שוטר הוא ילד קטן שמתרגז ושובר פרצופים?

בניין הכנסת היה נראה די נטוש. פגרה. חלק מדלתות הכניסה היו נעולות על מסגר ובריח, רק מעטות מביניהן היו 'פעילות'. אפילו המזנון הבשרי, זה שתמיד מלא בסועדים, אכלס הפעם בודדים בלבד.

ככה זה כשהכנסת חופשת.

ובכל זאת, באחד מחדריה, אי-שם בקומה הראשונה הממוקמת מתחת לפני הקרקע, התנהל אחד מהדיונים היותר סוערים בתולדות הכנסת. דיון עצוב, כואב, אפילו קשה להאזנה.

הוא נפתח בסרט, שהוקרן על אחד מקירות החדר. חלק מהנוכחים הורידו ראשים, מתקשים לעמוד במראות הקשים. אלימות שוטרים נגד מפגינים חרדים, הייתה הכותרת, אבל התמונות, שהמחישו אותה, היו בלתי ניתנות לתפיסה.

לרגע שפשפתי את עיני, מנסה להבין האמנם התרחשו המאורעות כאן, במדינת היהודים, במדינה האמונה על חוק וסדר?! אבל הסרט היה רק הפתיח. במהלך שעתיים של דיון הועלו עוד ועוד עדויות אותנטיות וסיפורים מסמרי שער, שלא הותירו לי כל מקום לספק: משהו רע מאוד מתרחש ביפו.

אגרופים אינם תחליף לכלא

אבל תחילה יש לפתוח בכבוד האכסניה, במספר מילים על יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, ומי שיזם את כינוסה בעיצומה של הפגרה, ח"כ דוד אזולאי מש"ס.

ואולי נפתח בעדותו של מזכיר תנועת ש"ס בכנסת, הרב צבי יעקובזון, במהלך הדיון: "אני נמצא בכנסת הרבה מאוד שנים. ליוויתי אולי עשרה ראשי ועדת פנים, אבל איני זוכר יו"ר שבאתי אליו עם סיפור, כמו הסיפור שהגעתי אליו אל אזולאי, ויכולתי להבחין בניצוץ של דמעה בזווית עינו. מחמם את הלב לדעת שבבניין המנוכר הזה עוד יש אנשים שליבם נכמר מול עשוקים וחלכאים".

כדי להגיע אל הכנסת על אזולאי לעשות את הדרך הארוכה מביתו שבעכו הצפונית ועד לירושלים, וזה בהחלט לא פשוט. אבל כשיו"ר ועדת הפנים מחליט לטפל במשהו, הוא עושה זאת על הצד היותר טוב, ועד הסוף. לפני שנה, בעיצומה של הפגרה, נכחתי אצלו בדיון פגרה בנושא דומה, אך שונה: האלימות שפשתה במדינה.

הימים ימי אסונות ורציחות, ואזולאי החליט לכנס את הועדה כדי לבדוק מה אפשר לעשות. גם אז, כהיום, השתתפו בדיון אנשי משטרה בכירים, שחלקם הגדול ניסה לשדר ש'הכול פחות או יותר בסדר'.

זה בערך מה שהם שבו וטענו גם היום, בדיון על אלימות המשטרה בהפגנות החרדים ביפו.
רק לפני מספר שבועות, זמן קצר לאחר אירועי פרשת עמנואל, הייתה לי שיחה מעניינת עם אזולאי. כתושב הצפון לשעבר שוחחנו על העובדה המופלאה לפיה נושא הגזענות פשוט אינו קיים בצפונה של המדינה. בתי הספר, כמו גם התיכונים והסמינרים, מקבלים אל בין שורותיהם תלמידים ותלמידות מבני כל העדות, ומבלי לבדוק לאיזו מפלגה מצביעים הוריהם. בנותיו של אזולאי למדו בתיכון החיפאי אותו מנהל ביד רמה זה עשרות בשנים הרב מנחם הכהן אוסטרי, ואף אחד מעולם לא בדק בעת הרישום את 'האחוזים', גם לא לבנות שאינן בנותיו של ח"כ או אח"מ כזה או אחר.

