שבוע של טעויות • הסיכום השבועי של נחשוני

'מסכת הפנים' של ראשי הממשלה

פרשת ה'מסמך' המזויף מתאדה לה בראשית השבוע הזה בחום הכבד, וכמו החקירה הרעשנית ב'פרשת הולילנד' גם היא עוד מעט תתחמק מתודעתנו כאילו מעולם לא היתה שם.

הרמטכ"ל, האלופים המועמדים להחליף אותו, שר הבטחון, דובר צה"ל, אייל ארד וליאור חורב 'טוהרו' בחקירה שעושה רושם כחשובה ביותר בתולדות משטרת ישראל, וכל מי שרק אתמול היה חשוד כמי שעבר על כל סייגי ה'חפץ חיים' בענין לשון הרע, ופגע באלוף גלנט בעיצומו של 'אלול', חוזר לסדר היום שלו.

במדינה ההזויה שלנו ניתן לצפות שעוד לפני סוף השנה יערך טקס ממלכתי שבו יקבלו כל המושמצים וה'משמיצים' של אתמול 'תעודות יושר'.

היה כדאי.

את הוויכוחים סביב השאלה מי ראוי להתמנות לרמטכ"ל ומי לא? יחליפו התנצחויות אחרות שגם הם, כפי הנראה, מאד חשובות לעתידנו כאן. אחת מהן כבר נמרחה על מרכז חיינו ומציפה אותנו בשאלה ה'גורלית' מי מבין ראשי הממשלה שלנו הוציא פחות כסף על...איפור ומי יותר?

חשוב , לא?

יהונתן ליס, בידיעה מרכזית שעליה הוא חתום 'הארץ', יודע לספר שראש הממשלה בנימין נתניהו, נוהג להתאפר פעמים רבות בשנה, לפני נאומים, מסיבות עיתונאים וארועים ציבורים. לא, זו אינה טעות, מדובר באבא ביבי, ולא באמא שרה לפני פגישה עם השר אלי ישי, או הופעה בפני...בית הדין לעבודה בחדרה.

"חישוב פשוט על סמך נתוני לשכתו" – מדווח הכתב לענייני מריחות 'על הפנים' – מעלה כי נתניהו נוהג להתאפר פעמיים בשבוע בממוצע. סכום התקרה המוקצה לאיפור של ראש הממשלה הוא...105 אלף שקלים, שהם 262 אירועי איפור שונים בשנה".

בניגוד לדברי גורמים בלשכת ראש הממשלה שטענו שעלויות האיפור של ראשי ממשלה קודמים היו גבוהות יותר, טוען הכתב כי "בדיקת 'הארץ' מעלה שההוצאות בקדנציות קודמות היו, ככל הנראה, נמוכות יותר...הוצאות האיפור של ראשי הממשלה הקודמים, אריאל שרון ואהוד אולמרט, הסתכמו באלפי שקלים בודדים מדי שנה. בעוד שראש הממשלה הנוכחי נעזר בשירותיהן של שלוש מאפרות, שרון ואולמרט נעזרו בעובדות לשכה שעסקו במגוון תפקידים נוסף".

הכתב אינו מציין את הפרט החשוב האם שולה זקן, למשל, שפכה פודרה על פניו של אולמרט, או מרחה סומק על לחייו החיוורים לפני חקירות המשטרה, אבל מעיד, מידע אישי, כי העוזרת האישית הצמודה של אריאל שרון שימשה גם כמאפרת בשעת הצורך.

אם הוצפנו כבר בנושא המהותי הזה והוא חדר לחיינו במלוא עוצמתו, גם אנחנו היינו רוצים לומר את דברינו ולקבוע ששוב 'הארץ' מתגלה כמי שאינו אובייקטיבי והוא מוטה, גם בענין ה'חשוב' הזה, בצורה מוחלטת לטובת השמאל.

גם אם נכון הדבר שנתניהו מתאפר יותר מקודמיו, הדבר מובן, מחוייב המציאות ומתבקש– אולמרט ושרון, לא ראו צורך להסתיר דבר ולכסות מפנינו. נתניהו, לעומתם, אם לא יכסה עצמו במסכת פנים לא ימרח את שערות ראשם הסומרות של חברי 'השבעיה' ב'מוס' ואותנו האזרחים, ב'קרמים', הוא עלול עוד לשלם על כך שלטונו. עבורו האיפור הוא מרכיב חשוב בביצוע המדיניות, וטוב יותר שיישב על כסא המאפרת ואשר יאבד את כסאו.

