דירות לזוגות צעירים? כששרון יתעורר

את ח"כ יצחק ועקנין פגשתי כשהוא עושה את דרכו אל אולם גליל, בדרך לדיון בוועדת הכלכלה. הוא השכים קום ב-4 לפנות בוקר, רק כדי להספיק ולהגיע ממושב יערה, אי-שם בגבול הצפון, בו הוא מתגורר, בואכה ירושלימה. ועקנין, כפי שכתבנו כבר באחד מהטורים, הוא חבר כנסת מהסוג המשכים לתפילה במניין, ואינו מתחיל את סדר יומו לפני שיעור ולימוד.

אבל ועקנין לא היה יחיד. כמוהו הגיעו עשרות אנשים כדי להשתתף בדיון, שהבטיח לעסוק בנושא החשוב ביותר בתחום הדיור. זה אולי לא חשוב כמו האיום האיראני, אבל כשאתה זוג צעיר ומוצא עצמך ללא קורת-גג ראויה, אתה מבוהל מכך לא פחות ממה שאתה חושש מאחמניג'אד.

עיון בסדר היום הבטיח גדולות ונצורות, באשר לא פחות מאשר שר האוצר, יובל שטייניץ, הבטיח את השתתפותו.

אז זהו, שהוא לא הבטיח לקיים.

"נבצר ממנו להגיע", היה התירוץ הקלוש.

"דיון בקבינט הביטחוני", היה האליבי.

"לצערי, הממשלה אמרה את דברה", פתח ח"כ אופיר אקוניס את הדיון, בעצב בלתי מוסתר. הוא התכונן, טרח, כינס ועדה, הזמין מוזמנים, והנה הכול טופח בפרצופו. "שר הבינוי והשיכון בחר שלא להגיע, שר האוצר נבצר ממנו להגיע, סגנו לא הגיע כי לא בקי בנושא, והנה לנו התנהלות...".

"אפילו בשנות ה-50, בתקופת סאלח שבתי, היה לאנשים בית לחזור אליו לאחר יום עבודה", אמרה ח"כית מירי רגב, שלא הפסיקה להצליף הערות מחוכמות בממשלה, כאילו לא הייתה בשר מבשרה של מפלגת השלטון.

ועקנין סיפר להם על המאמץ האדיר שעשה כדי להגיע בזמן, על צערו ששר האוצר לא הגיע, ועל כך שאין להלין על שר השיכון, שכבר הופיע פעמים רבות בעבר בפני הוועדה.

"אני יודע למה שר האוצר לא הגיע", קרא מוזס, אמיץ כדרכו. "כי אין לו תשובות. הוא מבטיח 140 אלף יחידות דיור בכמה שנים, כאילו קוטפים דירות מהעצים. ומה עם זוג צעיר שצריך היום דירה?! שר השיכון לא צריך היה להגיע, הוא לא אמור להגן על האוצר, וברור שאין לו תשובות לתת לנו, שהרי המפתחות נמצאות בידי האוצר.

"למה לא בונים במזרח נצרת? הרי השקיעו שם למעלה מ-100 מיליון שקל. למה לזרוק אותם לפח? למה לא להמשיך ולהשקיע את הכסף כנוסף הדרוש כדי להרים את הפרויקט?" - המשיך מוזס להצליף. "אני מציע שתתקשר לשר האוצר, תודיע לו שהגיע ציבור גדול כדי לכבד אותו, ושיבוא"...

'נערי האוצר' לא ממצמצים

מה שיפה בהם, בפקידי האוצר, המכונים 'נערי האוצר', הוא שהם נותרים אדישים, שומרים על ארשת פנים קפואה, ולא מתבלבלים גם כאשר נתונים סותרים מוצגים בפניהם. ככה זה כשאתה פקיד שיושב על האוצר.

כשהבטתי בפניו של שרון גמבשו, המשנה לממונה על התקציבים באוצר, ומי שעמד מאחורי תוכנית הדיור החדשה של המשרד, לא יכולתי למצוא בהן כל סימן של מבוכה. נכון, שר האוצר הבטיח להשתתף בדיון היום ולא עשה זאת, אבל עוד רגע יבצע הפקיד שלו 'צא מזה' בלוליינות מרשימה.
אז ככה הולך הסיפור.

