גפני, ביקשת? מצאנו לך חרדי בבית הנשיא • כתבה מרתקת

בעיצומו של דיון לוהט בוועדת הכספים של הכנסת, במהלכו אושר תקציב 'אקסטרה' לבית נשיא המדינה שמעון פרס. התבטא ח"כ משה גפני, שחזר מחופשת 'בין הזמנים' במהלכם כנראה שמע אודות מצוקת התעסוקה במגזר החרדי: "כדאי שנשיא המדינה, יראה דוגמה אישית, וייקח עובדים חרדים".

• גפני דואג לשטעל'ס: רוצה חרדים בבית הנשיא

אתר 'בחדרי חרדים' הרים את הכפפה, ופשפש בארכיוני העיתונים. לאחר שניערנו את האבק, מצאנו כתבת מגזין מושקעת, פרי עטו של יוחנן גולדברג, שהתפרסמה במגזין 'קולות', שעוסקת, תאמינו או לא, באישיות חרדית העובדת בבית הנשיא.

להנאתכם, קטעים מהכתבה:

התקשורת הישראלית של ימינו, זו שהמציאה את 'זמננו קצר' ואת 'אני חושב שהנקודה שלך ברורה', אף פעם לא ממש הייתה בעניין של לתת לאנשים לדבר באופן חופשי, בלי הפרעות. לר' מנחם קלופפר, חשבתי, האיש שאחראי לסיפורים רבים, בכל זאת מן הראוי להעניק את הזכות הזו. הוא מרתק, בהיר, נעים-שיחה ורהוט-שפה (וגם הגיש לי קולה עם לימון).

רב-סרן קלופפר, תושב בית וגן בירושלים, מקבל אותי בביתו בשעת ערב מאוחרת. הבית מטופח בקפידה, קצת מזכיר את מקום-העבודה של המארח והרבה את המארח עצמו, איש מוקפד ומהודק. על השולחן מפה ופרחים. את השתייה הוא מגיש בגביעים של חתונה, עניין של פרסטיז'ה.

"אני טיפוס פדנט", הוא מעיד על עצמו. "גם בעבודה". וכך, לבית הנשיא הוא הולך בחולצה מגוהצת כאילו מדובר בפגישה דיפלומטית. "אפילו המפיונים שהבאתי לך", הוא מחייך, "מתאימים לפרחים שיש באגרטל". אני בוחן שוב. כן, הוא צודק. ממלכתיות, מה יש לדבר.

קלופפר הוא 'מולטי-מרואיין': הסיפור שלו הוא לא רק סיפורו של 'החרדי של בית הנשיא' אלא גם (ואולי בעיקר) סיפורו של 'מודיע הנפגעים' מטעם 'קצין העיר'. קשה לדעת איזו מבין שתי הדמויות שלו מייצגת אותו יותר, ואפשר ששתיהן אינן אלא אחת: דמותו של יהודי חרדי חכם ורהוט, המקדש שם-שמים באופן יומיומי בבואו במגע עם האוכלוסייה, במסגרת כל אחד משני התפקידים שלו.

האיש מרתק. השיחה קולחת גם כאשר הוא מדלג בלי-חשבון מסיפור לסיפור. אף לא פעם אחת במהלך השיחה קורה לי שאני צריך 'לחלוב' אותו, למשוך אותו לכיוונים שאני מעוניין בהם. הוא פשוט מדבר ברצף ומאפשר לי לתרום הערה בונה אחת לכמה דקות.

ר' מנחם קלופפר הגיע לבית הנשיא לפני כ-20 שנה, בתקופה שהתגוררו שם האזרח מספר אחת, יהודי העונה לשם חיים הרצוג, ורעייתו, האזרחית מספר שתיים. "הרצוג היה ממלכתי מאוד", הוא אומר. "אולי אפילו ממלכתי מדי. אריסטוקרט".

קלופפר, שאולי ספג לא מעט ממלכתיות כזו במשך 20 השנה האחרונות, מתבטא בעדינות מרבית, איך לומר. האמת היא שהרצוג, יותר מאשר היה ממלכתי, היה אדם נוקשה שלקח רחוק את תפקידו הציבורי. מספרים שפעם שכח אחד מלובשי המדים להצדיע לו, כמתחייב מכללי הטקס. האיש הושעה מתפקידו תוך שעה.

