גרנוביץ

אחת המקצועות הקשים והמהולים בכול רגע בין תקווה וייאוש הוא ללא ספק "תיווך", מצד אחד המקצוע אינו דורש הכשרה מיוחדת, תואר אקדמי או לימודים מפרכים, די לו לאדם להצטייד בטלפון, חושי ריח מפותחים ולהכריז על עצמו כמתווך אך מצד שני בעוד העצמאים והשכירים כאחד יכולים לאמוד הכנסתם החודשית ולתכנן את כלכלתם פחות או יותר, הרי שמתווך הדירות יכול להתרוצץ חודש שלם, לקבל "קרינה מיוננת" בכמות שאדם צובר בעשרים שנה ובסוף החודש אין ידו מספקת אפילו לשלם את המכולת ויש חודש בו יכול הוא לחיות ברווחה ואף להטמין במגירתו גם "דולר ירוק ליום שחור"
את הסיפור הבא גולל בפני ידיד טוב העוסק לפרנסתו בתיווך דירות, האיש בעל מרץ וניחן בחושים עסקיים מחודדים וב"ה רואה ברכה בעמלו.
לילה אחד בשעה 23.00 לערך הנייד צלצל- על הקו אדם שהגיע בעקבות מודעה שקרא בעיתון, המתווך ביקש לדחות את הפניה ולנסות ליצור עימו קשר למחרת בבוקר אך הלה התעקש וביקש לראות את הדירה "עוד הלילה" מפאת הדחיפות, "עבודה זו עבודה" עברה המחשבה במוחו של ידידי המתווך, הוא יצא ממיטתו וכבר לאחר רבע שעה נפגש עם הלקוח בדירה המדוברת, לאחר סיור קל בה מנה המתווך את מעלותיה הטרומיות של הדירה ומחירה, סוכם כי הלקוח "יחשוב" ויצור קשר.
לאחר יומיים- התקשר המתווך ללקוח הלילי בכדי לברר מה העלו מחשבותיו ואיך מתקדמים (שמעתי הקלטה של השיחה) "החלטתי לרדת מזה, לא נראה לי" גמגם הלקוח ובכך הסתיימה השיחה.
שבוע חולף- המתווך נפגש שוב עם לקוח אחר באותה דירה, הוא מנסה להכניס את המפתח למנעול ומשהתברר כי המנעול הוחלף, בירר המתווך אצל בעל הנכס את סיבת ההחלפה, "השכרתי את הדירה" פסק בעל הבית, "מזל טוב" הכריז המתווך "האם אפשר לדעת את שם השוכר" תבע המתווך, כן- ניחשתם נכון, הלקוח הלילי ניסה להתחמק מתשלום דמי התיווך, בירר את שם בעל הנכס וסגר איתו את חוזה השכירות.
משכיר יקר, לפני שאתה רוכש "עטרה מכסף" לקראת הימים הנוראים, לפני שאתה חושב איזה תכשיט לקנות לביתך לקראת החגים ולפני שאתה משלם ל"הכנסת אורחים" על ימי שהותך בראש השנה במחיצת האדמו"ר, גש לשלם את דמי התיווך, בחודש אלול הזה אתה פטור מהצורך "לפשפש" במעשיך הכתובת "לא תגנוב" כתובה על מצחך וזועקת לשמיים.
כשהאינטרסים נגמרים
לפני כשבוע פרסמתי מודעת "דרושים" בלוח המופיע בעיתון זה, הייתי "המום" מעוצמת ה"רייטינג" של העיתון, בבוקר יום רביעי קיבלתי עשרות ומאות שיחות טלפון ולאחר כמה שעות מצאתי מבוקשי.
לפניות הטלפון הרבות שהגיעו אחר כך נאלצתי להשיב בצער "לא אקטואלי אך" מעניין עד כמה שאנשים יכולים להיות "דו פרצופיים" בשיחה בת עשרים שניות.
"שלום, זה בקשר למודעה בעיתון, אפשר בבקשה לשמוע פרטים ואני מקווה שאני לא מפריע כרגע" שמעתי קולות חנופה נמסים מנימוסים, "אני מצטער אך זה כבר לא אקטואלי" עניתי בצער, לרגע- דממה בקו ואז- טריקת טלפון ללא כל מילה נוספת.
ככה זה כשהאינטרסים נגמרים

טורו של חברון גרנביץ' מופיע מידי שבוע ברשת "קו עיתונות"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!