"אני מרגיש רע. נכון שזו גזירה, אבל למה אני???" • המפגש הטעון - סיקור ותמונות • בלעדי

"ראיתי את המחסום יורד, ועצרתי בחריקת בלמים. מעוצמת הבלימה, אני זוכר שהמנוע דמם, פשוט כבה. לכן לא הצלחתי להתקדם. למיטב זכרוני, עמדנו חצי דקה על הפסים, ולדעתי הקטר יכול היה להספיק לבלום בחצי הדקה הזאת" - כך אמר הנהג לבני משפחת גוטשטיין, במהלך מפגש סוחט דמעות שנערך אמש בביתו.

ים של דמעות זרם ללא הפוגה בסלון הבית ברחוב החוזה מלובלין בביתר עילית – ביתו של יעקב ישורון, נהג המיניבוס שהסיע את משפחת ברנשטיין אל נסיעת המוות, ממנה לא שבו.

ביתו של יעקב ישורון, שעד לפני עשרה ימים היה בית עליז עם ששה ילדים קטנים, נראה יותר לבית אבלים. היום אחר הצהריים, הוא חזר לראשונה לביתו ולילדיו, לאחר האשפוז הקצר, המעצר ומעצר הבית בהם היה נתון בימים שלאחר התאונה הקטלנית.

למטה, ראה ישורון את הג'יפ שלו, כשהוא חונה עדיין בכניסה לבניין. מאז יצא אל אותה הנסיעה הנוראה, איש לא נגע בג'יפ.

בכניסתו לבית, נראה היה ישורון ממוטט ועייף. מבטו היה כבוי, וכל כולו אמר יגון ללא סוף. הוא השפיל את עיניו בקרקע, ונראה היה כמי שכל עולמו חרב עליו. למרות זאת, הוא היה לבוש בצורה מסודרת, ושולי הטלית קטן שלו בצבצו מבעד לווסט שלבש.

כשנכנס הביתה, הוא גילה כמה מחבריו הקרובים, ממתינים לו בפתח ומבקשים לעודדו בשעתו הקשה, לחזק את רוחו ולהזכיר לו כי שום דבר לא היה קורה ללא גזירת שמים שגזרה על כך.

יעקב ישורון הוא בעל תשובה, אשר לו משפחה מפוארת עם ששה ילדים. בשנים האחרונות התקרב לחסידות ביאלא, והוא נמנה על מתפללי בית הכנסת ביאלא ברחוב בו הוא מתגורר. עם זאת, בכניסה לביתו מתנוססת תמונה גדולה של הרבי מליובאוויטש זי"ע.

חבריו מספרים על אדם ירא שמים, נעים הליכות הנזהר גם בנהיגתו. בעבר היתה לו חברה קטנה להסעת תלמידים, וכמה מתלמודי התורה בביתר עילית השתמשו בשירותיו.

ישורון והאברך הניצול דוד צבי ('דוצי') גוטשטיין, הם שכנים, המתגוררים באותו הבניין. לפני הנסיעה שהתבררה כנסיעה המשפחתית האחרונה של משפחת ברנשטיין, ממנה לא שבו, ביקש דוד צבי משכנו לקחת את המשפחה לנסיעה. לאחר הפצרות, הסכים ישורון, למרות שהיה בחופש.

כעת, בעקבות התאונה הנוראה שאירעה לאחר שרכב המיניבוס נתקע על פסי הקטל והמתין לבואה של הרכבת הדורסנית – הוא חווה משבר אינסופי, ממנו יתקשה להתאושש.

ישורון נכנס הביתה, הודה לחבריו כי הגיעו לעודדו, חיבק את ילדיו, והחל להתאקלם בביתו, לאחר עשרה ימים מרים ממוות שעברו עליו, כאשר הוא נושא על גבו רגשות קשים מנשוא של אשמה.

זמן קצר לאחר שהגיע הביתה, ציפתה לו הפתעה בלתי צפויה. אביו של האברך דוד צבי גוטשטיין, שהיה הניצול היחיד מהתאונה הקטלנית אך איבד את אשתו ההרה, את בנו הקטן ואת חמיו חמותו וכל משפחתם – הגיע לבקרו ולעודדו.

הרב גוטשטיין היה מלווה בחתנו, אפרים בורנשטיין, העומד בימים אלו לימינו של גיסו דוד צבי ודואג לכל מחסורו, כמו גם על ויסות כלי התקשורת העומדים בפתח חדר הגיס, המתאושש בימים אלו מהפציעה.

חלום בלהות

מיד עם הגיעם הביתה, כובדו הרב גוטשטיין וחתנו בכוסות משקה קר. אלא שבאווירה הטעונה שהיתה בבית, מי יכול היה לשתות.