"לפני מספר שבועות הצגנו מספר צעדים תומכים בנושא הדיור. ביום שלישי שעבר ביקש לפתע שר הבינוי והשיכון לקיים דיון בוועדת שרים לקידום רפורמה במנהל מקרקעי ישראל, בנוכחות ראש הממשלה, ושם, למרבה הפלא, הציג תוכנית דומה מאוד לשלנו. התקיים דיון, התוכית אושרה, ולכן מרבית הסעיפים שהיו בתוכנית האוצר הוסרו. זו הסיבה לכך שלשר האוצר לא הייתה סיבה להגיע. וכי יציג תוכנית שהיא כבר לא תוכנית של האוצר?!" - היתמם גמבשו.

כמה חבל שלא תיאם גרסאות עם שר האוצר, שנשאל על-ידי חיים אורון ממרץ למה לא השתתף בדיון בוועדת הכלכלה. "היה דיון בקבינט הביטחוני", הייתה התשובה.

תשובה יפה, אגב, כבוד השר. אבל בפעם הבאה, תתאמו ביניכם גרסאות. חשבנו שלא הגעת כי השר אטיאס גנב לכם את ההצגה ואת התוכניות.

מחכים ששרון יתעורר

שוב ושוב ניסו חברי הכנסת שהשתתפו בוועדה לדרוש את הפסקתה, כצעד של מחאה. אלא שמשפט רדף משפט, ופתאום מצא אופיר אקוניס את עצמו עם שעון המורה על השעה 11, השעה בה החלו ההצבעות במליאה.

"האוצר מדבר על 3-4 שנים. אבל מה יהיה כרגע עם הזוגות הצעירים?" - המשיך מוזס, ולא ויתר.
"טוב, עוד 3-4 שנים הם כבר יהיו מבוגרים, לא יהיו זוגות צעירים. גם זה סוג של פתרון", אמר אקוניס וחייך.

"הם מחכים ששרון יתעורר, ואז נשווק דירות כמו בשנות ה-90, בהן שווקו עשרות אלפי דירות לעולים החדשים", הגיבה גם רגב בציניות. כשהיא רוצה להיות מושחזת. אגב, המראה שלה שואגת על ח"כ חנין זואבי, בדיון על המשט, לא ימוש מנגד עיני לנצח.

ורק עמיר פרץ, ח"כ מנוסה, ירה חיצים. "רגע, אנחנו מבינים שבשבוע שעבר כינסתם מעין ישיבה סודית", המשיך את רוח הבדיחות ששרתה על כולם. "אבל תסביר לי, גמבשו. ההסכמות האלו, שהגעתם אליהן. יש להן כבר בסיס תקציבי? הן עברו את כל האישורים הנדרשים, או שמדובר בהפרחות באוויר?".

מי כמוהו מכיר את דרך החתחתים אותה צריכה כל החלטה לעבור, בטרם היא הופכת למסמר בשטח. "כי תבין, אנחנו פה יומיים יותר מאשר אתה נמצא", המשיך להטיח באיש מהאוצר.

"אולי ניקח אותך לסיור, אראה לך את האנשים בשטח, את האומללות, את הבעיות. תראה איפה אנשים גרים", אמר לו ח"כ כרמל שאמה בטון עצוב. ומוזס, כמו תמיד, תיאר את הזוגות הצעירים המתגוררים במחסנים ובדירות מינוס 2 ו-3 "ללא אור יום לילדים".

זה היה הרגע בו קמו ממקומם חברי הכנסת, ולאות מחאה יצאו מהאולם. אם לממשלה לא אכפת, הם ימצאו דרכים עוקפות כדי לקרוא אותה לסדר.

