'שבעה' על שבעה • דיווח מיוחד מבתי האבלים • בלעדי: הסבא מדבר

מרחק הליכה קצר מפריד בין בתי האבלים: בעוד הוריו של ר' אריה ברנשטיין זכרו-לברכה מתגוררים בתחילת שכונת מאה שערים, על כיכר השבת, הוריה של האם-הסבתא ע"ה מתגוררים ברחוב שומרי אמונים, בסוף מאה שערים.

מנחמים רבים עושים את הדרך בין שני הבתים - ובסמטאות השכונה הוותיקה ניתן לחוש בזעקת מילות הקינה "דרכי ציון אבלות".

אם כל ישראל אחים, בשעת אבל על אחת כמה וכמה. אלפים מרגישים צורך אישי לנחם, מרביתם לא הכירו את המשפחה באופן אישי. אבל הם כאן. כדי להראות למשפחה כי לא מדובר בטרגדיה פרטית, כי אם בצער-הכלל.

הגענו תחילה לבית בו גדלה האם. בית משפחת גולדשטיין. במרכז השולחן הנמוך יושב ראש המשפחה, ר' לוי יצחק. סביבו יושבים בניו כשתילי זיתים.

קשה להסתכל לו בעיניים. בודדים מעיזים להוציא הגה מפיהם. איך אפשר לנחם יהודי ששכל בת, חתן, ארבעה נכדים ונין. הרוב שותק ומזיל דמעה.

בודדים מסוגלים לנחם את ר' לוי יצחק. למזלנו, הגענו ברגע כזה. אחד מבני הבית מעיר את תשומת ליבו של בעל הבית לצמד היהודים הדורי-הפנים שבאו זה עתה בשערי הבית.

במהרה מפנים להם מקום. מדובר בגאון רבי שמחה הכהן קוק, רב העיר רחובות ובית-הכנסת 'החורבה', ולצידו אחיינו, הגאון רבי בן ציון הכהן קוק, המוכר לכולם כתלמידו המובהק של הגרי"ש אלישיב.

"אנחנו בעלי חד מזלא", פותח הגרב"צ ביידיש. האבלים כולם מישירים את מבטם - והמנחמים כולם מטים אוזן קשבת לדברי הניחומים האישיים. "לפני למעלה מארבעים שנה, הוריי ושני אחיי נהרגו בתאונת רכבת", הוא מספר.

• 38 שנים אחרי: הדמעות והזיכרונות חזרו • ראיון מיוחד ובלעדי

ר' לוי יצחק מתעניין בפרטי המקרה ועל פניו ניתן לראות נחמה קטנה. הנה, משפחה נוספת עברה טרגדיה דומה - והמשיכה קדימה. הגר"ש מספר על הטרגדיה הנוראה שגדעה את חיי אחיו הבכור ובני-משפחתו. הגרב"צ מדבר מכלי ראשון על עצמו, כילד בן 11, שגילה בלילה חורפי של חנוכה כי עולמו חרב עליו.

השיחה נמשכת. דברי המוסר והאמונה מהדהדים בחדר הקטן. אולם מהר מאוד מתבררת עוצמת האמונה של בעל-הבית. "מעודד לראות שיש המשך אחרי כזו טרגדיה", אומר ר' לוי יצחק בענייניות וממהר לסכם: "העיקר שתהיה לנו נחמה אמיתית - הלוואי שנוכל לראות בחוש שהכול היה חסד משמים".

הרבנים לבית קוק אומרים 'המקום ינחם' ועוזבים את הבית.

בניו של ר' לוי יצחק האבלים מרימים קופסה קטנה ומתרימים את כל המנחמים לספר תורה שהם כותבים לעילוי-נשמת שבעת ההרוגים.

"הספר-תורה הזה יהיה הקדיש של ההרוגים", הם אומרים.

מי יכול לעמוד מנגד. כל אחד תורם משהו ופרוטה לפרוטה מצטרפת.

448 מסכתות

על השולחן בסלון הצר של משפחת ברנשטיין, ניצבים שבעה נרות נשמה זה לצד זה. מתחת לכל נר, מונחת טבלה. המנחמים מקבלים על עצמם ללמוד מסכתות לעילוי נשמת ההרוגים. למרות שהרשימה ענקית, שהרי כל מסכת מתוך 64 המסכתות מופיעה שבע פעמים - כמעט ולא נותרו מסכתות פנויות.

