אל תמנו את גלנט, קחו את ליברמן

אסור למנות את גלנט לרמטכ"ל

איך נשכנע אתכם שאנחנו בכלל לא 'מיתממים' כשאנחנו מתקשים להבין היום על מה קמה כל המהומה הזאת של מה שמכונה 'מסמך גלנט'?

מדוע למי שרוצה להיות שר בטחון במדינת ישראל, או ראש ממשלה, מותר להפעיל יחצ"נים ו'לוביסטים', שייסללו לו את הדרך, ואפילו בכח, לתפקיד המיוחל, ואילו לאחר שה'קמפיין' שלו הצליח, והוא מונה לשר בטחון, אסור לאלוף המתמודד על תפקיד הרמטכ"ל לנסות ולהשפיע עליו, באותה הדרך, ובאמצעות אותם 'בעלי מקצוע' וזרוע, לתמוך בו?

העיתונאי צביקה ברוט כותב היום ב'ידיעות אחרונות', כי משרדם של אייל ארד וליאור חורב ידוע בתחום כחסר מעצורים, אפילו יחסית למקצוע שעמוס לעייפה בציניות, ספינים וטשטוש האמת. "אם המסמך אכן מזויף ושמם שורבב לפרשה שלא באשמתם, מי שאחראי לזיוף, הכיר את מעורבותם של השניים בקמפיינים כוחניים תוך שימוש בטקטיקות שנויות במחלוקת" - הוא כותב.

האם שוב מכוונת אצבע מאשימה ל... חרדים, הסובלים מזה שנים מ'קמפיינים הכוחניים' הללו?

למי שאינו יודע - אייל ארד, הוא ש'המציא' בזמנו את הסיסמא בעלת הקונוטציה השטירמרית: "לעצור את החרדים" שבה השתמש פרופ' אוריאל רייכמן בכנס הראשון שערך נגד החרדים. הוא פועל בעניין החרדים עד היום, בדיוק באותן שיטות המופיעות במתווה שהוצע לאלוף גלנט במסמך שנושא את הלוגו של משרדו, ושהוא התלונן במשטרה כי הוא מזויף.
גם הרפורמים משתמשים בשירותיו ברדיפה שלהם נגד הציבור החרדי וערכיו. ולא רק הם.

אבל אייל ארד אינו האישו. מי שרוצה יכול, לכל היותר, לשמוח לאד על המצב שנקלע אליו. מי שעומד במרכז השערורייה של המסמך או של זיופו הוא האלוף יואב גלנט.

בעקבות פרסום ה'מסמך' טען האלוף גלנט, כי לא פגש באייל ארד מזה ארבע שנים. למי שאינו מצוי במשמעות פרק הזמן שהוא נקט בו, נבהיר שאלה הם השנים שבהם נמצא ראש הממשלה אריאל שרון במצב של 'צמח'. למרות שבקורות חייו של גלנט יש פרק 'חקלאי', והוא שימש אפילו כ'חוטב עצים' באלסקה, מאז הפך אריאל שרון ל'צמח' הוא העדיף שלא ל'טפל' בו, ומשמש כאלוף פיקוד הדרום.

אבל לפני כן, לפני חמש שנים, היה גלנט מזכירו הצבאי של שרון, ויחד עם אייל ארד, היה חלק מ'פורום החווה', שבו התקבלו החלטות הרות גורל ואסון למדינת ישראל. אחת מהן, ואולי המרכזית, התקבלה בדיוק לפני חמש שנים - עקירת גוש קטיף.

אסור שגלנט ימונה לרמטכ"ל ויעמוד בראש הפירמידה הצבאית של מדינת ישראל ולא בגלל קשריו, ואפילו בעבר, עם אייל ארד, לא בגלל 'מסמך גלנט', לא בגלל שמישהו במערכת החליט לשים לו רגל. מי שישב בצומת המרכזית שבה התקבלו החלטות המנותקות מכל הגיון, מצפון, הערכת מצב צבאית וראיית הנולד, אסור לו לקבל החלטותו 'לשחק באש', מקסימום לקבל פקודות ולבצע.

ולמרות שאנחנו סבורים כך, לא אנחנו פרסמנו את המסמך במטרה לפגוע בסיכוייו.

אחרי חדד - שליט

שחרורו המפתיע של הישראלי רפאל חדד ה'שבוי' הישראלי הכי אלמוני, מן הכלא בלוב, מביא אותנו היום לשתי תובנות:

תובנה 1: כדאי לחשוב ברצינות גם על העברת הטיפול בנושא שחרורו של גלעד שליט משוביו לידיו האמונות של שר החוץ אביגדור ליברמן. הדימוי שלו כאיש נוקשה וחזק מחד, וההתגמשות שלו כשצריך, כמו בשיא העימותים עם נתניהו, יחד עם חברים וקשרים במקום הנכון, הם כנראה נוסחה שעובדת.

האמת היא שמתוקף תפקידו כשר החוץ של ישראל שחרורו של שליט, הכרוך בהפעלת מתווכים בינלאומיים, היה צריך כבר מזמן להיות מופקד בידיו. אבל מי יתן לו לקצור את פירות הטיפול בנושא הרגיש הזה, גם אם בינתיים אין בו שום הילה משום שכלום לא מצליח?

אמש, כאשר פגש ליברמן לראשונה בווינה את חדד ששוחרר מהכלא הלובי, הכריז שהוא רואה ב'פדיון שבויים' מצווה גדולה ביותר. שר בישראל שמבטא את התרגשותו בהבעת שמחה על שזכה לעשות 'מצווה גדולה', אינו דבר נפוץ במחוזותינו, וגם בשל ביטוי האמונה הזו, הנפלטת לו מדי פעם בפעם, אנחנו סבורים שהוא האיש הנכון ללוות את השיחות התקועות לחילופי שבויים.

אבל יותר מכל הגענו למסקנה הזו בשל החשאיות שהוא ודובריו הצליחו לשמור עליה לטובת העניין. העובדה שהוא הצליח להרחיק את ה"אייל ארדים", "ליאור חורבים", ואפילו דוברים אחראיים ורשמיים כמו דובר צה"ל אבי בניהו מזירת המו"מ, ושום הדלפה על שיחות ה'חדד תמורת משט' לא הגיעה אפילו לאתרי אינטרנט ובלוגים בחו"ל, אומרת שוב שגם אם לא תמיד ניתן להסכים עם דעותיו, ליברמן קרוץ מחומר אחר מאשר השרים ואפילו האלופים שלנו, המתמודדים על תפקיד הרמטכ"ל, והמו"מ לשחרור גלעד שליט הוא אחד המבחנים שבו הדבר הזה יכול להיות לעזר רב.

ותובנה מס' 2: אם יתנו לנו לבחור בין חבריו של ליברמן, כמו מרטין שלאף, ובין החברים מהתקשורת כמו אמנון אברמוביץ או אייל ארד ושות', נבחר בראשונים ולא מהשיקול הכלכלי. החברים של ליברמן לפחות מוכיחים עצמם כשצריך לסייע ליהודי בצרה.

מבחינת החקירות משטרת ישראל , אלה וגם אלה לבסוף מגיעים אליה, אם בגלל ה'אי היווני' או בגלל 'מסמך גלנט', ובעינינו אין כל הבדל ביניהם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!