בתחילת הביקור, אמר הנהג לגוטשטיין: "יש לי משהו להעביר לך". הוא הוציא מכיסו שעון יד ללא רצועות, מנופץ כולו. "זה השעון של דוצי. לאחר התאונה הרמתי את זה. קחו אותו". הרב גוטשטיין ראה את השעון המנופץ, ולא האמין למראה עיניו.

האווירה היתה קשה מאוד. במשך ארבעים וחמש הדקות שבמהלכן נערך הביקור, רעד הנהג, יעקב ישורון, כעלה נידף. הוא היה מפוחד עד אימה, אכול רגשות אשם. "נכון, זו גזירת שמים, אבל למה אני הייתי השליח לכך?", שאל ישורון שוב ושוב, כאשר דמעות נקוות בזוויות עיניו.

ושוב, כמו בביקורם של אשתו וילדיו בבית משפחת ברנשטיין – גם כאן התגלתה האמונה היהודית במלוא יפעתה, בצורה שלא ניתן למצוא באף חברה בעולם.

הרב גוטשטיין ישב מול הנהג, על כורסה מיוחדת שישורון כיבד אותו בה.

"אני חוזר עכשיו משערי צדק, מהבן שלי השוכב שם", אמר הרב גוטשטיין לנהג האומלל. "דוד צבי אמר לי שאין בליבו שמץ של כעס עליך. הוא אמר לי: תגיד לישורון שזוהי גזירת שמים, שאין לנו רשות להרהר אחריה. הנה אני כאן, מוסר לך את מה שבני ביקש ממני למסור לך".

"ככה גם אמר לי הסבא, הרב ברנשטיין, אבל למרות זאת, אני לא רגוע. הרי מגלגלים זכות על ידי זכאי", התגולל הנהג בדמעות שליש שסחפו אחריהן את כל הנוכחים במקום.

"זה לא נכון. אין לנו עסק בחשבונות שמים. המצפון שלך יכול להיות נקי לחלוטין. אף אחד לא כועס עליך. אנחנו מאחלים לך את כל הטוב שבעולם. אתה תשתקם, ותחזור לחיות חיים רגילים", אמר גוטשטיין לנהג, שמבטו הסגיר מצוקה אינסופית.

"זה כמו חלום שחור בשבילי", בכה הנהג. "חלום בלהות. אני לא מאמין שזה קרה.

הנהג שחזר דקות ארוכות את חצי הדקה שנדמתה לנצח - חצי דקה של אובדן עשתונות על הפסים. הוא סיפר כי מיד כאשר המחסום ירד - הוא עצר בחריקת בלמים. מעוצמת הבלימה, כבה המנוע והוא לא יכול להמשיך. "ראיתי את הרכבת דוהרת לעברנו, ולא יכולתי לעשות כלום, שחזר.

"גם אם זו גזירת שמים, ואני מאמין בכל ליבי שזו גזירת שמים שהיתה קורית בכל מקרה – אני לא מבין למה אני הייתי השליח הרע לכך", התגולל הנהג. "לא נעים לי מכם", הוא הוסיף.

"ר' ישורון", הישיר הרב גוטשטיין מבט, "שום לא נעים. אתה היית בסדר גמור. זו גזירת שמים. דוד צבי רוצה לדעת שאתה בסדר, שאין לך צער. מה שקרה קרה, אין לנו דרך להחזיר את הגלגל אחורנית. כרגע צריך להתחזק.

"אדמו"רים גדולים שהגיעו לבן שלי, הבטיחו לו שעוד יבואו עליו ימים יפים. אני בטוח, שגם עליך יבואו ימים יפים. לאף אחד במשפחה, לא במשפחת ברנשטיין, לא במשפחת גולדשטיין ולא במשפחתנו – אין שמץ של קפידא עליך. תתחזק, וה' ייתן לך חיים טובים", סיכם גוטשטיין, רגע לפני שיצא את הבית.

ארבעים וחמש דקות נמשך המפגש המרטיט. כל אותה העת בכה הנהג. ידיו רעדו, מבטו שידר מצוקה בלי סוף. הוא היה אכול רגשות קשים, וניסה להתנצל בכל דרך. אלא שלכל אורך הפגישה שמע הנהג את ששמעו כבר בני משפחתו מבני משפחת ברנשטיין: זו גזירת שמים, ואין כלפיו כל קפידא.

כאשר הסתיימה הפגישה, הדהדה קבלת עול מלכות שמים המונית מקצה ביתר עילית ועד סופה. ההמונים שהתאספו בהמשכו של הרחוב, למרגלות הבית המיותם של משפחת ברנשטיין, קיבלו עליהם עול שמים, פשפשו במעשיהם ושבו אל ה' בכל לב.

ישורון שמע את הקולות ואת השופרות, וליבו נשבר לרסיסים. "תודה, חיזקת אותי מאוד", אמר לרב גוטשטיין בסוף הביקור, והביע את רצונו לבוא בהמשך השבוע לבית החולים שערי צדק, בכדי לבקר את דוצי גוטשטיין.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!