"ככל שידרש" • הנדסת התודעה שמטרתה הרס המדינה

הם אינם נוהרים לקלפיות. אין להם צורך. הם מתפרעים ברחובות. הם כבר לא זקוקים להצטרף לממשלה, הם מקבעים תודעה. אין להם ענין בקואליציה, יש להם ענין בשליטה. במקום תגבורות כוחות הצלה, הם מעדיפים לשרוף תחנות משטרה. האם זו אמורה להיות הפתעה, או שמא היה ברור כי זה רק ענין של זמן כדי שנחזה באנרכיה.

לעיניהם המשתאות של מטיפי ה'דו קיום' לדורותיהם, קרס המושג וכל פרשנות שניתן להעניק לו. המראות הנוראיות מכל רחבי הארץ, לא גרמו לאיש מהם להתנצל. "בלי נאמנות אין אזרחות", היתה סיסמת הבחירות של ליברמן באחד הסבבים, אך כנראה ש'בלי שנאה אין לי תקוה' – חזק ממנו.

בנקודה זו, גם נתניהו חייב לערוך חשבון נפש. החיבוק דב שחיבק אותם במהלך מערכת הבחירות האחרונות הזיק הרבה יותר מהצהרתו כי 'הערבים נוהרים לקלפיות'. 'אבו יאיר' יכול להתקבל לביקור במובלעות הפלשתיניות בשטחי ישראל, אך לפרק זמן קצוב ובעיקר כדי לוודא שהמיליארדים שהוקצו להם ימשיכו לזרום.

אנו יכולים להתנפל – ובצדק – על הערבים השכם והערב, אך הם מעולם לא רימו אותנו. בכל צומת דרכים הם הבהירו במעשיהם את דעתם במדויק. אנו כופים על עצמנו מציאות מדומה ונוטים לחשוב שהיא אפשרית.

"אני חושב שהיום אזרחים יהודים וערבים מרגישים שמשהו השתנה, אתם רואים את החיבוקים של יהודים וערבים בדובאי ובבחריין. למה שזה לא יהיה פה? למה? אותו הדבר, אותו הדבר פה. זה הדבר שאני מביא, דבר חדש, אני רוצה שתצטרפו לזה. תהיו חלק מזה" – אמר נתניהו בביקור באום אל פאחם לפני הבחירות האחרונות.

התושבים הערבים לא השיבו לו, אך התשובה ברורה: זה לא יהיה פה כי אין אופציה. נפתח בכך שחיבוק של ערבי אינו מסמל מחוה. מקסימום נימוס. שנית, כל מי שמתחיל להבין את ההוויה השלטונית בדובאי יודע בבירור שיש בעל הבית ואין בלתו. תשעים אחוז מהאזרחים במדינה הם נתינים זרים. פלשתינים עם דרכונים ירדניים מתגוררים באמירויות עשרות שנים, מקורבים למלכות, אך איש מהם לא קיבל אזרחות  ואיש לא חולם לקבל. הם יודעים את מעמדם: אורחים. המארחים נותנים להם בשפע מכל מה שרק עולה בדעתם, אך בכל רגע נתון הם יודעים בבירור: יש אורח ויש מארח וברגע שהמארח לא ירצה אותי כאן – אני לא אהיה כאן. לכן למארח אין בעיה לחבק אותם.

ככל שנתניהו רוצה שיהיה כאן כמו בדובאי, שהיחסים בין ערבים ליהודים יהיו כאן כפי שהוא מצייר יחסים ביניהם בדובאי, יש רק אופציה אחת: שיהיה להם ברור כצהריי השמש במדבר סהרה מי בעל הבית ומי האורח.  אפשר לדאוג לאורח לעבודה, לפרנסה, למגורים, לתשתיות, אבל שיהיה ברור לו כל יום כל היום: הוא אורח. זו הנוסחה היחידה. היא עובדת בשורה ארוכה של מדינות ערביות: באמירויות, בירדן, במצרים, בכל מקום.