זו רק עדות אחת לכמות המנחמים הזורמים לבית.

האב, ר' אברהם יוסף והאח ר' בנימין, מספרים על פעילות החסד הענפה עליה ניצח הבן ר' אריה. בבית זה הקים האב את 'המכון הירושלמי לקריאה', שבו עבדו שני בניו.

לבית נכנסים מנחמים מכל הסוגים - חרדים ודתיים-לאומים, חסידים וליטאים, ספרדים ואשכנזים - כולם היו בניו. המכון סייע לאלפי מטופלים עם בעיות דיסלקציה. מכל העדות, מכל רחבי הארץ, מכל הגילאים.

ר' אברהם יוסף מגלה לנו כי הוא מתכנן להנציח את המכון הפעיל על-שם בנו, שהיה מעמודי התווך. ככל הנראה, למכון יקראו מעתה 'נר אריה'.

אנו שואלים על פעילות המכון. "יש לנו שיטה מיוחדת ומהירה לטפל בקשיי קריאה", הוא מספר. "זו הפרנסה שלנו, אבל אריה-לייב לא הסכים לגבות כסף מאנשים מסוימים, מיתומים ומסכנים.

"היו מאות אנשים כאלה שהוא לא הסכים לגבות מהם שכר - ולא די אלא שהיו יוצאים מכאן עם שקיות של בגדים ומצרכי מזון. כששאלתי אותו: 'מה, נראה לך זה גמ"ח?' הוא השיב לי: 'אבא, פרנסה משמים'".

אל הבית נכנס ילד כבן עשר, כיפה סרוגה גדולה לראשו. הוא מתגורר באחת ההתנחלויות שבשומרון. הוא בא לירושלים במיוחד כמדי שבוע כדי ללמוד עם ר' אריה. איש לא סיפר לו על האסון הכבד. רק כעת הוא מבין את האבידה הגדולה לו באופן אישי - והוא פורץ בבכי.

הפסיכולוג יצא בדמעות

ר' אברהם יוסף מאשש בפנינו את השמועה שהתרוצצה אודות סירובו לקבל את הבשורה המרה. "כשנכנסו אליי הביתה ביום חמישי שוטרים ופסיכולוגים, הבנתי שבפיהם בשורה נוראה", הוא אומר. "אמרתי להם שאני לא מעוניין לשמוע דבר. לא הייתי מסוגל. הייתה לי תחושה שהגרוע מכל קרה וחשבתי שאקבל התקף לב.

"אחרי כמה דקות של הסתגרות בחדר, אמרתי לפסיכולוגים: 'אני לא צריך אתכם. ה' נתן וה' לקח. אני מקבל את גזר הדין באהבה גדולה ומקווה להתאושש מהר ולחיות עם מה שנותר לי'. הפסיכולוג יצא מביתי כשדמעות חונקות את גרונו. 'אני לא מאמין שיש אדם עם כוחות נפש כה גדולים', אמר לי".

הוא נראה גיבור, אבל מסתבר כי ישנם רגעי שבירה. "אני מרגיש כוחות נפש מיוחדים מהקב"ה לעמוד באסון הנורא הזה", הוא אומר אך מודה: "מדי פעם יש לי התפרצויות של בכי".

ר' אריה היה עמוד חסד של ממש. "הוא התנדב בכל מקום שהיה צריך", סופד האב לבנו. כשהייתה תאונה הוא היה ממהר להגיע לבתי החולים באומרו: 'יש מספיק מתנדבים שיוצאים לפעול בזירת התאונה, אבל כאן, במקום שאין איש, המשפחה צריכה עזרה אמיתית".

מה מחזק אותך ברגעים הקשים? אנו שואלים.

תשובתו נחרצת: "כשאני מבין, שזה לא אסון פרטי שלי, אני מקבל כוחות. הגיע לכאן הרב גוטפרב וסיפר ששמע מהגרי"ש אלישיב שאמר כי אסון כזה, שמשפחה שלמה נגדעה, לא היה מאז ימי השואה. הנפטרים הם קורבנות ציבור ועל כך אחד להתחזק', כך אמר הרב אלישיב".

כוחות מיוחדים

בשני בתי האבלים אי-אפשר שלא להבחין באמונה החזקה היוקדת בעוצמה יותר מכל נר נשמה.

