבר שלא ידענו עליו קודם לא התחדש.

אז מה אנחנו? תמימים?? אוויליים?

החלום של ראש הממשלה

חלומו של כל ראש ממשלה בישראל הוא להירשם בספרי ההיסטוריה כאיש הראשון שהצליח להביא שלום ולהמעיט בסכסוך הגדול במזרח-התיכון.
כל נבחר ציבור שהגיע לשלב שביכולתו לחלום לשבת על כסא ראש הממשלה מתכנן אסטרטגיות משלו לשלום. ספרים רבים בסגנון 'השלום שלי' נכתבו על-ידי מנהיגים מהשורה הראשונה, כשלכולם חלום אחד משותף.

אף אחד לא תמים. אף אחד לא נאיבי. כולם מלאי תקווה שמא יבוא היום בו תתעופף יונה צחורה ותבשר על השלום.

אלא שהגדרתם של אנשים אלו לשלום לוקה בחסר.

שלום איננו כלי המשמש בידי האחר לאיום כללי.

התקפלות וויתור על אידיאלים המשמשים כבסיסה של החברה בישראל אינם שלום!

הריסת בתים והקפאת בניה כמחווה אינה הדרך לשלום.

עמידה איתנה על עקרונות בסיסיים תוך התחשבות מקסימאלית בדעתו של האחר - זהו שלום.

שלום איננה מילה מפחידה. משפט כמו "וויתורים כואבים" הנשמע לעיתים תכופות מדי אינו משפט פתיחה של שיחות קרבה ושלום.

עלינו להבין אחת ולתמיד כי המשחק העלוב אותו משחקים עמנו בעל כורחינו שכנינו מן הגדה, חייב להסתיים.

בלתי ראוי לתת למדינה שלמה לקוות לשלום אמיתי ובשל כך לוותר על חיים תקניים ומסודרים במדינתנו, כאשר הפרטנר שכנגד מכריז על אי הכרה בנו כעם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!