למצביעים שלו הוא דואג

"תזכור שאמרתי לך שהאוצר יתקפל בקטע של דיור ציבורי", אמר לי ח"כ שלמה מולה מקדימה, כשפגשתי אותו ליד הכניסה למזנון. הוא נראה כועס מאוד על הממשלה, ועל חוסר תפקודה בנושא הדיור.

"על אטיאס אין לי טענות, הוא בונה למגזר שלו, וזה בסדר", אמר.

"גם למגזר שלו קשה לו לבנות בהיעדר תמיכה ממשית מצד האוצר", אמרתי.

"לא, הוא בסדר, למצביעים שלו הוא דואג", התעקש מולה. "הבעיה שלי היא עם האוצר".

אחד מאנשי התאחדות הקבלנים העלה בוועדה את מצוקת העובדים הזרים. "אין ידיים עובדות, ובגלל זה מחירי הדירות עלו. כשהברזל עולה, אין לי מה לעשות. אבל כשאני צריך לשלם יותר לעובדים, זה מקומם. למה המדינה מגרשת לי את העובדים הזרים?" - קרא-זעק בוועדה.

"אני בעד לקחת את כל העובדים הזרים, להעלות אותם לאוטובוסים ולגרש אותם מהארץ", נשמע מולה נחרץ מאוד כשדיבר איתי.

"ומי יעבוד בבניין? הרי יהודים לא רוצים", אמרתי.

"אם לא תהיה ברירה, הם יעבדו. היום מרוויחים 7,000 שקל על עבודה בבניה".

אולי. הצרה היא שכל אחד שולח את החבר שלו לעבוד בבניין. אם לא היה נבחר להיות חבר כנסת, האם היה מסכים שלמה מולה לעבוד בבניין? מרוויחים שם כסף טוב, מולה. אחרי שתפרוש, תשקול את ההצעה? - שאלתי, ולא חיכיתי לתשובה.

למה עומדים פה עם סטופר?

"האם יתכן שחוק ימנע מאימא לראות את ילדיה?" - זעק ח"כ חנא סוויד מחד"ש מעל בימת המליאה.
לרגע יכולנו לחשוב כי מדובר בטרגדיה של ממש. אבל כשעלה שר הדתות, יעקב מרגי, אל הדוכן כדי לשאת את דבריו בשם הממשלה הבנו כי מדובר בחוק שמטרתו הגנה על בטחון המדינה. 'הוראת שעה של חוק האזרחות' באה להאריך חוק שכבר קיים ממילא, ואשר מונע מאישה שנישאה לערבי ישראלי לקבל אזרחות ישראלית לה ולילדיה.

בזה אחר זה עלו אל הדוכן חברי הכנסת הערבים, מייללים על זכותו הדמוקרטית של האזרח הערבי-ישראלי להקים את משפחתו עם מי שליבו חפץ.

"אם הם צועקים על כך שהחוק גזעני, סימן שהוא חוק טוב", לחש לי אחד מעוזריו של מרגי. "אם הוא כל-כך חפץ באשתו ובילדיו, למה שלא ילך לגור אצלה, בג'נין?" - שאל אותם ח"כ ניסים זאב שאלה של טעם, בעמדו על דוכן המליאה.

"ישראל לא מתחתנת עם פלסטין", ניסה ח"כ אחמד טיבי להסביר למה אפשר לוותר על החוק.

אבל ניסים זאב לא מוותר בקלות. בשפה ברורה, הסביר לו ולכולם למה מדינה מתוקנת אינה יכולה לאפשר לעצמה לתת אזרחות לאזרח המגיע ממדינה עוינת. ובכלל, התקשה להבין: "למה אנחנו עומדים פה עם סטופר, עם אקדח לרקה? למה חצי שנה? לא ברור לי. מה, בעוד חצי שנה ישתנה משהו? מה, פתאום הרשות הפלסטינית, היא תהיה חלק מהמדינות באו"ם?".

בכובע של רב

ח"כ ניסים זאב יוצא מהמליאה, ואני נזכרתי ביוזמה עליה סיפר לי לפני כשבועיים. נסיעה לצרפת במטרה לשכנע כי תושבי יהודה ושומרון הם... ילידים.

