פאניקה • מה עושים עם הילדים אחרי הטרגדיה הנוראית במירון?

הדרכת חירום- מה עושים עם הילדים אחרי הטרגדיה הנוראית במירון?

אני כותבת לך את השורות הראשונות, ידעתי שאת צריכה עזרה בדיוק עכשיו. אחרי לילה קשה כזה, שבוודאי הרבה מאד אנשים לא עצמו עין.
עם עצמך את יכולה פחות או יותר להסתדר אבל.
• מה עם הילדים?
• איך ומה הם מרגישים?
• איך להגיד להם?
• ומה לענות על השאלות שלהם?
הם בסך הכל הלכו להתפלל בציון של רבי שמעון וכל זה קרה.

אז אני כאן כדי לעזור לך אבל בכל זאת זה יום שישי ולא יכולתי להתפנות רק לזה אז גייסתי את בעלי, הרב יוחנן (שהוא מנחה הורים ותומך רגשי רב תחומי בעל אותה הכשרה כמוני) לענות לך ולבעלך על השאלות בזמן הקשה הזה.

לא ישנתי כמעט כל הלילה, התאפקתי שלא להעיר את יוכי אבל כשהיא כבר התעוררה מעצמה וראתה שאני לא במיטה וקראה לי כבר לא יכולתי להתאפק וסיפרתי לה, תוך שאני מתייפח.

לא יכולתי להכיל את זה, אני אדם מאד רגיש והייתי בסערת רגשות גדולה, בקושי נרדמתי לאיזה שעה לפנות בוקר.
גם יוכי נבהלה מאד.

לי זה כאב מאד בצורה פשוטה אבל יש אנשים שזה מרגיש להם כאילו העולם מתפרק, אם זה יכול לקרות מה עוד יכול לקרות?
איך? איך רבי שמעון לא הגן? איך דבר כזה קרה?

אבל האמת היא וצריך לומר את האמת (אחרי שהלב נרגע) ולהפנימה לאט לאט- שהקב"ה זימן למקום אחד את כל האנשים שהיו צריכים להיפטר מן העולם היום, בדיוק בזמן שלהם, וזיכה אותם למות מיתה של מסירות נפש על מצווה עצומה במקום למות סתם מאיזה משהו. הקב"ה זיכה אותם שרבי שמעון ילווה אותם ויעמוד בעדם בעצמו וייקח אותם תחת חסותו לעולמי עד שהרי הם באו לביתו ממש. במקום למות סתם כי הגיע זמנם.
מה עושים עם הילדים?

לכל ההורים ובפרט להורים של ילדים שיש להם קרובי משפחה שהיו שם ונפגעו.

בבקשה תתאמצו ותרחמו על הילדים ואל תשדרו פאניקה, אל תשדרו בהלה, נכון זה אירוע מאד קשה אבל באמת הם יכלו להיפטר מן העולם בצורה אחרת כי הזמן שלהם הגיע בכל מקרה.

פאניקה ובהלה יכולים לערער את העולם הפנימי של הילדים ולהכניס אותו למצב רגשי קשה מאד בו הוא ירגיש שאין על מי לסמוך, אין על מה לסמוך, הכל שביר (ואז הוא יפתח חרדות או "גבורה" כדי להדחיק את הסבל).

גם אנחנו המבוגרים יכולים להרגיש ככה וזה טבעי לחלוטין ממש שנרגיש ככה ושנחשוב מחשבות כאלו. למשל, שאם דבר כזה קורה אז מה נשאר? אם לא מסתכלים על זה במבט אמיתי ונותנים ליצר הרע להשתלט ולבלבל ולהגיד לנו – הנה את רואה? אין על מי לסמוך! הכל הפקר או בסיגנון מכובס "זהו, זהו, המשיח חייב כבר לבוא..." למה פתאום הוא חייב לבוא? כי העולם מתפרק? זה שקר!

ההרגשה היא טבעית, זה חוסר אונים, לחלק מהאנשים חוסר אונים נורא ואיום אבל האמת היא שזו רק ההרגשה, הקב"ה משגיח על כל פרט ופרט, אין אדם שראה או חווה מה שהוא לא היה צריך לראות או להרגיש או לסבול או להיפצע.

הקב"ה זיכה את הנפטרים והפצועים שזה יקרה להם בצורה כזו ולא בצורה אחרת וצריך לדעת את זה ולהרגיע, פשוט להרגיע באמת כי זו האמת ולא כי תהיה להם או לנו "טראומה" אלא רק כי זו האמת.

ואם יש לילדים שאלות, זה טוב, זה אומר שנפשם היא בריאה- אל תיחלצו מזה, זה לא שאלות "באמונה" זה שאלות לגטימיות שנובעות מתוך כאב וצריך לשמוע בנחת ואהבה ולהרגיע.

זו זכות להיפטר מן העולם אצל רבי שמעון ולא סתם ככה על איזה כביש או מאיזו מחלה. זו זכות.

