המלצר לא התבלבל: "חבל שלא מתו יותר חרדים"

המלצר בבית הקפה ביקש ממני ומהחבר שבא לשבת איתי לפגישה להציג בפניו תו ירוק אם אנחנו מעוניינים לשבת בפנים. אני, כאדם מסודר ומאורגן מבחינה בירוקרטית אמרתי לו שאמנם התחסנתי, אבל אין לי מושג ירוק מהיכן להנפיק לו מסמך כזה. "אין ברירה", הוא אמר, "תאלצו לשבת בחוץ".

מלכתחילה העדפה שלי הייתה לשבת בחוץ וליהנות מעט ממזג האוויר החמים אחרי ימים טרופים שעברו עלי מאז האסון הכבד. השינה אינה שינה והמחשבות והקולות מליל חמישי עדיין מעיקים על ליבי ולא נותנים מנוחה.

ברגע של ציניות אמרתי למלצר, "היום כבר לא מתים מקורונה, הדוחק והצפיפות מסוכנים יותר". הוא הביט בי לרגע ואמר, "אתה מתכוון למה שקרה בהר מירון?", השבתי בחיוב, ולא שיערתי לעצמי מה תהיה תגובתו.

"לומר לך את כל האמת לגבי מה אני חושב על האירוע?" הוא התבונן בי ושאל. אמרתי לו בוודאי, "רק את האמת".

"אני בכלל לא חושב שצריך לעשות יום אבל. זה מיותר לחלוטין. החרדים אשמים, הם הביאו זאת על עצמם. מגיע להם". התבוננתי בו לרגע ושקלתי את צעדיי.

באינסטינקט ראשוני חשבתי לקום וללכת, אבל במחשבה שנייה הסתקרנתי. רציתי לשמוע מה חושבים ברחוב הישראלי, עד להיכן תחושת הדחייה והשנאה כלפי החרדים יכולה להגיע.

אז זרמתי איתו. "היית רוצה שימותו שם יותר?", שאלתי אותו מבלי לחשוף את מה שמתחולל בתוכי. "כן", הוא השיב. "החרדים הם מכה למדינה. מבחינתי שכולם יעופו מפה".

הייתי בהלם מתגובתו, אך הסתרתי זאת ואמרתי לו, "אתה יודע, החרדים מרוכזים בערים כמו בני ברק וירושלים, ניתן ללמוד מבשאר אל אסד כיצד לנטרל אוכלוסיות שלמות, יש גז וכאלה". להפתעתי הוא כלל לא נבהל מדברי, אלא חייך ואמר, "וואלה, זרקת רעיון לא רע אחי".

הסתקרנתי לדעת כיצד הצביע בבחירות צעיר ישראלי בעל דעות קיצוניות כאלה. ניסיתי לנחש וזרקתי את האופציה הטבעית. "הצבעת לליברמן?" תהיתי. "לא", הוא השיב, "דווקא הצבעתי ליאיר לפיד".

בשלב זה סיימתי את השיחה עמו והמשכתי בעיסוקיי. אני והחבר היינו המומים מהדברים ששמענו ואני חשבתי לעצמי שאותו צעיר אינו לבד, הוא אחד מתוך רבבות צעירים שרואים את המגזר החרדי כסרח עודף במדינה ששייכת להם בטאבו ומבחינתם כל האמצעים כשרים, העיקר להיפטר מהם.

אז נכון שהאסון חשף בפנינו גם רגעים יפים של סולידריות ישראלית, אך חשוב לזכור שהמאבק בשנאה ובאוטו-אנטישמיות עדיין כאן ואסור לנו לוותר, כי אחרת רע ומר יהיה גורלנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!