שפלי אנוש, אנרכיסטים, צאו ממחנינו • טור סוער

העדה החרדית נמצאת כעת באחת משעותיה הקשות. קבוצה של אנשים רעים, מושחתים ופראים, אנשי בלייעל וחדלי אנוש, הצליחו להשתחל בתוכנו ולהטביע את חותמם בפעילות הציבורית בשמה של העדה החרדית, והם מכפישים את שמנו ומדביקים בנו תווית של פראים אלימים, פירומנים, וחובבי אקשן, שזה מנוגד בתכלית לדרכינו ולהשקפתנו.

אחד מנקיי הדעת בירושלים סיפר למרן הגאב"ד שליט"א את הסיפור של הרה"ק רבי אהרן הגדול מקרלין זי"ע, שכידוע עסק בהחזרה בתשובה, והיה דרכו לשבת עם הבעל-תשובה ולכתוב את כל עברו ולתת לו דרך התשובה. אחד מאלו חזר לסורו והתדרדר עד כדי הלשנה לא פחות ולא יותר על רבי אהרן בעצמו, שנשפט, ונגזר עליו לקבל ארבעים הצלפות, מלקות.

ניגש אחד החסידים למלשין ותמה בפניו, איך אתה מעיז לעשות כדבר הזה על רבי אהרן, והלא יודע אתה שיש לו תיעוד מלא על כל עברך, וברגע שזה יגיע לשלטונות אחת דתך להמית?! 'כן', ענה הפושע, 'אבל אני מכיר את רבי אהרן, ולעולם לא יעשה לי את הדבר הזה'...

שפלי האנוש הללו, מעשיהם ידועים ומפורסמים, ומשום הרחק מן הכיעור והדומה לו אנו מנועים לשתף את הציבור במעשיהם ומזימותיהם האפילות ה"י. ולכן עדיין ממשיכים בהשחתתם, והם כובלים את כל היהדות החרדית במשוגותיהם ובדרכיהם הנלוזות. וכל מי שקם ומשמיע דברים כנגד התנהגותם, מתירים את דמו, שופכים את דמו ברחוב, ויש להם שפע של אמצעים איך להוציא רגשי תסכולם דרך מידותיהם המושחתות.

מי הם אלו האנשים הרעים? ובכן, יש בהם כמה כיתות. יש קבוצת האנרכיסטים, אנשים שהם נגד כל סדר ציבורי ומשמעת קהילתית. יש את כת אוהבי האקשן למיניהם, אשר פיתחו השקפה של פירומנים, אנשים ברוטאליים ואלימים למחריד. יש את התמימים, הטיפשים, שמשום מה קבעו להם מעמד של עסקנים ויודעי דבר, שנדלקים מכל דבר, ואין להם כל כשרון של הנהגה והבנה בעניינים ציבוריים, אבל מושכים את הציבור להזיותיהם והטירוף שלהם.

מאז ומעולם סבלה מהם ירושלים של מעלה: הם רדפו בשעתו את מרן הגרי"ח זוננפלד כאשר הקנאות שלו לא סיפקה את דעתם; הם ירדו לחייו של מהרי"ץ דושינסקיא, גם אם השתמשו בו לפעמים; רביה"ק מסאטמר אמר שיש להתכוון עליהם בברכת 'ולמלשינים אל תהי תקוה', וזכה גם הוא לקיתונות של ביקורת ופשקווילים כאשר לא עמד בציפיותיהם; מרן פוסק-הדור בעל ה'מנחת יצחק' סבל מהם נוראות, ובסוף ימיו הטיל יחד עם בית דינו ח"ח על חלק מהם; כך רדפו וירדו לחייהם של בתי הדין של העדה החרדית ונגד מרן הרמ"א פריינד, מרן מהרי"ם דושינסקיא והאדמו"ר ה'דברי אמונה' מתולדות אהרן. וגם רבותינו הביד"צ יבלחט"א ובראשם מרן הגאב"ד שליט"א מותקפים בעלוניהם ודרשותיהם וגם פיזית, ללא הרף. ובכל זאת הם עוד מנסים להשפיע ולהכתיב את סדר היום הציבורי.

