"אל תתנו יד לטיוח" // הח"כית מ'העבודה' על אסון מירון

עשרה ימים חלפו מאז האסון הנורא במירון. עשרה ימים, לא של תשובה ולא של חקירה ולא של הפקת לקחים. 45 נערים, צעירים ומבוגרים שילמו בחייהם על מחדל נורא, ונראה כאילו כבר עברנו הלאה, אל הסיפור הבא.

מאז האסון, אני חשה מועקה שרק הולכת וגוברת. כל ששמעתי מהמנהיגות ומהאחראיים האפשריים לאסון, הוא רק התפתלויות, התפלפלויות משפטיות והתחמקויות. לא אשמנו, לא בגדנו, לא גזלנו, לא העווינו, לא יעצנו רע, לא פשענו, לא שחתנו. כאילו הייתה זאת יד נעלמה, שקטעה חיים.

חוויתי את התופעה הפסולה הזאת גם לאחר האסון בנחל צפית, כאשר תשע נערות ונער נסחפו אל מותם בשיטפון, לאחר סדרת מחדלים. המבקר הבטיח לבדוק – ולא בדק. הממשלה שהבטיחה לפעול – לא פעלה, אלא אף הגדילה לעשות והקימה "ועדה בין-משרדית", שאפשרה לגורמים המעורבים עצמם באסון לבדוק את עצמם ולהחליט – באופן ברור ונחרץ – שאין להם שום אחריות.

כמו במירון, גם באסון צפית עצמו כולם עיניים, לפני האסון ולאחריו, וכך אפשרו לכל הגורמים המעורבים במחדלים להתייעץ חזור ושוב עם עורכי דין, לבנות נרטיבים, לתאם עדויות או להתאים בינן לבין המציאות.

רק מאבק נחוש ועיקש שארך שנתיים וחצי, וחתירה בלתי מתפשרת של המשפחות השכולות, הובילו להקמת ועדת בדיקה ממשלתית בעלת סמכויות חקירה, בראשות שופטת בדימוס, כדי למנוע את האסונות הבאים. זו החלה לפעולה בשבוע שעבר.

אסור לנו להמתין שוב. אסור לנו להפקיר את המשפחות השכולות לאינטרסים של גורמים חזקים, שמעוניינים בשקט, מאינטרסים שבינם לבין שמירה על חיי אדם ואחריות אין דבר וחצי דבר. אנחנו חייבים את זה לאלה שאינם, וחייבים את זה לא פחות לאלה שעלולים להיות הבאים בתור.

הגעתי אחרי האסון במירון למכון לרפואה משפטית, על מנת לנסות להושיט יד ולסייע בכל הדרוש, בהתאם לניסיון שצברתי כעורכת דין. פגשתי משפחות מבולבלות והלומות כאב, שלא מעכלות וספק אם אי פעם תעכלנה את האסון הנורא ועשיתי כמיטב יכולתי לסייע להן ברגעים הקשים מנשוא.

ביקשתי ללוות מאז את אחת המשפחות. משפחה שרחוקה מאוד מתפיסת עולמי הדתית והפוליטית, אך, לבי נקשר בה. בין השאר עבורה, גם אם לא בשמה, אני מבקשת להילחם ולא להרפות.

בממשלה שעשויה לקום בימים או בשבועות הקרובים, נראה כי נציגי המפלגות החרדיות החליטו להישאר בחוץ. אף על פי כן, ואולי אף ביתר שאת משום כך, זו אחריותנו לדאוג גם לבוחריהם. לשמור על חייהם ולדרוש צדק וחסד בעבורם.

חשוב להדגיש כי מטרתה של ועדת חקירה ממלכתית אינה להצביע על אשמים או לערוף ראשים. מעשה זה לא ייתן מזור וריפוי לעם בישראל ולמשפחות השכולות. אף כי סביר להניח כי במהלך עבודתה יימצאו כאלה, מטרתה העיקרית של ועדה כזו היא אחת – לערוך בירור יסודי, מקצועי ובלתי תלוי של כלל המערכות שהביאו למחדלים ולתקן את הדרוש תיקון, כך שאסון כזה לא יתרחש שנית.

משפטית כבר השיב היועץ המשפטי לממשלה, כי אין מניעה בהקמתה. גם הטענה ששמעתי מנציג כזה או אחד, כי המגזר החרדי אינו סומך על בית המשפט ונציגיו ואינו מאמין להם, ועל כן ועדה בראשות שופט לא תזכה לשיתוף פעולה – אינה נכונה ואינה מייצגת את רצון הציבור.

נפגשתי ושוחחתי בשבוע האחרון עם רבים מהחברה החרדית, שהפצירו בי להתעקש ולדרוש ועדת חקירה ממלכתית. ועדה חפה מפוליטיקה ונטולת פוליטיקאים, שיהיו חברים בה נציגים שונים ואנשי מקצוע שיוכלו להגיע למסקנות מערכתיות.

גם בשמם, אני מבקשת משליחי ציבור לזעוק לראש הממשלה ולשר המשפטים, לשר הפנים ולשר לביטחון פנים: "קול דמי אחיך זועק אליי מן האדמה".

אל תתנו יד לטיוח, אל תאפשרו במעשה או במחדל את האסון הבא. זו המחויבות שלכם, זו המחויבות שלנו כלפי משפחות הנספים, כלפי הקהילות שנפגעו, כלפי אזרחי ישראל כולם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!