מאידך, אומר קלופפר באירוניה דקה, את משרתו הנוכחית בבית-הנשיא הוא חב לאותה אריסטוקרטיות בסגנון האצילים של המשפחה הנשיאותית הרצוג. "בהתחלה הגעתי בכלל בתור חשמלאי. זו הכשרתי המקצועית. בצבא הייתי קצין-חשמל, ואיכשהו, בעקבות עבודה טובה שביצעתי בבית ראש-הממשלה התגלגלתי גם לבית הנשיא. מה היה? החשמלאי הקודם הצליח, כנראה, לשבור שם איזו נברשת הדורה וחולל סקנדל. ההרצוגית אמרה שהיא לא מוכנה יותר לראות אותו עובד בבית-הנשיא והאיש נאלץ להיפרד לשלום ממשרתו. באותו זמן המליצו עלי אנשים טובים ומאז אני שם".

קלופפר הוא בעצם החשמלאי הראשי בבית-הנשיא, ומסתבר שיש לא מעט מה לעשות במסגרת זו. הוא אחראי למערכות החשמל, התקשורת והביטחון. "הבית כבר די ישן ומלכתחילה לא היה לגמרי ראוי לתפקידו. אין בו, למשל, אולם קבלת-פנים ענק לטקסי קבלת אורחים לפני ארוחה ממלכתית. נאלצים לבנות בכל פעם אוהל במיוחד לשם כך. כל השאר אלה בעיות רגילות מהסוג של צנרת מקולקלת, חשמל וכיוצא באלו".

איך אומר הפתגם? כשקלופפר עסוק במשהו אחר, גם הנשיא נאלץ לרחוץ במים קרים אם הדוד התקלקל. אז זהו, שהמכתם הזה אמנם לא נטבע מעולם, אבל הוא בפירוש נכון.

"היה לי פעם סיפור כזה", נזכר קלופפר. "זו הייתה ארוחה ממלכתית לרגל ביקורו של מלך ספרד. היא הייתה הראשונה במהלך כהונתו של הזוג ויצמן, והייתי עסוק מאוד. רק בסוף הערב נזכרה ראומה ויצמן, לבקש ממני לדאוג שיתקנו בשבילה את הדוד. נדהמתי. 'למה לא ביקשת קודם?', שאלתי אותה. 'באמת, מנחם, היית כל-כך עסוק... איך יכולתי להפריע לך באמצע?'. 'ומה עשית בינתיים?', שאלתי שוב. היא לא התבלבלה והשיבה לי בפשטות שהשתמשה במים הקרים...

"אחד הסיפורים שלא אשכח", מספר קלופפר בחיוך, "הוא מקרה שהיה לי עם לך ולנסה, נשיא פולין. בשעת הביקור שלו, אחד הצלמים חיבר חוט למקום הלא-נכון וחושך מוחלט השתרר בכל המתחם. בסייעתא-דשמיא ועם קצת חוש טכני הצלחתי לסדר תוך דקה את התקלה. ולנסה ראה אותי מתרוצץ עם המכשור החשמלי שלי, ולתדהמתי שלף מכיס חליפתו... טסטר חשמלי קטן. 'אתה רואה', הוא אומר לי בשובבות. 'גם אני חשמלאי. לכל מקום שאני מגיע אליו, הטסטר שלי הולך איתי'. צחקתי אז מקרב לב".

עזר לומד מה זו ישיבה

קלופפר הגיע לבית הנשיא בימי הרצוג, אך הכיר גם את יצחק נבון, הנשיא שקדם לו. זאת בשל העובדה שנשיאי ישראל היוצאים לפנסיה עודם זכאים לכל השירותים שמעניקה המדינה לנשיא מכהן, ובכלל זה שירותי משק-בית ותחזוקה. "למזלי", הוא אומר, "נשיא אחד, קציר, גר ברחובות ועול התחזוקה בביתו מוטל על 'מכון ויצמן', בו הוא מתגורר".

"עזר היה ההפך הגמור מהרצוג", הוא אומר עכשיו. "מהיום הראשון שלו במשכן הנשיא, הוא בחל בכל גילוי של טקסיות מוגזמת או מה שנראה היה לו כפולחן-אישיות מיותר. הוא היה אדם מאוד ישיר, 'צבר', מה שנקרא, חף מגינונים ומיוהרה".

• וקצב? הוא עושה רושם של סופר-ממלכתי. כמעט 'מר ממלכתיות'.