קצר בתקשורת: 10 קטעים בשולי עיתוני סוף השבוע

1. הכתבה המיותרת ביותר

יסלחו לנו עורכי 'משפחה' המוערכים אם נחלוק על סדר הכתבות שהם בחרו לפרסמן במוסף של העיתון השבוע.

אמנם אינו יודעים את כל הרקע להופעת התחקיר על תלייתו של אלי כהן בדמשק בעיתוי הזה, שכן 45 שנה כבר מלאו מזמן לפרשה, אבל גם אם יש להם סיבה וגם ניתן להתרשם מההשקעה הרבה בהכנת הכתבה, עדיין, בעינינו כקוראים ממוצעים של עתוני סוף השבוע החרדים, אין לה עדיפות להיות כתבת שער יותר מאשר לתחקיר על תופעת העולים החדשים הבאים להשתקע כאן וחוזרים מאוכזבים לגולה.

"מדליפי כל העולם", שלהם מיוחדת הכתבה השניה במוסף, פחות מסקרנים את קוראי העיתון הזה מהתיאור המעניין והמרתק על מציאת ניגון ה'גן עדן' של רבי נחמן מברסלב.

אבל עוד יותר קטוננו מלהבין את ההצדקה שיש לפירסום התייחסותו של הרב נחמיה רוטנברג מוינה לטורו של יאיר לפיד שפורסם מבשבוע שעבר ב'ידיעות אחרונות'.

הרב רוטנברג, הכותב בימים אלה ספר בנושא 'למה יהודים מצליחים'? מצא לנכון להפנות כמה שאלות בנושא 'מהו יהודי' דוקא ליאיר לפיד, וזה, במקום לענות לו בדואר אישי, מצא לנכון להשיב לו מעל גבי העיתון שכבר אינו הנפוץ ביותר במדינה, ובודאי שלא באוסטריה.

הרב רוטנברג מתנצל בכתבתו ב'משפחה' בחצי פה על שפנה ללפיד, נותן את הרושם שהיה מעדיף להגיב ללפיד מעל גבי עיתון 'ידיעות אחרונות' ו'משפחה' הוא רק 'ברירת מחדל' "בשל אילוצים הקשורים בזמן ובמערכת העיתון שבו התפרסמו הדברים". בבמה שהוא מקבל בסופו של דבר בעיתון 'משפחה' הוא כמעט ואינו מתפלמס עם לפיד אלא מסכים עם דבריו, אולי מוסיף עליהם מעט וקצת גם מתפלסף.

בשביל זה כדאי היה לתת 'פולו-אפ' ליאיר לפיד ולשלוח אותם לראות מה כתב ב'ידיעות אחרונות' כדי שיבינו על מה מגיב הרב רוטנברג?

מסתבר שלא תמיד יהודים מצליחים...


2. הלא מובנת ביותר

'בקהילה' לימד אותנו השבוע שיעור בתקשורת – על כוחן של שתי אותיות המסוגלות להפוך משמעותה של כתבה מן הקצה אל הקצה.

תחת 'כותרת הגג' "מסתמן: ההסכם בחינוך העצמאי יושלם במועד, הצדדים יחזרו לבית המשפט", מדווח יעקב ריבלין, הפרשן הפוליטי של השבועון, על כל ההתפתחויות המעכבות את השגת ההסכם ב'חינוך העצמאי'.

סיימנו לקרוא ולא מצאנו שום רמז למה שנכתב בכותרת: "ההסכם בחינוך העצמאי יושלם במועד". אדרבא, כל הכתבה מובילה לנקודת האין מוצא.

רק אז שמנו לב שבעצם, בחלקה השני של אותה כותרת נאמר: "הצדדים יחזרו לבית המשפט". אם ההסכם יושלם במועד מה יחפשו הצדדים בבית המשפט?

