מיהו העיתון החרדי שהקים את חידו"ש הבאה?

אין בית מדרש עם חידו"ש

כל הכותרות ה"חמות" של היום הובילו אל ה'ים' – ים השנאה. הם ידעו לספר על החלטה 'מסתורית' שקיבלה כביכול הממשלה לפני יותר משבועיים, לבטל את חובת השירות הצבאי לתלמידי הישיבות החרדיות מגיל 22 ומעלה.

'הארץ' – אלוף הידיעות הבאות להשחיר את פני החרדים, והם יתמידו בכך גם אם כל החרדים ילבשו מדים ירוקים או כחולים, ונציגיהם עלי אדמות של אנשי הגיס...(החמישי?) מציג את ה'חשיפה' בראש עמודו הראשון היום. על הכתבה חתומים מוטי בסוק ויאיר אטינגר, הכתב לענייני חרדים, וכך נכתב בה: "לפי ההחלטה, כל מי שילמד בישיבה חרדית עד גיל 22, יוכל אחרי כן להסתפק בשנת שירות אזרחי (למשל במגן דוד אדום או בבית חולים) ומיד אחר כך יצא לשוק האזרחי לעבוד".

איזה שירות 'צבאי' תלמידי הישיבות לא יעשו מעכשיו? – לא ביחידת האומנים של חיל חינוך או כמכים במצלתיים של תזמורת צה"ל בתחילת המשפט "להיות עם חופשי בארצנו" ב'התקוה' , לא בגלי צה"ל, ולא רק משום שזהו המקום היחיד שעובר על חוקי המטכ"ל ומחלל שבת, וגם לא ב'בקריה' בתל אביב, שם עלול בוגר הישיבה החרדית לתפוס, חלילה, את מקומו של הבן של אחד המנויים על 'הארץ' - העיתון לאנשים חושבים.

איזו 'החלטה סודית' של הממשלה, ואיזה בטיח. עוד לא היתה החלטה חשאית בממשלה שלנו שהחזיקה מעמד שבועיים וחצי בלי שתודלף, גם אם היא עוסקת בענייני מודיעין, ובודאי אם עניינה הציבור החרדי.

אנחנו, למשל, נחשפנו לראשונה לכוונה של גורמים שאינם מעוניינים בטובת הציבור החרדי, לשחרר תלמידי ישיבות בגיל 22 אם יש להם ילד, או 25 אם אין להם כבר לפני חודש ודוקא בעיתון חרדי. ההצעה צוטטה שם מתוך... טיוטת 'חוק ההסדרים', שבה היא הופיעה גלויה לעיני כל. בסופו של דבר היא לא נכללה בנוסח החוק, הממשלה החליטה שלא לאשר את ההצעה, אבל מינתה ועדה בינמישרדית שתבדוק אותה ותחתור לאישורה, וגם על כך קראנו באותו עיתון חרדי.

כל זה הספיק כדי שהרפורמים יארבו שבועיים ומשהו עד שתגיע שעת כושר, ורגע לפני שישוגרו פצמ"רים לעבר אילת, יפיצו, באמצעות ארגון 'חידו"ש' המסווה שלהם, ידיעה כאילו ראש הממשלה ה'ימני הקיצוני' שלנו יחד עם שר האוצר ה'לאומני ההזוי' 'שונאי המלחמות' הידועים, החליטו לשחרר את החרדים מלהלחם בערבים כך סתם ללא סיבה, כבר מגיל 22 ומעלה.

גם אם הציבור החרדי כולו יתייצב בראש מגדלי אביב הגבוהים בישראל, ויצווח ככרוכיה כי הוא אינו רוצה ב'פתרונות' מהסוג הזה, שרק יתנו גוספנקא סופית להפוך אותנו לאזרחים סוג ב' שמתחמקים משירות הצמדינה, ולחזק את הצגתינו המעוותת כנצלנים ומשתמטים, טענות חידו"ש וחבריהם יתקבלו כ'אמינים' משלנו. ולמה? – כי גם את הארגון הזה יצרנו במו ידינו.

