עופו מכאן, עובדים זרים. לכו! דעה

אפתח בוידוי אישי קטן: האמת היא, שאין לי ממש מושג כמה עובדים זרים יש לנו כאן בארץ, מהו הסכום המדויק של ילדיהם ומה בדיוק רוצה התקשורת מהשר הממונה.

דבר אחד אני יודע בוודאות. ללוי השכן יש הודי שנושא אותו בכיסאו לתפילות השבת. לויסגלס ממול יש פיליפיני (ואולי סיני, מי בכלל יודע) שאחראי להדליק לנו את המזגן בשבת. והכי חשוב - למסעדה בתחילת הרחוב יש את יוהן הסיני (כן, הפעם זה בטוח) שמבשל את מרק התירס המסורתי.

לאחרונה התחלתי להבין שלאנשים האלו יש ילדים.

ככה, לאט לאט, התחילו להכניס בחדשות אייטם יומי שנפתח בכותרת: "ילדי העובדים הזרים". עם הזמן הפך הסלוגן לפתע ל"הילדים המגורשים".

אותי זה נורא מפחיד לשמוע על גירוש. בכלל, מאז הטרנספר האכזרי מגוש קטיף, כל מילה על ילדים הורים והרס בתים מוציאה אותי משלוותי.

אלא שהפעם, זה מריח קצת שונה.

תמיד ידעתי שיש עובדים זרים חוקיים ויש שאינם. כל הזמן היינו מתבדחים עם שמלק'ע בעל המסעדה שבמקום טיפ אנחנו מתחייבים שלא לספר על יוהן.

אבל אף פעם לא חשבתי שלחוקיים האלו יש בית, מעמד ובטח שלא ילדים. בדמיוני הייתי רואה אותם נחפזים בוקר אחר בוקר בטרמינל של נתב"ג להספיק להגיע לעבודה עוד קודם הפתיחה. ובערב רצים להספיק את הטיסה האחרונה לפיליפין (יש כזה מקום?). לא הצלחתי להבין אם כן איפה הילדים בכל הסיפור הזה.

יום אחד גדלתי ובבת אחת הבנתי. טיפין טיפין הכנסתי לתודעתי שהם גרים כאן בתוכינו. חיים כמונו. והורים כמו רובינו.

ואז לפתע שמעתי שישנה אזהרת מסע לדרומה של העיר המפורסמת במדינה. לא, לא לעמנואל. שם לא מדובר באזהרת מסע בכלל. זה פשוט רחוק. "דרום תל אביב מסוכנת", כך הכריזו.

יפי הנפש במדינתנו הענוגה יושבים ומצפים כל העת לידיעה תקשורתית כזו או אחרת שתבקש את תגובתם. אנשים מטעמם יושבים שבוע אחר שבוע ומקשיבים לדרשתו של הגר"ע יוסף, משל היו בעלי תשובה גמורים, ומנסים למצוא בדבריו עילה, ואפילו קטנה שבקטנות, להסתה.

צלמים עושי דברם עומדים הכן מדי יום זיכרון ואבל במדינה, דרוכים בכלי נשקם, כדי להנציח חרדי אוכל חינם שהעז להמשיך בדרכו על אף הצפירה.

אלו אנשים שכל מטרתם, מתחילה ועד סוף, היא להוכיח לאומות העולם העומדים עלינו לכלותינו, כי הגייס החמישי חי, נושם ובעיקר בועט.

וכעת, הגיע המזון לפיהם בכף של זהב: "אלי ישי", זעקו כותרות העיתונים, "מגרש את ילדי העובדים הזרים".

ועתה המלאכה קלה במיוחד. אמרנו גירוש, אמרנו ילדים והחשוב מכל - אמרנו אלי ישי. אין דבר טעים יותר לטרף כמו חרדי לא הומניטרי. אותם כלל לא מעניין כי אין כניסה לאנשים בעלי צורה החל מהשעה שבע בערב לכל מתחם התחנה המרכזית הישנה וברדיוס של שלושים ק"מ דרומה. אין זה מעניינם כי דירת שלושה חדרים ברחוב שפירא בתל אביב מושכרת בשבע מאות שקלים לחודש. זאת לא אשמתם. מטירתם בכפר שמריהו או מבניין המגדלים בנאות אפקה, דברים כאלו לא נראים.

הצעקה שלהם הפעם נשמעת אמיתית וכואבת מתמיד: לב מי לא יחרד לנוכח גרוש ילדים רכים בשנים.

"מדינת היהודים" הופכת מעתה ל"מדינת כל אזרחיה". סכנת ההתבוללות לא יכולה לחדור לליבם האטום. לך תסביר לבן אדם חסר מושגים מינימאליים ביהדות, על עם הנצח. בוא תנסה להסביר לאדם שבחגי ישראל לא תמצא אצלו כי אם את חג העצמאות (המנוגד במהותו לדרישתם הקטנונית של הקמת דור אשר לא ידע את יוסף) כי הסכנה הדמוגרפית הקיומית לעם ישראל רק מתעצמת בהשארתם של אומות אלו בתוכינו.

אין כוחינו אלא בפה. לא נותר לנו כי אם לעמוד בצעקה אילמת לאדון הכל ולבקש כי "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו".

וכשיצאו, ייטלו עימהם אף את ילדי העובדים הזרים...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!