והדבר הראשון שצריך זה להרגיע את עצמכם, את הנפש העדינה שלכם, לתת לה להתבטא ולהרגיע שוב ושוב- יש מנהיג לבירה, זה לא סתם קרה וקורה אבל יש מנהיג שקיבץ את כל מי שצריך לקבץ למקום אחד כדי לתת להם את האור המיוחד של רשב"י לכל חיי הנצח.

ובקרוב נכנסת שבת ונראה לי שהמצווה הכי גדולה בשבת הזו זה להיות בשמחה.

ובעיקר התביעה היא על כל מי שלא קרוב אישית לאסון, יחסית זה קל לכם לצאת מזה ולהתנתק לפני השבת ולכן החובה עליכם גדולה יותר (כי אתם יכולים) ולכל מי שיש לו נפגעים באסון, זה לא קל ולא יהיה קל והקב"ה לא בא בטרוניא, תעשו מה שתוכלו, לפעמים הבכי והפורקן, גם בשבת, זה התענוג של שבת וזה מה שיביא את ההקלה.

אבל גם לכם אומר, העולם לא התפרק, הקב"ה איתנו, זה כאב נורא ואיום ועל כך נאמר "וידום אהרון" ולא עת ניחומים כעת אבל תזכרו את זה ואל תשכחו כי היצר רוצה לפגוע בנפשנו דווקא כשאנחנו בכאב ואין פגיעה יותר אנושה מלאבד את הקב"ה ואת טובו בזמנים קשים.
למעשה:

1. שימו לב לעצמכם, תרגיעו את עצמכם קודם.
תפנימו את העובדה שהקב"ה הנהיג את הכל וזימן למקום אחד את כל מי שהיה צריך להיות שם ולעבור את מה שהיה צריך לעבור כדי לתת להם לפחות את האור והעזרה של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי לנצח נצחים.

2. דברו עם הילדים, ספרו להם כל מה שאתם חושבים שהם צריכים לדעת ותרגיעו אותם. הם ישאלו למה זה קרה? ואיך יכול להיות? ואם הפנמתם, אפילו קצת, תוכלו להעביר לכם את הדברים ולא ליצור בנפשם חור של זעזוע שאחרי שייקבר יהיה קשה להגיע אליו ולרפא אותו.

3. תעודדו אותם לשאול אתכם שאלות ולא אנשים מבחוץ בפרט לא אנשים לחוצים. כך תוכלו לוודא שהמנגינה של הדברים שמגיעים אליהם לא אפופה בכפירה סמויה אלא באהבה ואמונה. אם אין לכם תשובה זה בסדר גמור לומר, אתה שואל שאלה טובה, אני אחשוב על זה ואתן לך תשובה ואולי אפילו אתייעץ – כנות היא מילת המפתח.

4. איך מרגיעים ילד מפוחד? לא בדיבורים! הלב מפוחד? רועד? זה טבעי. תרגיעו אותו עם חיבוק ארוך, תרגיעו אותו בכך שתקבלו את העובדה שהלב שלו מפחד ושזה טבעי לחלוטין להרגיש ככה אבל זה יעבור, זה רק רגש ותוודאו שהוא אכן מרגיש שזה בסדר שהוא מפחד ביחד עם ידיעה שזה רק רגש ואין באמת ממה לפחד ואתה רואה שהקב"ה שמר עליך.
למשל, אתה צודק, אתה צודק זו הרגשה מאד מפחידה לשמוע את זה אבל זה לא באמת, זו רק הרגשה כי הקב"ה וכו'...

5. ובצד המקצועי- ילדים שהיו שם וחוו את הבהלה והפאניקה או חוו דברים יותר גרועים: חשוב מאד לוודא שלא נוצרה חרדה חזקה.
שימו לב, החרדה לא נוצרת מהאירועים שקורים לנו בחיים, החרדה נוצרת מהפירוש שלנו לאירועים וטראומה קבועה נוצרת מההכחשה (חוסר יכולת נפשית לקבל את זה) והסתירה הפנימית הלא מודעת שלהם. היום בפרט וגם בימים הקרובים זה עדיין טרי והנפש לא קוברת את הדברים ומפתחת טראומה ולכן חשוב מאד לדבר עם הילדים ולהרגיע אותם ואם הם לא נרגעים יש לפנות לאיש מקצוע שיעזור בכך וייתן לכם הדרכה אישית או שידבר עם הילד קצת. כרגע הכל טרי ולא נוצרת עדיין טראומה אבל אם זה קרה ויוזנח המחיר לכל החיים יכול להיות כבד. אותו הדבר לגבי מתבגרים וגם מבוגרים, הנפש הפנימית של כולנו היא כמו ילד ממש ואם היא נפצעת צריך לסייע לה להרגע ולהחלים.

שבת שלום ומבורך

מאת: הרב יוחנן ויוכי דנחי, תומכים רגשיים רב תחומים ומומחים למשמעת וסמכות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!