"אח, הצפון, הצפון", הסכמנו שנינו.

ועוד הבהרה קצרה וחשובה לפני שנשוב אל מחוזות הזוועה שנגלו מול עינינו בוועדת הפנים של הכנסת היום הזה.

רבות נכתב בטורים שונים ב'בחדרי חרדים' בגנות אלימות המפגינים. אין, ולא יהיה, בטור זה כל רמז או ביטוי לגיבוי כלשהו למעשיהם של פורעים, המכנים עצמם 'חרדים' או 'קנאים'. לא זוהי דרכה של תורה, לא זוהי דרך היהדות. יהודי שומר תורה ומצוות אינו מרים יד, לא מקלל שוטרים בכינוי 'נאצים', ובטח אינו משליך אבנים ומבעיר פחים. אם אכן נעשו מעשי נבלה כאלו על משטרת ישראל לעצור את הפורעים, להביא להעמדתם לדין. לכן, לא באנשים אלו עוסק טורנו, לא בפורעי חוק אלו דנה ועדת הכנסת.

הזכרתי בעבר בטורי השבועי מהכנסת, ואני שב ומזכיר גם בטורי הנוכחי, את מאמרו המאלף של עמיתי הרב דוב פוברסקי בגנותה של האלימות החרדית על כל צורותיה. פוברסקי, אגב, היה החלוץ והנחשון בנושא זה, ולאחריו, כמו פטריות אחר הגשם, צצו מאמרים דומים בעיתונות החרדית היומית, השבועית והחינמית. וטוב שכך.

אלא מאי? שכל הדיבורים על אלימות חרדית אין להם שום קשר לאלימות השוטרים. מדינת ישראל היא מדינת חוק וסדר, ואם צריך להעניש מבעירי פחים/משליכי אבנים/צורחי 'נאצים' יעשה זאת כבוד בית המשפט. לא על השוטרים המלאכה להעניש, ואגרופיהם אינם תחליף לבית כלא.

משומרי תורה ומצוות אנחנו דורשים לכבד את כבוד התורה ולנהוג בהתאם. מאנשי חוק וסדר אנחנו דורשים לשמור על החוק והסדר.

תגידו שקוראים לכם 'שחר איילון'

"במחוז שלך נמצאת העיר בני-ברק", פתח ואמר ח"כ אזולאי כשהוא פונה אל ניצב שחר איילון, המכהן מאז אפריל 2009 כמפקד מחוז תל-אביב.

למי שאינו יודע, איילון כיהן בעבר כסגן המפכ"ל, ופניו בהחלט נשואות אל משרת המפכ"לות בעתיד. בין לבין, במקום לצאת לחופשה, המשיך לכהן במשטרה וקיבל את תפקיד מפקד מחוז. רק בינתיים...

במהלך הדיון ניסיתי לעקוב אחרי תנועות גופו, אבל לא הצלחתי ללמוד מהן הרבה. שתיקותיו היו רבות, רוב הזמן האזין בשקט לדברי הנוכחים, כשאף שריר לא זע בפניו, גם לא למראה תמונות קשות ביותר. אגב, בסיומו של הדיון, כאשר עמדנו מספר עיתונאים בפתח חדר הוועדה וניסינו לסכם את אשר שמעו אוזננו, לא יכולנו שלא לציין לעצמנו את העובדה כי אמר מה שאמר, איילון לא אזכר ולו אף ברמז בכל דבריו גינוי כזה או אחר לאלימות השוטרים. אפילו על ההאשמות על הורדת תגים, בכוונה תחילה, בידי שוטרים ובכדי למנוע את זיהויים, לא הגיב.

לכאורה בלי כל קשר נזכיר כי באוקטובר 2002 פיקד איילון על פינוי חוות גלעד. בתדריך שערך לכוחות המשטרה לפני הפינוי הוא הורה לשוטרים להוריד את תגי הזיהוי האישיים שלהם ממדיהם. ואם יבקשו מכם להזדהות, תגידו שקוראים לכם 'שחר איילון', יעץ להם. לימים קיבל על כך הערה מהמפכ"ל דאז, שלמה אהרונישקי.