הרוח הדומיננטית בארגון 'חידו"ש', העומד בתקופה האחרונה בראש החץ של משחירי פניהם של החרדים, עומד (כמעט שנפלט לנו "ידידנו הטוב"...) שחר אילן, מי ששימש במשך שנים רבות כתב 'הארץ' לענייני חרדים. המשת"פים מתוכנו הם שיצרו את ה'גולם' הזה, במו ידיהם, והפעם לא מדובר באנשי שוליים. כאשר ה'גולם' התעורר ותפס מעמד עצמאי, הם גם נכנסו איתו לפולמוסים, אפילו הזמינו אותו ל'סימפוזיונים' ב'קעמפים' הישיבתיים, שנעלמו הקיץ מן העולם, והעמידו למבחן הציבור,את אמינותו מול האמינות של הציבור החרדי. שחר אילן קיבל מעמד של מי שמילה שלו עומדת, מול אלפי מלים מכחישות של הציבור החרדי כולו. כמו זה שמקבל שוטר תנועה אצל שופט תעבורה.

כך הוא הפך ל'חוקר' בעל סמכות לתאר את הנעשה בתוך הציבור החרדי. הנתונים שהוא מספק בקביעות לארגון חידו"ש, מתפרסמים בתקשורתת, גם בזו המחשיבה עצמה למכובדת, כעובדות שאין להרהר אחריהם. עד כדי כך מאמינים...לנו.

השבוע פירסם עיתון העסקים 'גלובס' מאמר על פני חמישה עמודים במגזין G שלו, תחת הכותרת 'מתחת לשטרימל'. כמה חרדים יש בישראל? – בכתבה נאמר שלא מיליון כפי שטוענים החרדים אלא רק...700 אלף נפש. היו שם עוד נתונים רבים שהביאו אותנו, עוד לפני שבדקנו מי עומד מאחוריהם, להתייצב מול המראה ולהיות בטוחים שהם מתכוונים אלינו.

כשחזרנו לעיתון ולכתבה מצאנו את המקור -"שחר אילן, סמנכ"ל מחקר והסברה בעמותת חידו"ש". אפילו זה לא מנע את אחד מכלי התקשורת החרדים המתיימר להשפיע, להעתיק את הכתבה כמות שהיא ולהציג אותה כאמיתית.

היום הגיעה הכתבה הנוספת על הפרווילגיה של 'שחרור' מחובת גיוס שתנתן לחרדים, מאותו בית יוצר ומבחינתנו לא היה בכך כל חידו"ש.

לא, אנחנו לא כועסים על שחר אילן, לא על חידו"ש ואפילו לא על הרפורמים העומדים מאחרי הגוף ה'סודי' המפיץ מידע על ישיבות ממשלה שדנות ב'חוק ההסדרים' ומכנה אותן -'סודיות'.
אם אנחנו יכולים לבוא בטענות זה רק נגד אלה מתוכנו שדבקו באימרה: "אין בית מדרש ללא חידו"ש" בצורה הכי לא מתקבלת על הדעת, והקימו, בהדלפותיהם בעבר לשחר אילן, את 'חידו"ש' במו ידיהם.

ויש עוד כמה גופים כאלה בדרך...

'ראש הישיבה' חזר בשאלה...

בדרך כלל אנחנו מקפידים שלא לכתוב בלשון יחיד, אבל בקטע הזה, שאנחנו יודעים שלא יתקבל על דעתם של כל קוראינו, ורבים מהם שלא יסכימו איתנו, נחרוג מן ההרגל, כדי שטענתם לא תופנה אלא אלי בלבד.

לא התייעצתי עם איש לפני שכתבתי.

יוני סבג הוא צעיר, בסך הכל בן 23, המעלה בימים אלה, בעיקר במתנ"סים, הצגה ביוגרפית על חייו, שהיא על פי הביקורות, כנראה, מאד מוצלחת.

יוני, על פי מה שסופר עליו בכתבה של דוד לוי, במקומון הירושלמי "כל העיר", הוא בן להורים מעדות המזרח שחזר בתשובה בגיל 16, והגיע לישיבה אשכנזית באשקלון, שאת שמה הוא מזכיר בהצגה.