קשה שלא להתפעל מגבורת המשפחות השכולות – ולא נותר אלא להסיק, כי כשיש אמונה, כאשר מבינים כי העולם הזה הוא רק פרוזדור לטרקלין, הכוחות המיוחדים מגיעים.

'מיניבוס הדמים' • כל הכתבות, ראיונות, טורים, גלריות וקטעי הווידאו:

• נהג 'מיניבוס הדמים' למעצר בית בירוחם • פרוטוקול הדיון
• בצל האסון - אלפי חסידי קרלין-סטולין זעקו מרות: "קרע רוע גזר דיננו!" • וידאו נדיר
• ב'רכבת ישראל' לא חשבו שצריך להזכיר גם לחרדים 'לא לגנוב פסים'
• ארבעה ימים למיניבוס הדמים': המדינה הקימה ועדת בדיקה
• שבעה קברים, שלושה דורות, משפחה אחת • תמונות
• 72 שעות אחרי: נהג 'מיניבוס הדמים' חזר לזירה
• 38 שנים אחרי: הדמעות והזיכרונות חזרו • ראיון מיוחד ובלעדי
• "נכנסתי איתו לדירה, הגופה שכבה, הריח היה נוראי, ואז הוא שר: אמר ר' עקיבא" • יהודה משי זהב מספר
• דוד גוטשטיין כבר יודע: כולם נהרגו
• על אלה אני בוכיה, עיני ירדה מים • קליפ מרגש
• ברכבת ישראל גנבו את הפסים • טור מיוחד וכאוב
•"מוישה, תן לי מעדנים, אני עושה שבת בקוממיות" • הווידאו האחרון: האב עם בנו • מצמרר
• בעקבות האסון: ב'עדה' יתפללו 24 שעות
• כתב תחבורה בדק: קשה לראות את המחסום
• "למה הנהג לא המשיך לחצות?" • התצפיתנית מדברת
• מומחים: "אספלט רועש" היה מונע התאונה
• שעת קבלת שבת הגיעה - ועמוד התפילה נותר ריק. כולם הביטו בספסל המיותם • רסיסי דמע
• נהג 'מיניבוס הדמים' הועבר למעצר כשהוא עטוף בטלית • ראיונות מיוחדים
• השבת המזעזעת אצל דוצי • "תגידו לאישתי שלא תדאג"
• מעל שבעה קברים טריים ורבבות לבבות שותתי דם • הרהורים נוגים • מיוחד
• דרכם האחרונה של הברנשטיינים • מהקריעה ועד הקבורה
• זה מה שנשאר: סיר צ'ולנט, במבה ובקבוק לתינוק • היום שאחרי, תיעוד
• ורק הסבא נותר לזעוק בדמעות: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" • וידאו ותמונות
• "אוי, מי יתן לנו תמורתם", מירר האדמו"ר מקרלין-סטולין בבכי
• "אבא, די! זה חורבן שזקני ירושלים לא זוכרים כמותו" • אלפים במסע הלוויה
• המתנדב שהגיע ראשון לזירת האסון: "זה היה תוהו ובוהו"
• המשטרה: "יתכן שהנהג סונוור מהשמש כשפרץ המחסום"
• הזק"אים לא עמדו במראות: בדמעות רותחות טיפלו בחברם ההרוג
• "אנשים עומדים ולא עושים כלום חוץ מלבכות"
• משפחה נמחקה • שערי העיתונים ביום שאחרי
• בן האדמו"ר הגיע לפתח הטיפול הנמרץ: "איך קען נישט", זעק
• משפחת ברנשטיין, היתה ואיננה • תמונות • ההכרזה המצמררת: "הלויית 7 בני משפחה אחת..." • להאזנה
• כך נראה האסון • תמונות מהשטח
• "ירח, הוא אמר לי, לא אשכח אותך לעולם" • קינה
• החתן התעורר ושאל: "איפה אשתי? אני רוצה לדבר איתה!" • דיווח מבית החולים
• "הכרתי אותם. הכרתי את בני המשפחה היקרים" • טור אישי זולג דמעות
• התאונה המזעזעת: מבט מבפנים • וידאו
• "שעתיים לפני התאונה, היה אצלי האבא, כעת הוא איננו" • עדויות מצמררות • וידאו
• "המיניבוס מעוך לגמרי. כובעים וחליפות על הרצפה" • עדות מהשטח
• שבעה בני משפחה מביתר עלית נספו בתאונת רכבת • מזעזע

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!