ה"רשעות" של האיש מרחוב בלפור • טור דעה מיוחד

תגידו, ידעתם פעם שלמדינת ישראל יש בית כלא הממוקם אי שם הרחק מעיניהם של אזרחי המדינה והרחק הרחק מעינהם של שליטיה?

מה, באמת לא ידעתם?

אז בואו ואגלה לכם. למדינת ישראל הצעירה והאמיצה יש בית כליאה סודי בעזה!

כן כן בעזה!

תשאלו מי אמר לי. אז זהו, כל עיתוני הארץ ורשתות התקשורת הזרות ושאינם, סיפרו לי השבוע שראש הממשלה המרושע שלנו מר נתניהו כולא באכזריות כבר חמש שנים חייל צעיר וממושקף.

ובזאת לא מסתכמת רשעותו.

המטורף הזה אפילו לא מוכן להיפגש עם הוריו של האסיר המסכן. מילא הוריו. אפילו חברה נחמדים מהצלב האדום אלו שמחלקים מזון, חומרי בניה וחומרי פיזיקה שונים ומשונים למסכנים מהחמס. אפילו לצלב האדום הוא לא מרשה להיכנס.

רשע מרושע!

מה לא עושים לראש הממשלה הזה שישחרר את החיל. הפגנות- עושים. צעדות מחאה- צועדים. גיוס כללי של כל כלי התקשורת בישראל- מגייסים.

אבל החצוף הזה בשלו: "אני מצטער בצערכם" וזהו!

במוצאי השבת האחרונה ממש הזדעזתי ממה שקורה אצלינו בשלטון.

אמא של החייל המסכן הזה החליטה שהיא לא יכולה יותר להמשיך בשאננות האופפת את המדינה נוכח האכזריות שמגלים מנהיגיה. ובצעד אמיץ במיוחד ארגנה הפגנת מחאה אדירה מול ביתו של העריץ האכזר שלא נותן לבחורים צעירים לחגוג את יום הולדתם בחיק משפחתם.

כמובן שהשתתפתי בהפגנת ההזדהות של העם נגד ראש הממשלה.

כל כך שמחתי שהמקום שנבחר להפגנה היה מול ביתו של נתניהו.

שיבין כבר האיש הזה. שיבין שהוא מתעלל סתם כך בנער ושישחרר אותו. אוף, נמאס!

עכשיו מה. ציפיתי שלפחות הוא יראה נוכחות בהפגנה ויאמר בגאווה "החלטתי שלא לשחרר וזהו!"
שיעמוד מאחורי ההתנהגות הנבזית שלו ושל חבר מרעיו.

אבל האיש השפל הזה, לא רק שברח מהארץ לאיזה שהם שיחות מסכנות על שלום עם חברינו מהצד השני, הוא עוד שלח ברוב עזותו את רעייתו עם מילות ניחום למשפחה.

הזדעזתי!

מה, הוא לא מתבייש?? אל תאסור את החייל הזה ואל תנחם! מי צריך דברי עידוד וניחום מאדם שלא מתחשב בנער חסר אונים?!

וברצינות...

ועכשיו קצת קצת ברצינות.

הלב נקרע לגזרים עם כאבם של משפחת שליט.

הלב לא יוכל לעולם להכיל כאב של משפחה שכולה מחיים.

הרגש לא מסוגל להתמודד עם געגוע של אם לבנה.

עם ספירה של יום ועוד יום ללא תקווה.

עם דאגה לילד שנמצא בידיים של תתי אדם.

עם משפחה שנכנסה בבת אחת שלא ברצונה לשאלה דקה כל כך של חיי נצח עכשווים מול חיי עתיד של אזרחים.

אנחנו אפסיים ומגוחכים להחריד כשאנו מתעסקים מהצד כמבינים דבר וחצי דבר מהכאב הכל כך לא נתפס של אב, אם, אח וסב.

אבל דבר אחד שיהיה ברור. לעולם לא נסלח לעצמינו כעם אם נמשיך בשיטתיות להפנות את הנשק היחיד שיש בידינו- את נשק אחדותו של העם כלפי האיש הלא נכון ולהופכו למטרה עלובה רק בגלל שהמטרה האמיתית נמצאת רחוק רחוק, אטומה ובלתי נראת.

גלעד לא בידיים של נתניהו ולא של אף אדם שפוי.

גלעד שליט האומלל נמצא תחת חסותם של חיות חסרי תרבות אנושית הנושאים בידיהם כלי נשק דרוכים עשרים וארבע שעות. גלעד שומע כל היום סביבו משפטים שנבחרו בקפידה על ידי פסיכולוגים מהשורה הראשונה שנועדו להחלישו נפשית ולתת לשוביו כח לשחק ברגשותיו.

הילד האומלל והמסכן הזה נשלח לשרת במקום מסוכן ושורץ חיות השוחרות לטרף רק בגלל קבוצה לא מבוטלת של שהידים שמטרתם היחידה לחסל אותי ואת כל מי שנושא על שכמו את התואר הנכסף: יהודי- אזרח ישראל.

וכעת השאלה היא אחת ויחידה. האם לשחרר ממתקני הכליאה שלנו עוד כמה (למעלה מאלף) חלאות אדם שיצטרפו לגידול הממאיר השוכן בתוכינו בצורתם של אותם שהידים ויצריכו אותנו לאבד עוד ועוד חיילים (ועוד לא דיברנו על אזרחים) בדרכם להילחם עמוק בשטח האויב.

או שמא נדרשת ההחלטה הקשה מכל.

לא לנו הפתרונים ובוודאי שלא הפגנה מול בית ראש הממשלה היא הדרך.

החלטה כזאת צריכה לבוא מתוך שיקול ביטחוני רחב היקף של אנשי צבא ומדינה יודעי קרבות וסודות מלחמה ולא מתוך לחץ אינטנסיבי ארוך טווח של תקשורת שמגוייסת כולה להחליש את כוחה של ההנהגה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!