האם העובדה הנ"ל קשורה בקשר כזה או אחר לשתיקתו? לחוסר הגינוי שלו? קשה לדעת.

כך או כך, גם יו"ר הוועדה וגם מזכיר סיעת ש"ס, הרב צבי יעקובזון, שיבחו את איילון בכל פה, ולזכותו, וכדי להציג תמונה כוללת והגונה, אנו מביאים את העובדות כמות שהן. "שלחו לכאן את שחר איילון, שאנחנו מאוד מכבדים אותו ואשר לא נוכל לומר עליו מילה רעה כי מניסיוננו בעבר זכויות האזרח, כולל זכויות האזרח החרדי, יקרים לליבו", העיד עליו יעקובזון.

"אנשי העדה החרדית הם לא מהחוג החברתי שלי, אולי אנחנו אפילו יריבים", פתח יעקובזון את דבריו. "הם בטח לא מצביעים לש"ס, ולאף מפלגה, אבל זה לא אמור למנוע ממני להגן על הזכויות שלהם, כמו שאגן על כל מי שהממסד מתעמר בו".

מכאן עבר לתיאורים הקשים על אלימות, שאת חלקה ראה בסרטים כאלו ואחרים שהוצגו בפניו. הוא סיפר על אנשים שהגיעו לחדרי המיון עם לסתות שבורות, עם אפים חבולים, ועם עוד ועוד חבלות חמורות מאוד, שנגרמו בידי שוטרים. "יש להם שיטה חדשה. הם לובשים על הידיים כפפות עם ברזלים ומכים איתם. זה מפחיד. יש להם עוד שיטה. הם מכים רק כשאין צלמים בסביבה. ואם צריך, גוררים את הקורבן לחדר מדרגות ושם מפליאים בו את מכותיהם. הזוהי מדינת חוק?!

"פעם אחר פעם הועלו בכנסת הצעות לסדר ושאילתות. ומה משיב על כך ניצב אהרונוביץ', השר לביטחון פנים? ש'גם החרדים מרביצים', ו'החרדים צועקים נאצים'. זו תשובה? ונניח ששוטרים תפסו את הרוצח מראשון לציון והם לוקחים אותו למעצר. האם הם יכולים להכניס לו מכות רצח?! אין דבר כזה. תפקיד השוטר הוא לקחת את העבריין אל המעצר, ובזה תם תפקידו. אם הוא בסכנה, הוא יכול להרים יד. אבל השוטרים בתמונות המתועדות לא היו בשום סכנה, הם הרימו יד רק כי 'עצבנו אותם'. וכי שוטר הוא ילד קטן שמתרגז ושובר כלים?! קורים דברים מזעזעים, הציבור החרדי הפך למשיסה, שוטר יודע שהוא יכול לעשות מה שבא לו כי החרדים לא מתלוננים, אין להם אמון במח"ש, והם יודעים שאם יתלוננו, 'יזכו' בתמורה לכתב אישום מהיר על תקיפת שוטר.

"ובכלל, למה אתם מביאים לשם יסמ"ניקים? הרי הם מתנהגים כמו נמרים שפתחו להם את הדלת של הכלוב ואמרו להם לשעוט קדימה. במשרדי ש"ס נערמו במהלך החודשים האחרונים עדויות מצמררות, תיקים על תיקים נערמים, אבל אף אחד לא עושה כלום. איך אתם, במשטרה, לא מצלמים? לא מסריטים? ואתם עוד דואגים לגרש צלמים ועיתונאים. ריבונו של עולם, אין דין ואין דיין?!".

אגב, השר לביטחון פנים לא טרח לכבד בנוכחותו את הדיון. נבצר ממנו להשתתף. בטח יש דברים חשובים יותר.