שנים רבות השכילה העדה החרדית לנווט את דרכה בזכות מנהיגים דגולים וכבירים, שידעו לשמור על כך שהאנשים הללו לא יגיעו לכדי השפעה וביטוי. מה הם לא עשו בכדי לקבל את המעמד אותה הם חפצים? מעולם לא נעצרו בדרכם להכפיש ולפגוע ברבותינו מרנן ורבנן ובכבוד פרנסי הציבור וראשי העדה החרדית. אין-סוף מאגרים נאצרו מאותם כתבי אווילים, דרשות דופי ומכתבי נאצה שהטיחו הללו בבית-דין-צדק ובשליחי דרבנן. דמם של רבי אברהם ראטה, רבי הלל שלזינגר, רבי יוסף שיינברגר, רבי אברהם מרדכי ברייטשטיין ורבי גרשון שטמר זכר צדיקים לברכה עדיין רותחים וצועקים מן האדמה מה שהללו סבלו בחיים מאותם אנשים אכזרים פושעים ברוחם ונשמתם.

גם זקיני ר' שלמה פפנהיים כמו עוד כמה מהזקנים שיבלחט"א סבל מהם במשך השנים ועברו עליו דברים המצמררים כל נפש, אך את ההשראה בהנהגת הציבור ירש עם חלב אמו מאבותיו פרנסי ומנהיגי ציבור היראים, ולא נשבר ולא יישבר בעוז רוחו בעזרת ה'.

דרך ההנהגה של 'העדה החרדית' שקמה כקהילה נפרדת ועצמאית עבור יראי ה' המתבדלים מהציונים ברורה ובהירה. תפקידה של העדה החרדית לספק שירותי דת וקהילה עבור יראי ה' הרוצים להתבדל בהתבדלות מוחלטת ממשנאי ה' מקימי מעצמת הכפירה והמינות הגדולה ביותר מימי עולם, אשר הכריזה את הכרזת המרד בתורת ה' ודת קדשו. העדה החרדית עומדת בשער ומוכיחה על פרצות הדת ללא כחש ומורא, ותובעת מהציבור החרדי לשמור אמונים לעצמאות החינוך הטהור, ונאמנות להשקפת רבותינו מדור דור, עם המבט האחראי והמפוכח שיהודים חרדים יוכלו לחיות בארץ-ישראל חיי תורה ואמונה ברורים, ללא פשר.

בשנים האחרונות הגבולות ניטשטשו. אוסף של מטורפים נעשו דומיננטיים בעניינים ציבוריים, והחלו להטביע את חותמם בדברים העומדים על הפרק. אנשים שאין להם אסטרטגיה; אין להם את ההשקפה הטהורה; אין להם אחריות קולקטיבית - ומה שכן יש להם - זה: קנאות בטנית ספונטנית; מבט של טירוף וכוחניות; חוסר טקט ונימוסים - והם המושלים ברחוב וקובעים את סדר היום הציבורי.

יש חובת מחאה תמידית נגד השלטון הכופר בארץ-ישראל! כך הורו לנו רבותינו מדור דור. אבל השאלה היא איך וכיצד עושים זאת. חייבים לעמוד על המשמר נגד כל נסיון לפרוץ את חומת השבת וחומת הקדושה בירושלים ובכל מקום של יהודים בארץ-ישראל. השאלה היא רק כיצד מנהלים את המערכה, איפוא ומתי?!

חייבים אנו להשליך עצמנו מנגד כאשר באים להוציא את קברי ישראל ממנוחתם כבוד, השאלה היא רק איך יוצאים למערכה, כיצד ניגשים למערכה, מה אנחנו רוצים במערכה ומי ומי היוצאים?!