היום יוני הוא שחקן, שאם עבר תהליך הפוך מזה של מיכאל וייגל לשעבר שחקן בהבימה' או אפילו של שולי רנד, אתם יכולים להבין שהוא כבר אינו שומר תורה ומצוות. אבל אם פרטי הסיפור שהוא מספר בהצגה, הם מדוייקים, ונראה לי שכן, אני מוכרח להצדיק אותו, ואפילו לבקש את סליחתו על שכך עוללו לו.

בישיבה שבה הוא למד, פגש יוני את הרב שקירב אותו מאד.הוא תמך בו, עזר לו בדרך החדשה והמאד לא פשוטה שבחר בה בהתמודדות עם המשפחה והחברים, ואפילו שיתף אותו בכאבו האישי שאין לו ילדים, ושהוא ותלמידים שכמותו הם ילדיו.סבג הרגיש שהוא שלם עם עצמו, אבל זה ערך בדיוק שנה – עד שהגיע לישיבה ""הרב דוד וייס".

"מהרגע הראשון שנודע לו שאני חוזר בתשובה" – מספר סבג בהצגה – "הוא קרא אותי אליו ושאל אותי "איך קיבלו אותך לפה הרי אתה חוזר בתשובה?" עניתי לו: "כבר שנה שלמה אני פה אז איפה הבעיה? , אז הוא אמר לי שאני צריך לעזוב את הישיבה וללכת לישיבה עם חוזרים בתשובה".

סבג ממשיך ומתאר: "בישיבה הזו, באשקלון, היו הרבה תלמידים אשכנזים. ומי שלא היה אשכנזי התנהג כמו אשכנזי. בגלל זה אותו רב קרא לי פעם "יצר הרע ספרדי", והזהיר תלמידים אחרים לא להתחבר אלי יותר מדי".

יום אחד זרק אחד התלמידים נייר על תלמיד אחר. "הרב מיד האשים אותי ואמר לי "זה מבית הספר שחונכת בו". אמרתי לו שאפילו בבית הספר החילוני שבו למדתי לא האשימו אותי סתם במה שלא עשיתי. אז הוא אמר לי:"אתה לא משלנו ואף פעם לא תהיה, מה אתה לא מבין? תצא מהישיבה!.

אמרתי לו שכתוב שבמקום שבעלי תשובה עומדים, גם צדיקים גמורים אינם יכוולים לעמוד. אז הוא אמר לי תעמוד בישיבה אחרת. לי זה כבר היה קשה מאד. הרגשתי שכל העולם בוגד בי, שאין לי לאן ללכת מכאן. לא הבנתי למה הוא עושה לי בעיות, הרי הוא צריך לעודד את מי שחוזר בתשובה".

"הלכתי לרב שחיבב אותי – ממשיך סבג לספר בהצגה –"ואמרתי לו שאני עוזב. הוא לא רצה, אבל שיקרתי ואמרתי לו שאני הולך לישיבה אחרת".

סבג מתאר כיצד חזר הביתה, אמא שלו עמדה במטבח, והוא לקח לראשונה לידיו את העיתון שהרבה הרבה זמן לא קרא והציץ בו. אמא שלו מיד הבינה שקרה לו משהו, חיבקה אותו ואמרה לו: "ברוך שובך הביתה".

סבג ממשיך ומתאר בהצגה איך אחרי שנתיים שבהם לבש חליפה וכובע, פתאום לבש שוב ג'ינס. "זה היה כבד לי על הרגל. זה היה לי מוזר. הסתכלתי במראה וחטפתי בומבה".

סבג חזר בשאלה.

לא רק סבג, גם 'ראש הישיבה' שאחראי לעזיבתו את הדת, שכתב במעשיו הבלתי אחראים את התסריט של ההצגה הנוראה הזו.

עכשיו, יגיעו ימי אלול ובהם גם הוא, כמו סבג עם הג'ינס, יהיה חייב להתייצב לפני המראה ואולי גם הוא "יחטוף בומבה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!