ברכבת ישראל גנבו את הפסים • טור מיוחד וכאוב

הגשר ל'גשר החיים'

שלושה שבועות הפרידו בין התאונה המחרידה שבה ניספו ביום חמישי לעת דימדומים, ר' אריה ברנשטיין וכל בני משפחתו ז"ל, לבין הסיכוי שיינצלו. עוד לפני ראש השנה אמור להחנך בדיוק בנקודה שבה אירעה ההתנגשות, גשר שיאפשר לעבור מעל למסילה במקום לחצות אותה.

אלא שמלאך המוות, לצערנו, התגלה שוב כזריז הרבה יותר מהאחראים על עבודות התשתית של הרכבת לדרום, הנמשכת כבר ארבע שנים בלי שום סיבה לסחבת , מלבד זו שאנחנו, המאמינים בני מאמינים יודעים אותה, כי זה היה רצונו של מסובב כל הסיבות.

עליו, אסור לנו להרהר, חלילה, שהרי מי מבין חשבונו של מקום? כך גזר וכך היה.

אבל כלפי האחראים לתשתית הלקויה, לא רק שמותר לנו אלא אנחנו חייבים להציב את השאלות הקשות. מי שפיתוח הרכבת ככלי תחבורה מוביל בישראל הפך אצלו למשימה לאומית בשנים האחרונות, אינו יכול לפטור את עצמו מאחריות, גם לחוסר האחריות של נהגים שמאיצים את נוסעיהם אל סוף חייהם.

בעקבות התאונה המיותרת הזו אנחנו רק יכולים להעלות בדמיוננו את מה שעוד צפוי לנו, חלילה, מהרכבת המהירה ומהקלה, שמסילותיהם נמתחות בימים אלה בכל חוצות ישראל, וכמה עוד עלולים לרדת כתוצאה מהן, מפסי החיים.

בתקופות אחרות המסקנות היו צריכות להיות - הוספת קוי רכבת מיוחדים ל...ערי מקלט.

מרגע התרחשות התאונה האיומה, הרגישו בהנהלת הרכבת בצורך להתמודד עם הטענות על אחריות עקיפה בעקבות תגבור הנסיעות לפני השלמת התשתיות, שיצליחו להתמודד גם עם נהגים עבריינים. לצד חיזוקו של נהג הקטר, גיורא וייס, שעשה הכל כדי למנוע את התאונה, והדאגה הכנה לנקות אותו אפילו מן השגגה שהיה שותף בה, עשו שם הכל כדי שגם המנהלים יצאו ללא רבב וכדי לחסוך את הצורך אפילו בהסקת המסקנות.

כך למשל, פירסם עיתון 'הארץ', כבר בגליון יום ששי, נתונים המצביעים על כך כי "בשנת 2009 נצפו יותר מ-1700נהגים עבריינים שחצו את מחסום המסילה באור אדום. כ-1300 כלי רכב נתקעו בשל מעבר כזה מתחת למחסום הרכבת, וקרוב ל-400 כלי רכב נתקלו בשל כך על המסילה. מספר מחסומי הרכבת שנשברו כתוצאה ממעבר לא חוקי של כלי רכב הוא 353".

אין ספק כי זוהי תמונת מצב עגומה ביותר המלמדת על זלזול משווע בחיי אדם ומצביעה על התנהגות עבריינית ופושעת של כל מי שתרם לנתונים המדאיגים האלה, וביניהם גם הנהג שהסיע את משפחת ברנשטיין ז"ל אל מותה.

מנכ"ל הרכבת,יצחק (חקי) הראל, אינו מסתפק בנתונים המטרידים, והוא אומר לעתונאי אבי בר-אלי כי הוא מרגיש מתוסכל. "אתה משקיע הון תועפות בהסברה ובמערכות מנע, וכלום לא עוזר".

מה הושקע, כשהתשתיות 'תקועות' והרכבת ממשיכה לנוע כאילו לא אירע דבר?!

הנה התשובה שמספקים בהנהלת הרכבת: "רכבת ישראל יצאה רק לאחרונה במסע פירסום ב...טלוויזיה, להעלאת המודעות בקרב נהגי הרכב הפרטי והולכי הרגל בכל הנוגע למעבר נכון של מסילת הברזל. הקמפיין הטלויזיוני, בעלות של 3 מיליון שקלים, הוא המהלך השני בקמפיין "גונבים פסים גונבים חיים" שהחל בפברואר השנה".