כנראה שהכותרת היתה ארוכה מדי, ומישהו שם החליט לקצר אותה במחיקת צמד האותיות המרכיב את המילה 'לא'. "מסתמן: ההסכם בחינוך העצמאי לא יושלם במועד" – היה צריך להכתב בחלק הראשון וכפועל יוצא ..."הצדדים יחזרו לבית המשפט".

כך קילקלו לריבלין את כל הכתבה.

אבל לא נורא. עד למועד המשפט, הדברים עוד ישתנו ויסתבר שמי שמחק את המילה "לא" צדק.
ההסכם יושלם במועד...


3. הכתבה המאוחרת ביותר

למעלה משבוע אחרי שכל העתונות, ולא רק החרדית, חשפה והעתיקה זה מזה את התופעה המסוכנת של המסתננים האפריקנים ש'גילו' את בני ברק כמו 'קולומבוס' את אמריקה, רק 'המבשר' היה 'מקורי' בסוף השבוע ונותר דואג ל...דרום תל אביב.

מנדי ריזל לא ויתר על הכתבה, שכנראה שכבה במגירות המערכת כמה שבועות למקרה של צורך ב'סתימת חורים' והוא מספר בה לקוראי המוסף של עיתונוכי "במרחק דקה מהקריה – מוסיקה אפריקנית ממלאת את גני המשחקים הנטושים, בקבוקי אלכוהול מנופצים על הרצפה ועשרות עיניים זועמות מביטות מסביב".

הנושא ה'צבאי' אמנם מעסיק לאחרונה הרבה את הציבור החרדי, אבל גם ב'המבשר' אמורים לדעת שעדיין יותר חשוב לו לדעת שהסודנים נמצאים במרחק דקה מ'פוניבז' מאשר שהם מתרכזים לא הרחק מ'הקריה'.


4. ההכרעה התמוהה ביותר

'מלחמות עולם' פרצה השבוע בין דובריהם של יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ הרב משה גפני, לשל סגן שר האוצר הרב יצחק כהן, באשר לקרדיט על ביטול הקיצוצים ב'צהרונים'. דוברו של גפני היה זריז יותר, ונטל את הקרדיט המלא, ברוב העיתונים, ל'בוסו'.

אלא שדוקא ב'המודיע' ויתרו על ההישג שזקף גפני ל'יהדות התורה' לטובת 'שס'.

בידיעה גדולה שהתפרסמה בגליון ערב שבת, הרבה אחרי שכל העיתונים האחרים דיווחו על כך, מצוטט סגן השר כהן כאומר: "הקיצוץ בצהרונים יבוטל במודיעין עילית, בני ברק ואלעד"...

כשהעדפה שכזו של נציג שס על פני נציג 'יהדות התורה' מתבצעת בהפגנתיות ב'המודיע' בגליון ערב שבת, יש מקום לברר על מה באה הפעם 'פעולת התגמול' הזו?


5. הדעה הנועזת ביותר

לעומת התגובות המתלהמות והמגוייסות בתקשורת, בעקבות תביעת עמותת 'אם תרצו' לשמירה על איזון פוליטי באוניברסיטאות ובעיקר באוניברסיטת בן גוריון, מצאנו גם דעה אחת שונה, של לילך סיגן מ'גלובס', ששווה איזכור ולו רק משום שאיננו יודעים כמה זמן תוכל להחזיק מעמד נגד הזרם והלחץ ה'חברתי' מצד חבריה לתקשורת.

"הרעש סביב המכתב של עמותת 'אם תרצו' לאוניברסיטת בן גוריון" – היא כותבת, מוכיח שמרוב קידוש הדמוקרטיה, כדאי שניזהר – הרבה פעמים מי שצועק 'פלורליזם' בעצם מתכוון שהוא לא מעוניין לשמוע שום דעה, חוץ מזאת שדומה לשלו".

דברים כדורבנות.


6. הריאיון ה'חושפני' ביותר

הרב יובל שרלו מעניק ראיון נדיב לשרי מקובר-בליקוב מ'סופשבוע' והוא נותן לה לשמוע את כל מה שהיא רוצה להעביר לקוראיה ובכל נושא.

למה אוסר פורום 'תקנה' על מחנך בבית ספר לבנות לדבר עם תלמידה בנושאי צניעות, שלא דרך המורה או המנהלת, ולו, החבר בפורום 'תקנה', מותר כרב לדבר עם מי שהיתה פעם תלמידת 'בית יעקב ', שחור על גבי עיתון, על כל הנושאים שיש בהם בחוסר צניעות ? – על כך נשאל אותו בהזדמנות בפורום השאלות באינטרנט.