כשאתה מנסה לתת לתינוק דף ועט כדי שיכתוב לך למה הוא בוכה, אתה לא רק צוחק עליו – אתה מתעלל בו. אין לו כל יכולת להשתמש בדף ועט בגילו. להבדיל כשאתה נותן לחמור מנת סושי ממסעדת גורמה, אתה מרעיב אותו למוות. אתה לא יכול להתגונן כאומר: שיתבייש לו כמה השקעתי בארוחה פי מאה מעלות הרגילה של האוכל שהוא אוכל כל יום. אתה חייב לפנות לכל אחד בכלים שלו. כל פסיכולוג מתחיל יסביר לך שחוסר סמכות לילד ואו נער צעיר לא יחזק את בטחונו העצמי אלא להיפך.

כך בדיוק כלפי בני דודנו. אין טעם לבקש מהם להשתלב. הם לא. לא רק כי אינם רוצים. הם לא יכולים. אין מציאות שזה יהיה אפשרי. רק נעדר תבונה לחלוטין יתעלם מהעבר וינסה נוסחאות שכבר נוסו עשרות רבות של פעמים ונכשלו כישלון טוטאלי בכל פעם.

הבעיה מתחילה בכך שאנו מנסים לשכנע את עצמנו. זה מתחיל בשמאל. בשיח האולפנים. בניסיון לקבע תודעה, או נכון יותר להנדס תודעה בקרב השומעים. כאן שורש הבעיה. כשגירוש יהודים מבתיהם עשרות שנים הופך להיות 'תוכנית ההתנתקות', אנחנו עובדים על עצמנו. לא על הערבים. הם יודעים היטיב שהצליחו לגרום לממשלה היהודית לגרש את אזרחיהם מבתיהם משום שהם הפעילו טרור. הם מפנימים את המשמעות עד תומה ולכן הטרוריסטים מרימים ראש מיד ויוצאים למסע ניצחון תודעתי שמסתיים בשלטון חמאס.

וכשאלו פני הדברים, השאלה מה עושים? מתפללים. כי למכבסת המילים של הפוליטיקאים אין גבולות, וסביר להניח שאת חלקם שמעתם, חלקם תשמעו בימים הקרובים:
 
נסיר את הכפפה, נעלה מדרגה, נעמיק את התקיפה - ככל שידרש !
 
נמשיך בהכלה, נחתור להסדרה, נחזיר את ההרתעה - ככל שידרש !
 
נעמוד איתנים, נמשיך בסיכולים, נהיה חזקים - ככל שיידרש !
 
נקשיב לאזעקות, נציית להוראות, וניערך לבאות - ככל שידרש !

יהיו מטחים, מצפים לנו ימים קשים, ומטבע הדברים גם נפגעים - ככל שידרש !
 
לפצועים החלמה, טרם פורסם מועד ההלוויה, שפתיים נחשוק מול המשפחה - ככל שידרש !
 
החמאס ספג מכה, נשנה את המשוואה, ונתקדם בבטחה - ככל שיידרש !
 
נקיים מסע הסברה, נמשיך בתיאום עם אמריקה, נתעלם מהקולות באירופה - ככל שידרש !
 
נשמור על החברה, לא נחסוך כל הצהרה, ונתן מענה לכל פצצה - ככל שידרש !
 
בשעה זו אין קואליציה, וגם לא אופוזיציה, והקלפי ימשיך להיות הפוזיציה - ככל שידרש !

מילה זו מילה, נשוב ונתחפר בעמדה, ונחתור לסיים את החתירה - ככל שידרש !
 
כוח החברה בחוסנה, כוח הפוליטיקאים בהתשה, ולא נשכח להטיל את מלא האשמה - ככל שידרש !
 
בעזה קרסה המפקדה, בישראל אין ממשלה, אך תגידו תודה שאנו מאפשרים לכם עדיין זכות בחירה - ככל שידרש !
 
ואני רק שאלה, האם גם לנו מותרת בקשה? האם גם לנו תאפשרו להביע משאלה? האם תשכילו כולם להתאחד נכונה כדי לתת לאזרחים תקוה? כי זו הדרישה היחידה, זו הזעקה, ובלעדיה אין סליחה!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!