כשמדובר בחיי אדם גם לנו מותר להיות קטנוניים, ובודאי אם הנהלת הרכבת, שהיתה מעורבת בתאונה, גם אם שלא ברצונה , סבורה שמותר לה.

'קמפיין הענק' הזה של רכבת ישראל, עליו הוצאו מליונים רבים, לא פנה לציבור החרדי, ובמודע. המפרסמים סרבו לבקשות שהופנו אליהם להתאים אותו גם לנו...

אז ממה נפשך: אם הוא אמור כל כך להשפיע ולעורר את המודעות, שפי שהוצג בפרסומים של יום ו', המשמעות היא שקיימת אפליה ברורה בן דם לדם וחיי מיליון חרדים מתושבי המדינה שלא זכו להחשף ל'קמפיין' – הופקרו.

מי יודע אם הכחדתה של משפחת ברנשטיין ז"ל, אינה תוצאה של מדיניות מפלה שערורייתית זו.

ואם ה'קמפיין' אינו חשוב כל כך כפי שהנהלת הרכבת מנסה להציגו, אולי היה חשוב יותר אם אותם מליונים היו מופנים להשלמת הגשר בזמן, והמשפחה היקרה הזו, אולי היתה
ממשיכה לחיות בתוכנו.

אנחנו שאיננו יודעים דרכי וחישובי שמים משלימים עם האסון ודרכי התהוותו, אבל הם שלא, מה יתרצו?!

קצר בתקשורת: 8 קטעים בשולי עתוני סוף השבוע

1. הידיעה המפתיעה ביותר

המקומון התל אביבי 'העיר'מדווח בהרחבה על קללת המקובלים שהוטלה על הפרויקט שנבנה, תוך חילול קברים מחפיר ביפו, ולא מזלזל. כבר בכותרת הוא מדגיש "בפעם הקודמת זה הצליח להם".

חגי מטר, כותב בידיעה: "זו לא הפעם הראשונה שבה חרדים מטילים קללות על הגבעה שבפינת הרחובות יפת ולואי פסטר. ב-1995פורסם ב'הארץ' כי קבוצה של רבנים הגיעה למקום והשתמשה בטכניקה זהה במחאה על בניית פרוייקט המגורים 'אנדרומדה' עצמו, וכי בתוך חצי שנה מתו אחד המהנדסים בפרוייקט, יזם ופועל. החברה היזמית (מורדות ים) נקלעה לחובות כספיים כבדים".

מבהיל.

נותר רק לקוות שהנוגעים בדב, אלה האחראים לרמיסת כבודם של המתים ביפו, שהקללה אמורה לרבוץ עליהם, ייקראו את הידיעה, ושיספיקו לעשות זאת עוד לפני שהקללה תחול על ראשם.


2. הקריאה המנותקת ביותר

מתי גולן, במדורו 'סוגרים שבוע', המתפרסם ב'גלובס' של סוף השבוע, קורא לאשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, ללמוד מעליזה אולמרט (תזכירו לנו מי זאת? הציירת, לא?) שיצאה בקריאה ברורה ומפורשת להשאיר את הילדים הזרים בארץ. "על רקע הקול הזה, בולט עוד יותר העדר קולה של שרה נתניהו" – כותב גולן – "בהחלט לגיטימי, שרה, שבנושא זה, שבו את מתמחה, תשמיעי גם את קולך ודעתך".

מה לעשות שאנחנו לא מוכנים לקבל, בענין זה, את ההשוואה בין הגב' אולמרט לגב' נתניהו. הגב' אולמרט, לפני שיצאה בהצהרתה, פינתה כאן, במדינתנו הקטנה, כמה מקומות, כששלחה את ילדיה להיות 'ילדים זרים' בארצות ניכר.

מבחינתה ילדי הזרים כאן, אינם תופסים שום מקום, וגם אינם מאיימים על אופיה היהודי של המדינה, ולפחות לא של עתיד...ילדיה.

