מעניין: האם בחינוך מיוחד ישנה שפת גוף שונה?

שפת הגוף מעידה על דברים רבים, כיצד נוכל לדעת כאשר האדם המדבר עמנו כועס על אמירה מסוימת שנאמרה לו, ועד כמה כדאי לזהות את האיתותים הללו?

כאשר ישנה הסתייגות באמצע שיחה היא מעידה, כאמור, שהאדם לחוץ, עצבני ורוצה לסיים את השיחה (כנראה נפגע מאיזו אמירה שנאמרה לו).

עלינו לשים לב לאיתות, ולהזדרז אם אפשר, או לתקן אמירה פוגעת, אחר-כך יהיה קשה לתקן.

ולעיתים ההסתייגות קורית כשהשכיר נדרש מהמעסיק, או ילד מההורה, לפעול, וכבר הוא רוצה לקום ולפעול בפזיזות, אך רק לשם נימוס חיצוני הוא ממשיך לשמוע את הדרישה מהמעסיק, אלא שפזיזותו הגופנית מציגה את אותותיה.

סימן הסתייגות שלא בזמן שיחה - כשאדם שוהה לבד, מעיד הדבר על מחשבה שעברה בראשנו אשר הלחיצה, הכעיסה והחרידה. מחשבה שקשורה, למשל, לציפייה בסבלנות ליעד מתוכנן, וגופנו מעיד על חוסר סבלנותו לחכות למימוש.

בזמן אישי - בחינוך ילדים יש לשים לב לאיתותי ההסתייגות כדי להבין מה מעיק עליהם, כדי שישיחו להורים את ליבם, כעסם וחוסר סבלנותם (ומאידך-גיסא, להסביר לו שיש להתאזר בסבלנות ולדעת, שלא כל מה שרוצים, מקבלים מייד [מעלת הסבלנות] וכדומה).

שפת הגוף בחינוך המיוחד

בחינוך המיוחד, לעיתים קרובות שפת הגוף היא הדומיננטית, ובילדים מסוימים, אף היחידה. קריאה לא נכונה של השפה עלולה לפגוע בעבודה רבה ומאומצת שנעשתה לא מכבר. להבדיל משפת הגוף הכללית שיש בה סימנים ונורמות מוסכמות, בחינוך המיוחד שפת הגוף היא אינדיבידואלית לילד.

המורה נדרש ללמוד את השפה הייחודית של כל ילד בכיתתו ולזכור שהתנועות הן המילים, ושפת הגוף היא למעשה הפה. כמו-כן, על המורה להעביר לתלמיד בתנועות ברורות, חדות ומתאימות לשפת הילד את המסר, אותו הוא מבקש להעביר. בתקשורת זו התנועות חייבות להיות גדולות וברורות, ואולי אף מוגזמות ביחס לתקשורת הרגילה.

אם משתמשים במלל - יש לשים לב לטון דיבור מתאים. בנוסף, ניתן להלביש על שפת הגוף הבסיסית של הילד את 'שפת הסימנים', שאף היא מושתתת על איברי הפנים ושאר איברי הגוף.

יכולת קריאה, הבנה ופירוש נכון של שפת הגוף - נותנת לילד ביטחון ומאפשרת לו רוגע ויציבות נפשית, ובכך מקדמת את יכולתו התפקודית בסביבה בה הוא מתפקד.

בתקשורת עם הילדים המיוחדים חשוב להיעזר גם במרכיבי תקשורת סביבתיים מותאמים, כמו תכנון הכיתה, סביבת המשחקים, אביזרים מיוחדים המתאימים לנושא ולתכנים - שימוש בצבעים ובחומרים מתאימים

- ולשלב גם את מכלול השיטות והאביזרים המיוחדים לתקשורת חילופית תומכת.

מאת: אליהו עזריאל, מחבר הספר 'שפת הגוף והנפש' ויו"ר מכון התבוננות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!