רגע, יתכן שאפשר למצוא את התשובה באחת מכותרות ה'לידים' המלוים את הכתבה, בעמוד שבו במקום תמונתו של הרב שרלו מתנוססת לה תמונת ענק של...הרב מוטי אלון.

כך מצוטט הרב שרלו באותה כותרת:"לא הבנתי איך אדם בסדר גודל של הרב מוטי אלון לא מפחד להפסיד את כל עולמו. אחר כך הבנתי שאנשים בעלי עוצמה ציבורית נוקטים הטעיה עצמית: שזה בעצם טיפול...שהנפגעים לא יעזו להתלונן".

אנחנו, שהרגשנו נפגעים מהראיון ה'חושפני' הזה, או אפילו המעורטל, הבנו שזה גם מה שחושב, כנראה, הרב יובל שרלו בעל העוצמה הציבורית.


7. השאלה הקשה ביותר

השר אלי ישי היה המושמץ התורן של התקשורת בשבוע האחרון וכנראה גם ימשיך להיות בשבועות הקרובים.

לצד ההתפעלות מכושר העמידה שלו, וחיזוק ידיו, מותר גם לתמוה על שיתוף הפעולה מצדו שמסייעת לתוקפים בחידוש התחמושת נגדו, זאת, באמצעות הריאיונות שהוא התפתה להשתתף בהם בסוף השבוע.

יאיר לפיד וג'ודי ניר מוזס הם אמנם 'קלאסה', לא בכל יום הם פונים לשר ישי לבקש ריאיון, רק 'חמלתם' לילדי הזרים הביאה אותם לכך, אבל גם לא בכל יום ניתן להגשים את הפתגם: "והמשכיל בעת ההיא ידום".

גם פגישתו של השר ישי עם אשת ראש הממשלה נתניהו, היתה מיותרת בעינינו. קשה להאמין שנתניהו היה נפגש לפגישה מצולמת דומה עם אשתו של ישי כדי לשמוע מה יש לה לומר לו בענין בית הספר בעמנואל, או בענין הבטחת ההכנסה לאברכים.

מסתבר שלא רק אנחנו סבורים כך.

קלמן ליבסקינד במדורו במוסף השבת של 'מעריב' סבור גם הוא שהפנייה של שרה נתניהו לשר הפנים התלבשה כמו כפפה על ה'קמפיין' התקשורתי בענין העובדים הזרים. "מאז ששרה נתניהו הפציעה בחיינו, לא נתנה לה התקשורת רגע של נחת. היא הייתה המכשפה האולטימטיבית, אשה נקמנית שמשליכה נעלים, שמנהלת את בעלה ובאמצעותו את המדינה...השבוע הגיעה המהפך...היא כבר לא שרה המתערבת, היא כבר משלנו – מתחשבת, רגישה, הומנית. עיתונאים שהעליבו אותה במשך שנים נעלבו פתאום בשבילה כשהשר ישי סירב לשנות בגללה את המידיניות. כך לא מתייחסים לאשת ראש הממשלה, רטנו" – כותב בסקינד.

בעיקר הוא שואל רטורית: "מה היתה עושה התקשורת לגב' נתניהו לו היתה פונה בפניה מתוקשרת דומה אל שר הבטחון אהוד ברק ומבקשת ממנו להמנע מהריסת מאחזים? "שוב מתערבת הנודניקית, הא"?"

גם לנו יש אלה: למה רק אלי ישי 'זכה'? למה לא ליצמן, למשל, כאשר עמדה על הפרק שאלת חיטוטי הקברים באשקלון?


8. ההצהרה הדוגרית ביותר

ד"ר אבי שמחון היועץ הכלכלי של שר האוצר שטייניץ, שהוא עצמו במעמד של יועץ כלכלי לראש הממשלה נתניהו, מעניק ראיון נרחב ראשון למהדורת סוף השבוע של 'גלובס'. הוא משאיר על הקורא רושם של 'איפכא מסתברנ'יק' לא קטן, ומשתדל מאד לשכנע ש"יש אינדיקציות מצויינות שאילי הון השפיעו והשפיעו מאד, על שרי האוצר בעבר".