סיפרת לצרפתים שתושבי יו"ש הם כמו אינדיאנים? התלוצצתי.

"לא בדיוק אבל בערך", השיב זאב ברצינות תהומית. אז מה בעצם הבהיר לאימאמים צרפתים עמם נפגש? ובכן, הוא תינה בפניהם את צערו על כך שלאחרונה, בשם הדת והקוראן, יותר ויותר ארגונים קיצוניים מרשים לעצמם להצטרף לארגוני טרור ולהילחם באנושות. "אסור לאימאמים לאפשר שבשם הקוראן יפרשו פרשנות מזויפת התומכת בטרור", אמר להם.

ולמרבה הפלא, הם קיבלו את דבריו בהבנה רבה. הוא אפילו הציע להם לבקר בישראל וללמד את האימאמים כאן שלא לעורר בדרשות שבמסגדים שנאה לישראל.

אתה חושב שיש דברים שאדם חרדי כמוך יכול לעשות, ושר חוץ אינו יכול?

"יתכן. אני בהחלט לא מגיע רק בכובע של ח"כ, אלא גם בכובע של רב, ולכן הם מכבדים אותי ואת רעיונותיי".

וכך החלו זאב, יחד עם איוב קרא, שניהם חברי שדולת הכנסת לישראל יהדות ואתיקה גלובלית בפגישותיהם הראשונות, במסלול עוקף נתניהו-בית לבן-חדר סגלגל-משרד החוץ וליברמן. אם פואד היה עושה זאת, היה מביא למשבר ממשלתי. כשח"כים חביבים ולא מאיימים פועלים, זה בסדר וכולם מחמיאים.

ה'קריף', ארגון הגג של הארגונים היהודים בצרפת, היה היעד הראשון, אבל ביום ראשון הקרוב יוצא זאב גם לארה"ב, שם ייפגש עם חברי קונגרס. מי לא יודע עד כמה רועד אובמה מנובמבר הקרוב, ומתמיכת הקונגרס שתצנח פלאים. מה שלא עשה נתניהו, אולי יעשו ח"כ חרדי וח"כ דרוזי, שניהם אוהבי ישראל, ח"כים ימניים.

האם בסופו של תהליך יכריז האו"ם על העם היהודי כילידים בארץ ישראל? - לא צריך להיסחף.

אגב, כשח"כ זאב מדבר איתנו על יהודה ושומרון, הוא פשוט נכנס לאקסטז'ה. המשכן בשילה, חברון עיר האבות, ירושלים מאז ולתמיד. לא, אנחנו לא נמצאים בשטחים שם, סתם כי כבשנו אותם ב-67'. זה שלנו מאז ועד עולם!

שלא כמו פוליטיקאים מימין ומשמאל, המדברים שלום ושטחים וחולמים על הבוחר, על אמריקה ועל הכסא של עצמם, זאב, לכל הפחות, מאמין בכל אלו בכל ליבו.

מי יעזור לנערה בכלא?

מנהגי לשבח, מידי פעם, ח"כים על פעילות חסד שלהם לטובת הציבור, כזו שצדה את עיני מבלי שיח"צנו אותה אל תיבת המייל שלי. לא פעם יצא לי לראות את ח"כ אורי מקלב הנמרץ, מטפל בקצב מעורר השתאות, בפניות ציבור שהגיעו היישר אל שולחנו. ויש הרבה מאוד כאלו. הוא מעולם לא סיפר לי על כך, כמדומני שאיש מבין חברי העיתונאים, לא קיבלו ממנו דיוור ישיר על עזרה כזו או אחרת ליהודי כזה או אחר (ספרדי, אשכנזי, ליטאי, חסידי).

פעם קיבלתי ממנו ד"ש מחבר, שקיבל ממנו את דירתו לשבת, ופעם מיהודי שנעזר על ידו. אגב, בתחנות האוטובוסים, כשאנשים מזיעים וממתינים עד בוש לאוטובוס, מיד נשלף דף ניר ומנוסחת פניה ל...אורי מקלב.