"נכון. את קצב לעולם לא תראה מסתובב בחולצה. הוא תמיד רשמי ומחויט. אפשר לומר שקצב משלב יפה בין הרישמיות שהוא מחויב לה מתוקף תפקידו ובין נחמדות אנושית לבבית. הייתה פעם שבה קרס הגג בביתו הנשיאותי ביום שלג סוער. כשהוזעקתי לשם, הוא טרח קודם להתנצל על שקראו לי בשעה מאוחרת, התעקש להגיש לי בעצמו שתייה חמה ורק אז נתן לי להתחיל בעבודה. קצב חרוץ מאוד ועובד מבוקר עד ערב. את קצב גם לא תתפוס לעולם לאחר פליטת-פה מביכה. הוא תמיד בשליטה".

• הסיפורים הללו, שאתה מספר על עזר ויצמן, קצת מפתיעים. התקשורת, גם החילונית, הביאה אותו תמיד אחרת. מחוספס, לא ממש הטיפוס הרגיש שאתה מציג.

"דווקא לכן חשוב לי, אחרי ה-120 שלו, שיידעו איזה לב חם היה לו. הוא היה בסופו של דבר יהודי עם נשמה. קח דוגמה: עזר התבטא פעם באורח מחפיר על קדושי-האומה. אבל, בה בעת לא היסס להתנצל בפני דקה אחר-כך. הוא הבין ששגה. אחרי הסיפור עם אותה אם שכולה הפכה למעשה ההיכרות שלי עם עזר למשהו מאוד עמוק. הוא עשה המון טובות. אם, נגיד, היה רב פונה לעזר ואומר לו: 'שלום, אני ראש ישיבה. יש לי נדבן שרוצה לתת מיליון, אבל רק במעמד הנשיא', עזר היה עונה מיד: 'בכבוד, תביא אותו'. הוא עזר להרבה מוסדות חרדיים".

• ואיך היחס של הנשיאים לאדם חרדי שעובד אצלם?

"בוא נאמר שגם הם לא לגמרי משוחררים מהתפישה החילונית המוכרת של 'עוד לא ראינו חרדי שמת באוהלה של תורה'. צריך להסביר כל דבר, גם להם, ובאמת הסברתי לא מעט.

"אספר לך סיפור מעניין. יום אחד עבדתי אצל עזר, בדירה, ואני מקבל טלפון ומתחיל לדמוע מרוב התרגשות. מה קרה? באותה תקופה נבחן הבן שלי לישיבת 'אור ישראל' בפתח-תקווה. מאוד רציתי שהוא יתקבל לשם, והמתח בימים שאחרי הבחינה היה משותף לשנינו. קשה לתאר תחושה של אבא בימים כאלה. בינתיים עשיתי מה שאני יכול: התפללתי, הפעלתי קשרים וכיוצא בכך.

"בשעה שבה הייתי אצל עזר בדירה קיבלתי את הטלפון מהבן שלי. הוא הודיע: אבא, התקבלתי. אני הייתי מאוד נרגש. ירדו לי דמעות מהעיניים. הסתובבתי, לא רציתי שהנשיא יראה. כעבור דקה, עזר שואל אותי: 'מה קרה? מי מת?' אמרתי לו: 'ברוך ה', אף אחד לא מת. הבן שלי התקבל לישיבה'. והוא אומר לי: 'תגיד, אתה נורמלי? זו סיבה לבכות? קודם כל, מה אתה שולח את הבן שלך לישיבה, ואם כבר ישיבה - למה משנה כל-כך איפה הוא יקבור את החיים שלו?' ככה הוא הסתכל על זה. אמרתי לו: תשמע, קשה לי להסביר לך, אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה. תאר לך שהבן שלך היה מתקשר אליך ואומר לך: 'אבא, התקבלתי לאוקספורד. איך היית מרגיש?'

"עזר היה איש משפחה מיוחד. אתן דוגמא: אצל הרצוג, השולחן היה תמיד מלא ניירות. עזר היה מקבל מסמך, מטפל בו מיד ומפנה את השולחן. רק דבר אחד היה עליו תמיד: תמונה של הבן שלו. הוא היה מאוד קרוב אליו. כשנתתי לו את הדוגמא הזו, הוא התרגש. הוא הזדהה איתה והבין את זה. ואז התחלתי לספר לו על 'אור ישראל'. תיארתי לו ישיבה שבה קמים כל בוקר בשש וחצי, כמו שעון, ומתייצבים בבית-המדרש לתפילת שחרית. סיפרתי לו על הישיבה, על המשטר ה'צבאי' שיש בה, על הבחורים שעומדים בדרישות שלה. 'תעשה יום אחד מה שהם עושים שם כל יום', אמרתי לו. תיארתי לו איך ראש הישיבה עובר בבוקר בין החדרים ובחורים קופצים מהמיטות ורצים עם בגדים על הפיג'מה לבית-המדרש. טירונות קטן על זה. עזר הבין. קיבל את הדברים. ככלל, תמיד הייתה הערכה. הם הבינו וקיבלו".