לגב' נתניהו, כמו לכל אחד מתוכנו, אמורים להיות שיקולים שונים בתכלית...


3. העתונאי הנועז ביותר

גם קלמן ליבסקינד, במדורו השבועי במוספשבת של 'מעריב' ,מתייחס לאותו נושא, ילדי הזרים, וכדרכו לא עושה חשבון לאף אחד, ומבטא את דעתו ללא מורא.

תחת הכותרת "זוהי סדום" כותב ליבסקינד: "כל מי שקרא עיתונים, שמע רדיו או צפה השבוע בטלוויזיה, יצא בהכרח עם תובנה אחת ברורה: כולם בישראל מוכנים להאבק כדי להשאיר פה את העובדים הזרים הבלתי חוקיים. כ-ולם. לאף אחד אין בעיה איתם. לאף אחד לא מפריע שהמדינה תפתח את שעריה בפני כל מי שבא לו, לאף אחד, חוץ מלאלי ישי ולעוד כמה חרדים הזויים וימניים קיצונים (או להיפך)...

ואז פירסם, אתמול, ערוץ היהדות של ynet סקר בנושא שהזמינה עמותת 'גשר'. ומה מתברר פתאום? הפתעה. רוב מוחץ של אזרחי ישראל דוקא מתנגד למתן אזרחות לילדי העובדים הזרים ותומך בהוצאתם מהארץ. רגע, אתם שואלים, אז איפה התחבא הרוב המוחץ זה? איך לא שמענו את עשרות האחוזים שהשיבו בסקר שהשארת ילדי העובדים הזרים בישראל תהפוך אותנו ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה?

התשובה לכך, כמובן, פשוטה, לא שמענו אותם כי איש בתקשורת לא חשב שצריך לתת להם לדבר. אז מה אם הם הרוב? הקמפיין המטורף בעד העובדים הזרים הלא חוקיים גילה שוב עד כמה העיתונות של מדינת תל אביב חיה בתוך בועה, מנותקת מסביבתה ומשוכנעת שהדעה האחת שחלה היא היחידה הבאה בחשבון. ממש כמו השיכור שעומד במרכז העיר ומשוכנע שכל מי שסביבו עומד על הראש".

לא בכל יום מעז עיתונאי חוקר מגמזו להשתלח כך בעמיתיו למקצוע. רק חבל שהדברים הנוקבים הללו החושפים את פרצופה של התקשורת הלא אובייקטיבית, מתפרסמים רק ב'מעריב' שאיבד את זוהרו.

אה, ומותר גם לשבח את קלמן ליבסקינד על שלמרות שהוא כותב ב'מעריב' הוא מוכן לבסס את האמת האישית שלו על ynet, השייך למתחרים מ'ידיעות אחרונות'. גם זה לא מחזה נפוץ במחוזותינו התקשורתיים.

4. הגילוי הגדול ביותר

סמי פרץ מ'דה מרקר', יודע לספר במהדורת סוף השבוע של העיתון הזה כי שר התקשורת משה כחלון כלל לא רצה בתיק הזה. אז איך הוא הגיע בכל זאת לידו? – "למזלו הרב של יעקב ליצמן אסר עליו להתקרב ל'תועבה'"...

תודו שגם אתם לא ידעתם שליצמן היה אמור לקבל את התיק שבו החזיק בממשלה הקודמת אריאל אטיאס משס, ושהרבי מגור אסר עליו זאת משום 'לא תביא תועבה לביתך".

אבל הגילוי הלא פחות מפתיע נמצא בהמשך: "לאחר שראה את ערימת תלונות הציבור במשרד הבין כחלון ש...הרב צודק"
צפו להפתעות, כחלון עוד עשוי להצטרף לחצר גור...

5. הכותרת המכסה ביותר

בעמוד האחורי של קובץ החדשות של 'המודיע' מתפרסמת בגליון עש"ק ידיעה, לכאורה בניסוח תמים – "המדינה תפצה ב-5 מיליון שקל אדם שזוכה מאישום חמור".

מיהו ה'אדם'? מהו האישום החמור? ומדוע הוא זכאי ל 5 מיליון שקל? מהכותרת לא ברור.