הסיפור של חיים לוינסון

"אני אדם חילוני", פתח ואמר עו"ד גל בורודוסקי, המייצג את 'אתרא קדישא', שבחרו שלא להגיע ולהשתתף בדיון. "ואומר את האמת: רוח הדברים בחברה בה אני חי היא ש'חבל שלא הכניסו להם יותר'". בורודוסקי מלווה את נושא האלימות כבר מאז הפגנות כביש 6 לפני כ-5 שנים. "התחושה היא שיש פה דם הפקר. מדובר בזרם די קיצוני, שאפילו לא מגיע לכאן להתייצב וזאת בשל מגבלות שלקחו על עצמם. המציאות היא שעד היום, למרות העדויות הקשות והמצולמות מכביש 6, לא נעשה דבר.

"מדובר בתופעה: אנשים יוצאים מהפגנה עם אפים מדממים, עם לסתות שבורות, ויש לי תיעוד רפואי לכל מה שאני אומר. יש לי תמונות של שוטרים שעושים שימוש בכפפות שנראות כמו של אופנוענים, אבל מכה מהם שוברת את הלסת. ומעל לכל: עדויות שבידי תומכות בכך ששוטרים אלימים מסירים את התג זיהוי שלהם תחילה". עו"ד בורודוסקי בהחלט נראה מתוסכל, אולי אפילו נואש, והוא התקשה לומר את הדברים.

מיד לאחריו נטל עו"ד נוסף את רשות הדיבור. הפעם מדובר בעו"ד של 'העדה החרדית', עו"ד יאיר נהוראי, וכדי שלא לסבך את שולחיו מיהר להצהיר כי לא נשלח על ידם. כן, הוא מייצג אותם, אבל לדיון בכנסת לא נשלח על ידם.

נו, בטח שלא.

נהוראי מקדים ומדבר בשבחם של כלל השוטרים, אך ממהר להסתייג ולציין כי מביניהם יש קבוצה אלימה ביותר. ואז הוא שולף עדות מרשיעה, שמטילה אור אפל מאוד על עבודת המשטרה, אולי אפילו של מח"ש. מתברר כי באחת מההפגנות בירושלים נקלעו שני עיתונאים נכבדים: חיים לוינסון מ'ידיעות' ויאיר אטינגר מ'הארץ' אל הזירה. והנה, למרבה הפתעתם, ראו איך שוטרים "ארבעה עד שישה שוטרים", כעדותו של אטינגר במשטרה, "מפליאים את מכותיהם בשני צעירים שהיו שרועים על המדרכה".

כעיתונאים רציניים, הדבקים במטרה לשמה נשלחו אל השטח, תיעדו השניים את המחזה המביש, ואז הגיע השלב בו הבחינו בהם השוטרים. מכאן והלאה החלו העניינים להסתבך. "הם קראו לנו להסתלק בנימה מאיימת ובצעקות", וגם כאשר הבינו שמדובר בעיתונאים לא התרשמו במיוחד. "העימות הגיע תוך שניות אחדות לדחיפות ידיים מצד השוטרים". תוך זמן קצר ביותר מה שראה אטינגר הוא "את השוטר נוגח בעזרת הקסדה בראשו של חיים לוינסון"...

נשמע נורא ואיום? ובכן, ההמשך עוד יותר נורא. מתברר כי חיים, באומץ לב, פנה למח"ש, אבל, כפי שמתאר עו"ד נהוראי, "מח"ש סוגרת את התיק...מחוסר ראיות. ולא די שסוגרת אותו, אלא ממהרת להגיש כתב אישום נגד האיש, כשהיא משתמשת נגדו בראיות שהוא עצמו הגיש. בסופו של דבר, אני עצמי הצעתי לו לסגת מתלונתו, כי 'סוף דבר השוטרים ייצאו מזה טוב'. התחושה היא ששוטר יכול לעשות מה שהוא רוצה, ומח"ש מגבה אותו. ואז גם חרדים שמטעמי פיקוח נפש כן היו מתלוננים, נמנעים מלעשות כן".

נהוראי שיבח את ח"כ אורי מקלב, שנוכח גם הוא בדיון, ומספר כי הוא עוזר לו "על ימין ועל שמאל".