האירוע הכי שגרתי בבית הנשיא

"קצב, למשל, הוא בכלל איש מסורתי מאוד. כל בוקר מתקיימת תפילה בהשתתפותו במשכן הנשיא. הוא מגיע ראשון, נמצא מתחילת התפילה ועד סופה וקורא מילה במילה, כמו שנוהגים הספרדים. אחרי התפילה אומרים תהילים ואחר-כך 'הלכה יומית', שאותה מקפיד קצב לשמוע עד הסוף, למרות שאני נוהג להאריך במקצת, כשאני הוא זה שמלמד אותה. כך מתחיל הנשיא את יומו".

קלופפר מוסיף באירוניה שדווקא קצב גורם לו לא מעט 'צרות'. "אומרים לי: הנה, תראה - דתי נורמלי, הגיוני, לא קיצוני וגם מאמין במדינה. למה אתם לא יכולים להיות כאלה?".

• תרשה לי לשאול שאלה שבטח מציקה ליותר מקורא אחד שלנו: המוסד הזה, אולי, לא קצת מיותר איכשהו? בימים של מיתון, בשביל מה צריך את כל הפאר והטקסיות האלה?

"תראה, צריך שיהיה מוסד, שתהיה אישיות שהאזרח הפשוט יתכבד בה. כשמגיע נשיא מחו"ל, מישהו צריך לארח אותו. יש דברים מקובלים בעולם, איך מקבלים נשיא. הנוהל הוא שכשהוא מגיע לשדה התעופה, מקבלת אותו משלחת שרים. במרבית הפעמים, הוא מגיע לאחר-מכן לבית הנשיא, ושם מחכה לו משלחת שבה משתתפים בדרך-כלל הרבנים הראשיים, ראש הממשלה ושרים".

• הרבנים הראשיים משתתפים בכל טקס כזה?

"זה דבר מעניין. כשהיו הרב שפירא והרב אליהו, הם היו באים לדקה והולכים. הרב לאו היה מגיע וכולם ניסו להיצמד אליו ולשוחח איתו. היה מעניין לראות איך כולם, יוצאי צבא ואנשי הסגל הדיפלומטי, בלי יוצא מן הכלל, כולם מנסים להצטופף סביבו ולשוחח איתו. הוא מאוד מתאים לתפקיד, ישנה הערכה גדולה כלפיו מכל שכבות הציבור, ולכן אני מאוד רוצה לראות את הרב לאו כנשיא. ואני אומר לך: הוא עוד יהיה נשיא. אנשים מעריצים אותו".

• אתה יודע שהתפקיד הכי מוכר של הנשיא הוא 'חונן אסירים'. הקהל ברחוב מאמין שחוץ מזה הוא לא עושה הרבה.

"זה הרבה מעבר לזה. אפילו בתחום העזרה לציבור יש הרבה פעילות. יש לשכה לפניות הציבור. לאנשים יש הרבה בעיות והם פונים לבית הנשיא. יש גם 'קרן עמוס', בחסות בית הנשיא, שנותנת מענקים לכותבי ספרים. המון אברכים ורבנים קיבלו מהקרן מענקים בסדרי גודל מכובדים על כתיבת ספרים. חרדים כולם.

"אם לחזור לקבלת-הפנים של דיפלומטים זרים, זה אולי המאורע הכי שגרתי בבית הנשיא. כשמגיע אורח כזה, צריך שמישהו ייקח אותו ל'יד ושם' ויתלווה אליו. ויש גם ארוחה ממלכתית, כנהוג בעולם, שזה סיפור של שעות. מי יעשה אותה? אתה רוצה שראש הממשלה, שכל דקה שלו מוקדשת לניהול המדינה, יעשה את כל הדברים הללו?

