העיתונאי הוותיק: טעיתי כשתמכתי בישיבה עם עבאס

על רקע ניסיונותיו של לפיד להרכיב קואליציה, היום (ראשון) העיתונאי הוותיק יעקב אחימאיר כתב ב'ישראל היום' כי טעה שתמך באפשרות שיו"ר 'רע"מ' מנסור עבאס יתמוך בממשלה בישראל.

הטור המלא:

אלה הם ימים שבהם ראוי לתהות על הרגשתו של הציבור, וכאחד ממנו, אף כי ללא כל יומרה לשקף את דעת הכלל, אוכל להגדיר את התחושה במילה אחת: התפכחות.

בשעתו הבעתי בפומבי סיפוק על הצטרפותו של ח"כ מנסור עבאס לזירה הפוליטית. סברתי כי צעדו הנחשוני בישר על פתיחת דף חדש ביחסים שבין שני חלקי האוכלוסייה. סברתי כי נתניהו נהג בתבונה על כי לא דחה מגעים עם מפלגת רע"מ, בניגוד להתנגדות הנחרצת בעבר לכל מגע פוליטי עם נציגי הרשימה המשותפת, ובהם עבאס, לפני הפיצול. ייתכן כי בקרוב חברי כנסת ערבים יחליטו להימנע בהצבעה על כינון ממשלה חדשה: אם רק יימנעו, כמעט תיעשה היסטוריה. לא עוד.

מאז ביטול הממשל הצבאי ב־1966 לא התחולל שינוי דרמטי במעמדו של המגזר, להוציא מהומות אוקטובר 2000. דומה שיחלפו שנים עד שמפלגה יהודית תחזר שוב אחר הקול הערבי שיעניק רוב דחוק לממשלה ואולי אף להצעת חוק כלשהי.

האמת? רגשי שנאה לכל מה שנחשב ל"יהודי־ישראלי" לא היו צריכים להפתיע. לא ראינו? לא שמענו? ראינו, אך לא פענחנו. בעת שנערכים טקסים ממלכתיים בכנסת, הח"כים הערבים נוהגים לצאת מן האולם כאילו יושביו היו חבורת מצורעים. הם לא תמיד נהגו כמי שנבחרו כדי לסייע למגזר בענייני יומיום, חינוך, תשתיות ועוד. הם לא נהגו בדרך שאמורה היתה לאפיין את מי שנשבעו שבועת אמונים לחוקי ישראל.

העיתונאי יעקב אחימאיר\\צילום: Tomer Neuberg/Flash90

על כן איני מגנה יהודים ישראלים המצהירים כי יחרימו מסעדות ובתי עסק בבעלות ערבית בתגובה לפרעות. אני לא מעודד ולא קורא להצטרף לחרם זה, אבל אני מודע לכך שזו פעולה שמגיעה כתגובה טבעית. מפליא אם לא היתה מתעוררת. אני מודע למשמעות של מילים אלה ומוסיף דגש חד־משמעי: שלא יינקטו מעשים שיש בהם שפיכות דמים.

מקרוב הועלו באש בתי כנסת, וממרחקים שוגרו רקטות. גם שם עולה הצורך הקולקטיבי בתגובה, בנקם. קצינים ונציגים רשמיים כמו חתרו לרצות את הציבור היהודי ולהרגיעו: לכן מדגישים את בכירותם של מפקדי חמאס שחוסלו ואת שמותיהם ודרגותיהם במערך הטרור. גם נוקבים במספר הדירות בעזה שנהרסו בהפצצות: מאות רבות, כולל לשכות של בכירים. נתונים אלה נועדו לספק את יצר הנקם הקיבוצי כדי לשכנע כי צה"ל ניצח בסיבוב האחרון. נתוני הפגיעה באוכלוסייה בעזה נועדו להטמיע בציבור את התחושה שאנו "בדרך לתמונת ניצחון", גם אם מוחמד דף נושם ומתחבא.

אך עוד חיסולים של בכירי חמאס לא ישכנעו את מתיישבי עוטף עזה כי החלה שעת המנוחה והנחלה. הרקטות רק אופסנו. מסקנה חיובית? בא הקץ של עידן האשליות. קירוב הלבבות נדחה עד לאחר הצפירה הבאה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!