מקלב, מצידו, חיזק את דברי נהוראי, ומספר על מקרים רבים שנערמו גם על שולחנו. "קצינים המורים לשוטריהם איך לתאם גרסאות, עדויות סותרות, אנשים ההולכים לתומם ברחוב ונחטפים בידי שוטרים המכים אותם באכזריות, ועוד ועוד. לא עכברא גנב, אלא חורא גנב. זה שאנחנו לא דואגים לצלם ולתעד, זוהי הבעיה. אם היה לנו ארגון מסודר שדואג לצלם, הכול היה שונה. אי-אפשר לומר על הציבור החרדי שהוא ציבור אלים. ראינו את ההפגנות בעת שאבות הלכו לכלא על נושא עקרוני, ולא מצאנו במהלכן ולו אף גילוי אחד של אלימות. נכון, יש קבוצה קטנה שהיא אלימה כלפי וכלפי חברי יותר מאשר כלפי המשטרה. גם אני הייתי ביפו וחטפתי, חברי הרב גפני חטף, וגם אחרים חוטפים. בדרך לבית כנסת, עם קרשים, כסאות, בלוקים. אבל אנחנו לא מגיבים. ולא כי אני לא יודע להרביץ, בעבר גם את זה ידעתי לעשות...

"אם משטרת ישראל של 2010 אינה יודעת להתמודד עם שולי השוליים, שהעדה החרדית בעצמה מוקיעה אותם, ומענישה אנשים שאינם קשורים לאלימות, זה עצוב מאוד. אב ל-9 ילדים יצא מבית הכנסת, חטף, והוא נכה עד עצם היום הזה. הרב סיטון, מה חטאו? הוא רק הגיע מבני-ברק לירושלים כדי להשתתף בהקפות שניות. לפני מספר שבועות נפטר, כשהוא מותיר אחריו 14 יתומים. ואיש לא מאשים אותו באלימות, ובכל זאת אף שוטר לא הלך לכלא על העוון הזה".

"שוב ושוב אנחנו מעלים הצעות לסדר, אבל התחושה היא 'דרוס כל דוס'. ההרגשה היא שגם השר חושב ש'מגיע להם'. וזה עצוב מאוד", סיכם ח"כ אברהם מיכאלי את דברי קודמו, מקלב.

אנחנו? מכות?

לא נלאה את הקוראים בפירוט דבריו של עו"ד משה סעדה ממח"ש, שטען, כמובן, שמח"ש בסדר גמור, פועלת, חוקרת, נמרצת ומה לא. גם לא נביא את דבריו הממלכתיים משהו של איילון, ששיבח את הזכות להפגין ועל כך שתמיד יימצאו חריגים, אך אין זה מלמד על הכלל. הוא אפילו שרבב רמז על הטרדות קשות שנעשות לשוטרים ולמפקדים בדמות פשקוילים והטרדות שמגיעות עד לביתם.

בין דבריו, שהתכחשו לתופעת האלימות, קרא ניצב שחר איילון בלהט רב, לכל הנוכחים בוועדה: "בואו לשטח, ותראו מה קורה שם, תראו שאין אלימות".

ובכן, הפעם הזו מטרתו של טור זה אינו רק סיפורו של עוד יום בכנסת. הפעם, כך דומה, מדובר בנושא שהוא בנפשנו. לא יתכן שיהודי העובר בזירת הפגנה כזו או אחרת יהפוך לשק חבטות בידי שוטר מתוסכל. לא יכול להיות שיהודי שמגיע להביע את כאבו על חילולי קברים או על כל עניין הנוגע לליבו, יוכה על לא עוול בכפו. ושוב, מי שגילה אלימות מגיע לו שייענש ולא הוא נשוא טורנו זה. אולם מי שחף מפשע, יש לעשות הכול כדי שלא יעבור את מסכת הייסורים אותה עברו רבים וטובים.

כייון שכך, אני פונה לכל מי שקורא את הדברים ויש בידו תיעוד כלשהו על אלימות שוטרים: אנא מכם, שלחו אל המייל המוצג בסופו של טור זה, וכפי שסוכם ביני לבין יו"ר הוועדה, אעביר אליו את הממצאים, תוך מעקב אישי של כל האישים המופקדים על הנושא ועד לגמר מלאכה.

ואז נראה מה יאמר שחר איילון.

ממצאים יש לשלוח ל: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!