"יש כל מיני טקסים של הענקת פרסים, וכשצריכים לפתוח את שבוע הספר, פרס ישראל ופרס בטחון ישראל, יום העיוור ויום למאבק בתאונות הדרכים - כל אלה בדיוק הם תפקידיו של הנשיא. ישנו גם העניין של ניחום אבלים שאותו יסד עזר ויצמן. כל חייל שנהרג בפיגוע או באירוע צבאי, הנשיא הולך לנחם את משפחתו. אין לך מושג כמה זה נותן למשפחה שהנשיא מגיע אליה. יש טקסים לביטחון ישראל, שהם טקסים סודיים, סגורים לתקשורת, אבל מדובר בטקסים ענקיים".
#אתה אומר בעצם שטקסים הם חלק חשוב בחיים שלנו, כמו הרבה דברים אחרים שאי-אפשר לומר שהם מיותרים.

"כן, תראה, כשמשלחת נכים יוצאת לחו"ל הוא מברך אותה לפני הנסיעה. כשיש עובד מצטיין, רוצים להעניק לו פרס במעמד מישהו חשוב - בקיצור, יש המון-המון טקסים. נהרג האסטרונאוט שלנו ואשתו חזרה ארצה, הנשיא קיבל את פניה. יש פה תפקיד ייצוגי. זאת אומרת, לא בגלל שהנשיא הוא נשיא הוא עוסק בזה, אלא זה חלק מהגדרת התפקיד שלו".

כשיועץ הנשיא בוטח בהבטחת הגר"ח

לפני קצת יותר משנתיים חיתן קלופפר את אחד מבניו. החתונה אמורה הייתה להיערך בבית-הכנסת הגדול בירושלים. "את החופה חשבנו לערוך בבית הכנסת, לו גג נפתח שאמור היה להיפתח לרגל האירוע. האלטרנטיבה הייתה לערוך אותה בחוץ, אבל אז היה עלי להביא מאבטחים ולדאוג לכמה סידורים אחרים. כמה שבועות לפני החתונה סיכמתי עם הנהלת בית-הכנסת שנערוך את החופה בבית-הכנסת, כשהגג פתוח. היא התנתה את זה בכך שלא ירדו גשמים באותו יום, שכן אז לא יפתחו את הגג עבורי בשום אופן. הייתי במבוכה. לא ידעתי לקראת מה להיערך: אם לא ירדו גשמים, נוכל לערוך את החופה בבית-הכנסת עצמו, אבל בכל מקרה ניאלץ להביא מאבטחים ולדאוג לסידורים למקרה שניאלץ לקיים אותה בחוץ.

"החלטתי לשאול רב האם מותר לי אולי לקיים את החופה בפנים, באולם עצמו, ושלום על ישראל. פניתי להגר"ח קנייבסקי. תשובתו הועברה לי על-ידי מקורבו, שעה שהייתי בבית הנשיא. היא הייתה: 'ר' מנחם, יש לך מספיק דאגות על הראש. תוריד לך דאגה אחת: לא ירד גשם בחופה'.

"נדהמתי והתרגשתי מאוד. באותה עת ישבתי במשרדו של איש משרד החוץ, יועצו המדיני של הנשיא שהוא גם איש-סודו, אבי גרנות. אדם בעל מידות ואינטלקטואל בעל שאר-רוח. הוא ביקש לדעת את סיבת ההתרגשות. ניסיתי להתחמק, אך לבסוף סיפרתי לו את הדברים. סיפרתי לו מי היה ה'סטייפלר', מיהו בנו הגר"ח ומה המשמעות של הבטחה כזו בשבילי. הוא שמע את הדברים, נעמד ואמר: 'מנחם, אמנם אמרתי לך שלא אוכל להשתתף בחופה, אבל עכשיו אני מודיע לך שאעשה הכל כדי להיות בה. אני רוצה לקחת חלק באירוע כזה של 'צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים''.
"בינתיים, השמועה על התשובה עשתה לה כנפיים בהיכלי הישיבות.

החתונה אמורה הייתה להיערך יום אחרי הבחירות שהתקיימו אז. יום לפניהן ניגש אלי גרנות ושואל אותי אם ראיתי טלוויזיה. הסברתי לו שאני לא צופה במכשיר הזה, ושאלתי אותו במה העניין. הוא אמר: 'תראה, אמרו עכשיו שמחר, ביום הבחירות, יהיה מזג אוויר נאה, אבל ביום שאחר אחר-כך יהיו סופות, גשמים עזים ושלג צפוי בירושלים. אני מקווה שאתה לא דואג'. אמרתי לו: 'לא, אני לא דואג. רבי חיים אמר שלא ירד גשם'. הוא השיב: 'אם כך, גם אני לא דואג'.