רק קריאה בגוף הידיעה מגלה כי שמו של האדם הוא עמוס ברנס, הוא הופלל ב'רצח', (כן, המונח הזה מופיע במפורש ב'המודיע') והוא ריצה 10 שנים בכלא ובמאסר.

מי חייב את 'המודיע' לחרוג מהרגלה ולפרסם את ידיעת הפלילים הזו? ואם לא היתה לה ברירה וידיעה אחרת שתחליף אותה מדוע הכותרת היא מסתורית ומגרה לקרוא את שנכתב בגוף הידיעה? – לשאלות האלה אין לנו פתרון כרגע.

אבל מה שלא פחות חשוב הוא שעמוס ברנס ידע שגם בעיני עורכי הלילה של 'המודיע' הוא זכאי!

6. הכתבה המשמעותית ביותר

העיתונות החרדית כמעט ולא סיפקה השבוע חומרים למדור הזה. מה כבר ניתן לכתוב על כתבה שבה משקיע העיתונאי בנימין חינקיס את כל כשרונותיו לכתוב ב'המודיע' על בדל הסיגר של צ'רצ'יל שנמכר ב 6800 דולר?

למרות ה'יובש' בנושאים, ואולי בגללה, צדה את עינינו כתבה על מסע לקבר יוסף הצדיק המתפרסמת בתוספת לשבת של 'המודיע'. למרות שהודגש כי הוא נערך תחת אבטחה צבאית, כלומר באישור, לא ניתן להשתחרר מהתחושה שמשהו השתנה בתפיסה של מערכת 'המודיע', ופחות חוששים שם מהשפעה שיכולה להיות לכתבה מהסוג הזה, על ההיתר שעלולים למצוא בהבעיקר צעירים, להתחבר גם ל'מבצעים', שהיו מזוהים עד לכתבה הזו עם הימין.

לחתום על כתבה כזו "שלמה צבי שלומוביץ, שכם" זה בהחלט צעד משמעותי כשמדובר בעיתון השמרני 'המודיע'. ב'המבשר' מאד לא יאהבו את זה.


7. הסתירה הבולטת ביותר

השבוע יחול יום פטירתו של הצדיק רבי חנוך העניך דב מאלעסק זצ"ל, חתנו של האדמו"ר רבי שלום זי"ע מבעלז. במחנה החרדי, בטאון חסידי בעלז, מקדישים לדמותו הטמירה יותר ממאמר אחד.

אלא שאם תרצו, בעקבות מה שתקראו בעיתון, להדליק נר לזכר הצדיק, תתקשו להחליט מתי לעשות זאת, ביום שלישי או ביום מרביעי?

על פי הכתבה של אליעזר קאליש במוסף 'כותרות' של 'המחנה החרדי' חל יום פטירתו בל' באב. ואילו על פי כתבה אחרת, המופיעה במוסף התורני 'קוראי עונג' של אותו עיתון יום פטירתו חל בא' באלול.

בדקנו ומצאנו שעל מצבתו נכתב פ"נ ביום עש"ק בדר"ח אלול שנת תרמ"ד. ב' דר"ח, לא יכול להיות ל' באב. אז למה להטעות את הקוראים?

8. המעוררת רחמים ביותר

'איש השבוע' של החלק החדש שצורף ל'הארץ' משבת זו הוא לייזר ברגמן, מנהל שמורת 'נחל עמוד'. יש לו זקן עבות, לא פחות סבוך מהשמורה שהוא אחראי עליה, אבל לא משום כך הוא נקרא בכתבה הקצרה, עליה חתום רן שפירא 'שומר האברכים'.

"בשנתיים שלוש האחרונות" – הוא מעיד על עצמו –" הייתי בהלם בתקופת בין הזמנים, כל ההתנהגות של השמורה משתנה לגמרי בשבועיים שלושה האלה. בכל יום יורדים לנחל מאות חרדים יחד עם הפקחים אני משתדל ליצור קשר עם כולם, להדריך ולהסביר את הוראות הבטיחות, אבל זה כמעט בלתי אפשרי".

"יום שלישי" – הוא אומר לכתב – "לא היה שגרתי, אם ככה היה כל יום , היית מוצא אותי ממוטט פה באיזה מקום".

ממש מעורר רחמים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!