לפני כשבועיים כינס ח"כ מקלב את הוועדה לפניות הציבור, כדי לדון בשירות אותו מעניקה חברת 'סופרבוס' לתושבי מודיעין-עילית. נכחתי שם, הקשבתי, וכמו כולם גם אני ממתין למכרז החדש של משרד התחבורה, בתקווה שייקח בחשבון את כל הבעיות והקשיים הכרוכים בניהול שירות תחבורה ציבורית למגזר החרדי.

אבל מה שעורר את התפעלותי היה הטון המלטף בו פנה אל כל אחד מהתושבים שהגיע אל הדיון, האווירה אותה הצליח להשרות במקום, למרות המילים המחשמלות שנזרקו בחלל, ובעיקר: מאות הדפים החרוטים בכתב ידם של תושבים מתוסכלים, הפונים מלב אל לב אל הח"כ שלהם בכנסת. אישה שאיחרה למקום עבודתה, יהודי שהמתין בשמש עם תינוקו, קשישים צעירים נשים וגברים. לכולם הייתה כתובת אחת - ולמקלב בהחלט מגיעה ברכת ישר כוח על כך.

השבוע נתקלתי בעוד שני מקרים דומים, ולמען הציבור, כדי להגביר את העשייה, חשוב לי להעלותם שחור על גבי אתר. המקרה הראשון נגע למעון 'סולם' לטיפול בילדים חריגים. לפני כשבועיים דיווחתי בטורי זה על איומו של משרד התמ"ת לנעול להם את המוסד, בשל בעיות בירוקרטיות כאלו ואחרות שלא אלאה בפרוטן את הקורא הנאמן.

השבוע פגשתי במנהלים בשנית. הפעם היה החיוך מרוח על פניהם. "מוזס פתר לנו את הבעיה", בישרו לי כמעט בתרועה, והחלו לפרט בקצב נמרץ את הפעולות בהן נקט. הפעולות, פחות מעניינות אותנו, המסירות הרבה יותר - ושאפו גדול למוזס.

לא חלפו אלא דקות אחדות וסצנה נוספת נתגלתה לנגד עיני. ח"כ ניסים זאב עמד במסדרון, ליד הדלפק הגדול הסמוך למזנון, לצידו עגלת גלגלים. האישה הנכה, שישבה עליה, נראתה כמתחננת. מתברר, כי כמוה פונים אליו מידי יום ביומו עשרות אנשים, לכל אחד מצוקה משלו.

"אם יש ח"כ שמטפל בחומר ששולחים אליו - זה הוא", לחשה לי הגברת, והביטה באיש כמושיע. וכאן היא החלה לפרט בפני את רשימת ה'טובות' אותן ביקשה ממנו במהלך כהונתו כנבחר ציבור. זאב עשה תנועת ביטול בידו. "הוא לא אוהב שמספרים על זה", המשיכה הגברת לעדכן.

"אבל אם כבר אתה כאן", אמר לי זאב, ושלף מכיסו ניירות, אולי תוכל לפרסם ולעזור לפחות בסיפור אחד קורע לב. מתברר, כי בין הסיפורים הכואבים שיש באמתחתו, ואשר ממתינים לטיפולו מצוי גם סיפורה של נערה דתית, שמשום מה לא הגישה בזמן את טפסי הדיחוי לצבא.

מזה ארבעה חודשים היא נמקה בכלא 4 הצבאי, בחלק מהזמן 'בילתה' שם גם בצינוק. הנערה סובלת מבעיית אנורקסיה, אבל הצבא מנסה 'לנער' את הממצאים. מכתב אותו שיגר זאב אל העוזרת האישית של שר הביטחון, רות בר, גם הוא לא הצליח עד כה לזכות לתגובה של ממש. "גובהה מטר ושבעים, משקלה 49 קילוגרם, אבל הצבא טוען שמדובר במשקל סביר. כל חוות הדעת הרפואיות אותן שלחתי, לא זכו להתייחסות רצינית".

לעזור, לא בטוח שנוכל, אבל לשבח את העושים במלאכה? את זאת עשינו כאן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!