חובת הערבות מחייבנו למסור את נפשנו למען אישה כשרה מישראל אשר מעוותים עימה את הדין רק בגלל שהיא חרדית, השאלה היא איך עושים זאת, כיצד עושים זאת, ומה הם השלבים שמיצינו את המאבק וחוזרים להתמודדות האחרת?! הצבנו כאן כמה שאלות, שעל-פניו נראים כפשוטות ומובנות מאליהן, אבל יש בהן עומק רב והם נמצאים על פני השטח, מהדהדים וחייבים תשובות, חייבים דין-וחשבון.

בתוך המחנה פנימה, מי שסובל במיוחד מקבוצה אכזרית זו, הם חסידי 'תולדות אהרן' בהנהגת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א. חסידות תולדות אהרן, למרות היותה חסידות קנאית במהותה, קהילה עצמאית ונפרדת, עם תקנון נוקשה ומנגנוני עקיפה ברורים, בכל זאת היא קהילה עם אחריות ציבורית כלפי פנים וכלפי חוץ, ויש לה אידיאלים חומריים ורוחניים ברורים ומוכתבים. מדובר על קהילה גדולה המונה עשרות רבנים, מורי הוראה ומרביצי תורה בכל התחומים; גם בעלי-בתים העוסקים לפרנסתם וקובעים עתים לתורה; קודי לבוש ברורים לגברים ונשים; מנגנון שלם של חיובים קהילתיים ייחודיים, אשר כל אלה מקנים לה את הייחודיות של החסידות המפוארת שחיה לה בד' אמותיה האידיאליים שלה על-פי יסודות מייסדי הקהילה בדרך החסידות.

אבל האנרכיסטים בלבוש קנאות מעולם לא פרגנו להם. גם האדמו"ר הזקן בעל ה'שומרי אמונים' כבר סבל מאותם 'קנאים', כאשר אסר על הבחורים בחבורתו לצאת להפגנות, משום חשש של שמירת עיניים. גם התקנות בחבורתו לא נתחברו כרצונם ונרדף על כך, אך הלך בטוח בדרכו. חתנו כ"ק אדמו"ר מתולדות אהרן בעל ה'דברי אמונה' סבל מהם עד יומו האחרון. ויש איתי ארגזים מלאים של פשקווילים שהללו כתבו כנגדו ונגד חבורתו. הרבי מתולדות אהרן היה חריף מאוד ביחסו אליהם וזרק אנשים מבני חבורתו על קשר עימהם, ויש ממנו שיחות מזעזעות ביותר עם ביטויים קשים עליהם ושכמותם. ולכן כ"ק אדמו"ר שליט"א מתולדות אהרן הוא בחבורה קדושה, כאשר הוא מותקף מהני בריוני שפלי חדלי האנוש. הוא וחבורתו אמנם סובלים, וזו עובדה ומציאות, אבל גם צריכים לדעת ולהחשיב את זה.

העולם כולו סובל מבעיה מנהיגותית קשה. כל מוקיון נהפך למאן-דאמר. כך יכול איש אפור בעזרת אסטרטג מוצלח, סיסמאות חזקות, ותזרימים אדירים של מזומנים להיות נשיא המעצמה העולמית הגדולה ביותר. וכך יכול כל איש מרפקים להגיע לעמדות מפתח בינלאומיים, וסדנא דארעא חד היא.

כאשר איבדנו את המנהיגים הגדולים של הדור הקודם, פרצו באחת קבוצת האנרכיסטים בחלל המנהיגותי, וזו התופעה שמתחוללת לנגד עינינו. אבל זה אינו פוטר אותנו מלומר את דברינו, ולכן אנו רואים מפעם-בפעם מנהיגים ופרנסים אמיצים ונחושים אומרים את דבריהם, והקהל רואה ושופט...

•טורו של הרב שמואל חיים פפנהיים מתפרסם מדי שבוע בשבועון החרדי 'שעה טובה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!