למעשה, ביום החופה הגג היה פתוח. החופה נערכה כמתוכנן. גשמים אדירים ירדו לפניה ולאחריה, אבל שעת-החופה עצמה הייתה 'יבשה' לגמרי. אחרי החופה ניגש אלי שוב אבי גרנות ואומר לי: 'תשמע, מנחם, כשהגעתי לכאן היה מבול. החניתי את הרכב בשגרירות האמריקנית. כשיצאתי, התלבטתי אם לקחת מטריה ומעיל-גשם. לבסוף החלטתי לסמוך על ההבטחה של הצדיק. כשעזבתי את החניון כבר לא ירדה טיפה אחת'.

"הנשיא הגיע בהמשך הערב. הוא פנה אלי ואמר לי בחיוך: 'תראה מה זה, שנים אני מנסה לקרב את אבי ולא הולך לי, ואתה בשתי דקות, תראה מה עשית ממנו. עוד רגע הוא הולך ללמוד בישיבה'".
#אתה אדם עם השקפה חרדית. איך אתה רואה את כל ה'גניבה' הזו, השעטנז של לקיחת מושגים מקודשים כדי להשתמש בהם במסגרת חילונית? אנחנו, הרי, לא ממש רואים במוסד הנשיאות משהו שראוי לכבד ולא רואים בנשיא מישהו שראוי לכבוד ציבורי, משום שהוא חילוני ומשום שאפילו אם היה דתי, הוא מייצג מוסד חילוני של שלטון חילוני בארץ-הקודש. אתה עובד טכני ומנותק או שאתה מתחבר איכשהו לאווירה ה'נשיאותית' הזו?

"כאדם חרדי שמרתי תמיד על דיסטאנס. בפעם הראשונה שאשתו של ויצמן הושיטה לי יד, אמרתי: 'סליחה, אבל אני אדם חרדי'. היא כיבדה את זה והעריכה את זה. מאידך, יש הרבה חשיבות לזהות שלי כחרדי בעבודה הזו. עזר ויצמן עצמו, בכל הרמת כוסית, בערב פסח או בערב ראש-השנה, כשדיבר על קירוב בין חרדים לחילונים, דאג תמיד לציין אותי בנפרד: 'הנה, אתם רואים שיש לנו פה את מנחם, שהוא חרדי, ובכל זאת אנו חיים היטב ביחד. יש לנו ויכוחים אידיאולוגים, אבל אנחנו שומרים על כבוד הדדי'. היו לי הרבה ויכוחים עם עזר, אבל כשהייתי אצלו בבית הוא הראה לי ספר תהילים ישן ואמר: 'התהלים הזה ליווה אותי מאז שהייתי בצבא הבריטי'.

"בכלל, ויצמן היא משפחה מאוד נוסטלגית. ביתם בקיסריה צנוע וכולל בעיקר רהיטים מבית ההורים. המיטות הן ירושה משפחתית עתיקה והבית מרוהט בפשטות רבה. נדמה לי שאפילו הבית שלי מפואר יותר.

"כשאשתו של נבון, הגב' אופירה נבון, הייתה חולה במחלה קשה, הנשיא ביקש ממני להעביר את שמה בישיבות כדי שיתפללו עליה. אני איש הקשר של בית-הנשיא לעולם הדתי, החלון שלהם לעולם החרדי. ויצמן תמיד היה אומר: 'יש לנו כאן רב בבית-הנשיא'. בבית הנשיא מקפידים גם על כשרות, מתוקף היותו מוסד ייצוגי, וזכיתי שיש לי חלק גדול בהעמקה של הנושא הזה".

• מה אתה עושה בשבת?

"התמזל מזלי וכל הנשיאים עוזבים בשבת את בית-הנשיא. כל אחד נוסע לביתו הפרטי, אם זה לקיסריה או לקרית-מלאכי וכיוצא בכך".

כשהשביעו את הממשלה החדשה בבית-הנשיא, נזכר קלופפר, היה שם גם טומי לפיד. "הסתובבתי אז כדי לסדר משהו לקראת הטקס ולפיד ראה אותי ואמר בצחוק: 'אתם רואים מה זה, אי-אפשר להשביע ממשלה בלי החרדים'".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!