אולי הוא מתכוון להירשנזון או ל...ספיר.

"השנה נראה לי שההשפעה הזו הרבה יותר קטנה ממה שהיה בשנים קודמות" – הוא מנסה לשכנע, כאילו כבר בשנה שעברה כלתה שנה וקללותיה.

אבל ההפתעה הגדולה של הראיון היא שגם מומחה במעמד שכזה, מוכן להודות בגלוי שיש דברים שהוא לא מבין בהם. "אני עם הדוקטורט בכלכלה והתואר במתמטיקה לא מבין את ה...חשבון הסלולרי...הבן שלי התגייס לצבא, חשבון הטלפון הראשון שקבלתי היה 870 שקל. למה? ככה. לך תבין את מבנה התעריפים. הציעו לי חבילה אחרת, אבל בחשבון הבא הבנתי שאני לא מבין גם אותה: 500 ומשהו שקל"...

אין לנו אלא לשבח אותו על הפתיחות, להרגיע אותו שגם חתן 'פרס נובל' הפרופ' ישראל אומן, המומחה ב'תורת המשחקים' הצהיר בעבר שאינו מבין דבר במשחקים המרכיבים את חשבון הטלפון שלו, ולהתוודות לפניו שאם היינו יודעים שכדי להתמנות לתפקיד החשוב שלו אין צורך להבין בחשבונות פלאפון גם אנחנו היינו מתמודדים עליו.

כמה חבל.


9. החגיגה המסופקת ביותר

תום שגב, ב'השבוע' של 'הארץ', מצא לנכון לקלקל לנשיא המדינה, שמעון פרס, את חגיגת יום הולדת ה-87 שחגג ברוב עם. למה הוא עושה לו את זה?

הוא בדק באתר האינטרנט של הכנסת ומצא שפרס נולד בכ' באב, 2 באוגוסט 1923. .
אלא שהביוגרף של נשיאנו היקר, מיכאל בר זוהר, כתב שפרס נולד ב...15 באוגוסט ומציין בסוגריים כ' באב.

איך יכול להיות שה – 15 באוגוסט היה כ' באב, עם ה2 באוגוסט, ממש באותה שנה, חל גם הוא ב...כ' באב?

מתי גולן, לעומת שניהם, כותב שזה קרה ב- 1 באוגוסט...

ובכלל בדיקה בלוח מעלה שה- 15 באוגוסט 1923 היה ב...ג' באלול ולא כ' באב.
יצאנו מבולבלים ורק עם דבר אחד ברור – גם לפני 87 שנים היה , כנראה, אוגוסט חם במיוחד ומשהו השתבש, כתוצאה מכך ברישומים ובזכרון...

שיהיה, בכל מקרה, במזל טוב.


10. הכתבה ה'חופרת' ביותר

חשבתם שרק 'זהב שחור' ניתן למצוא בארץ, ושקידוחי 'גבעות עולם' שליד ראש העין הם הסיכוי הכלכלי הגדול של תקופת ה...'נחפשה'?

'דה מרקר' במהדורת יום ו' יודע לספר על ...יהלומים שגם הם עומדים אוטוטו להתגלות.

בכתבה בלעדית של ליאור זנו מסופר שלפני 20 שנה חזה האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, שבאחד מהמקומות היותר מזוהמים בישראל, נחל הקישון, מסתתר לו אוצר של אבנים טובות. חסידים, ובהם היזם דר' שלמה קאליש ואבי טאוב שהוא ומשפחתו היו בעבר מגדולי היהלומנים בישראל, הקימו חברה בשם 'שפע ימים', רכשו רשיונות כריה בעמק זבולון והר הכרמל, והתחילו לחפור. אחרי כמה גילויים לא מסחריים, הם מנסים לשכנע, בימים אלה, את המשקיעים שפריצת הדרך קרובה ומקווים לצאת בהנפקה בבורסה בשווי מפולפל של 100 מיליון דולר.

אז אולי לא רק האפריקנים הלא רצויים מגיעים לכאן, גם האוצרות האפריקניים מתגלגלים איך שהוא בגלגולי מחילות לכרמל? הלוואי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!