ירושלים של לילה • פרויקט תצלומים (4)

ימין משה היא שכונה ותיקה בירושלים, בקרבת העיר העתיקה. השכונה הוקמה בשנת 1894 כחלק מהיציאה מן החומות, בצמוד לשכונת משכנות שאננים שהקים משה מונטיפיורי, ונקראת על שמו. השכונה ננטשה במלחמת השחרור, ולאחריה יושבה מחדש על ידי עולים מטורקיה ומכורדיסטן, והייתה קרובה לקו העירוני שחצה את העיר.

לאחר איחוד שני חלקי ירושלים, בעקבות מלחמת ששת הימים, והפיכתה משכונת ספר לשכונה במרכז העיר המאוחדת, הוחלט על שינוי באופי השכונה, ובהפיכתה לשכונת אמנים, אקדמאים וסופרים. מהלך זה לווה בהתנגדות תושבי השכונה, ובסופו של דבר בפינוים מהשכונה נגד רצונם.

אורח החיים בשכונה:

שכונת ימין משה נחשבה שכונה מודרנית ביותר. רבניה היו אומנם חרדים, אך לא קנאים. התושבים עסקו בעיקר בדת ובמסחר; בימין משה התגוררו גבאים ורבנים רבים, כמו גם סוחרים משכילים. השכלתם של הסוחרים ושליטתם בשפות זרות גרמו לפריחת עסקיהם שהתנהלו בדרך כלל בעיר העתיקה.

בהמשך הפכו בתי השכונה לרכושם הפרטי של התושבים: כזכור, יוסף סבאג חשב בטעות שאדמות ימין משה היו כלולים באדמות שרכש השר מונטיפיורי. כשהשלטון הבריטי דרש לראות את שטרי המכירה עבור שכונת ימין משה, לא נמצא השטר: השטר היחיד שנמצא התייחס לרכישת אדמות משכנות שאננים. בסופו של דבר השלטונות הבריטיים ויתרו על השטרות, והבתים הפכו לקניינם של התושבים.

שינוי פני האוכלוסייה (1977-1967)

בתחילת שנות השישים הוחלט על מבצע שיקום האזור שמול חומות העיר העתיקה: כמו משכנות שאננים, ימין משה, אזור תחנת הרכבת ירושלים והחורבה בה שוכן היום החאן הירושלמי. לצורך כך נוסדה החברה לפיתוח מזרח ירושלים בשנת 1966.

עם תחילת פעילותה פנתה לכמה אנשי רוח, אקדמאים ואמנים כדי לסייע להם לעבור לגור בבתי השכונה, במטרה לפנות את תושבי השכונה ולשנות את צביונה. בשנה שלפני מלחמת ששת הימים, עת הייתה השכונה שכונת ספר, התפנו תושביה בדרך כלל מרצון, ובתמורה קיבלו פיצויים שעל פי מחקר שנעשה על ידי בית הספר לעבודה סוציאלית של האוניברסיטה העברית, לא הספיקו כמעט בשום מקרה לרכישה דירה חדשה. תושבים אלו, ברובם מעוטי אמצעים שהתגוררו בימין משה בדמי מפתח, נאלצו לקחת הלוואות למימון רכישת דירתם החלופית ולשקוע בחובות. לאחר המלחמה, משהפכה השכונה לאזור מרכזי ומבוקש, ולאחר הניסיון המר של חבריהם, הם התנגדו לפינויים.

בשנת 1968 הודיע שר האוצר פנחס ספיר על הפקעתה של הקרקע לצורכי ציבור לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943, והרשה לחברה לפיתוח מזרח ירושלים בע"מ להשתמש בכל הסמכויות הנתונות לו לפי הפקודה. תושבי ימין משה עתרו לבג"ץ נגד ההפקעה בטענה כי אין שר האוצר רשאי להשתמש בפקודת הקרקעות הפוגענית, בשעה שישנו חוק בינוי-פינוי שמטרתו זהה, ופגיעתו בתושבים פחותה. עתירה זו נדחתה על ידי ביהמ"ש בנימוק ששני החוקים עומדים זה לצד זה ותכליותיהם שונות ושר האוצר רשאי להפעיל את החוק המתאים לדעתו. חרף התנגדות התושבים, ומחאתם בכל הנוגע ללחץ שהפעילו פקידי החברה, התושבים התפנו. תושבים רבים התמרמרו על חוסר הצדק שנעשה להם במהלך הפינוי מימין משה. התמרמרות זו הייתה אחת הסיבות לפעולות המחאה של הפנתרים השחורים, שכן שינוי פני האוכלוסייה נשא אופי עדתי - תושבי השכונה שנאלצו להתפנות היו מזרחים, בעוד אלה שבאו במקומם היו בעיקר אשכנזים.

ימין משה כיום:

לאחר פינויים של תושביה המקוריים, שינתה ימין משה את פניה לבלי הכר. דיירים חדשים התיישבו בבתים, רובם אמנים, סופרים, ציירים ואנשים אמידים. השכונה הפכה לשכונת מגורים יוקרתית, עם בתים המאוכלסים באופן חלקי ברוב ימות השנה. בשכונה התמקמו גלריות ציירים רבות, והוקם בה מרכז למוזיקה ובית הארחה.

טחנת הרוח המקורית, שעדיין עומדת בכניסה לשכונה, הפכה למוזיאון ובסמוך לה נבנתה מרפסת תצפית שממנה נשקף נוף מרהיב של חומות העיר העתיקה. סמוך לטחנת הרוח, מאחורי זכוכית, ניצבת מרכבתו של השר מונטיפיורי, כשבמרכז סמל המשפחה והמילה "ירושלים". המרכבה המקורית הובאה לירושלים אחרי מותו של השר מונטיפיורי בידי בוריס שץ, אולם לפני מספר שנים הוצתה המרכבה ונשרפה כליל. המרכבה שנמצאת במקום כיום היא משוחזרת.

מקור: ויקיפדיה

קישורים:
ירושלים של לילה • פרויקט תצלומים (3)

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!