'המודיע' התקפל: האם ליצמן יתרצה? • סיכום עיתוני סופ"ש

בין ארונות החיים לארונות המתים

הרבה לפני שהארכיאולוגים והשוטרים גילו בחפירות ביפו את הממצא כי ניתן לשבור בו-זמנית עצמות של יהודים מתים ושל חרדים חיים, המוחים על הפגיעה בקברי קדמונים, כבר פיתחה התקשורת מיומנות גדולה מזו. השבוע הם הציגו אותה לעיני כל, כאשר רמסו את כבוד המת - הבחור אליהו אברמן, שנרצח פעמיים בדם קר: פעם על-ידי המטורף אוהד רוזנברג, ופעם שניה בידיהם. באותה העת הם חיסלו ללא לב גם את הוריו ומשפחתו.

גם ביום ששי האחרון, כשהרקע לרצח כבר היה ברור, המשיכו ארבעת ה'מחסלים' - ניסן שטראוכלר, דני אדינו אבבה, מאיר תורג'מן וניר גונטז', כולם כתבי העיתון 'ידיעות אחרונות', ביריותיהם ללא אבחנה, וטענו כי השמועות חזקות מן העובדות, וכאילו הבחור שנרצח לקח עמו איזשהו סוד אל הקבר.

רק הם יורידו עמם בבוא יומם סוד לקברם, את סוד הרשע התת-אנושי שבא לידי ביטוי בדיווחיהם המופרכים האלה.

עוד יותר מכך, חמורה היא העובדה שבאותו עיתון עצמו, מותקף עיתונאי אחר, לא הארבעה האלה, על שרק גילה, ולא טפל חלילה, כי כמה מהזמרים ה'ידוענים' שבתחום סיקורו הם סוטים ובעלי גאווה.

זו כנראה האתיקה התקשורתית בהתגלמותה - מותר ואפילו רצוי לטעון טענות שקריות שכאלה, שאין להם כל ביסוס עובדתי, כשמדובר בבחור חרדי שנרצח וגם כשהמת עדיין מונח לפנינו. חובה לטפול את אותו סוג של בדותות על הרב מרדכי אלון, ללא שתהיה להם כל תשתית ראייתית שנבדקה ותעמוד במבחן משפטי, שהם מאמינים בו.

אבל כשהעיתונאי גל אוחובסקי, שהוא עצמו נמנה על הסוטים, מעיד שיחד איתו זקוקים גם כמה זמרים בישראל לרפואת הנפש, והוא עושה זאת בלי לקבל את רשותם, קמה מהומה נוראה והוא מוקע בכל כלי תקשורת קיים.

ואל תספרו לנו שכל ההבדל הוא בין מי שחמק מה'ארון' לבין מי שהוכנס לתוכו –

ארון המתים, כמובן.

קצר בתקשורת: 8 קטעים בשולי עיתוני סוף השבוע

1. הידיעה ה'תמימה' ביותר

ביום רביעי וחמישי, עוד נמשכו במערכת 'המודיע' חילופי הדברים הקשים, בעקבות הדברים המזלזלים והמשפילים שנכתבו במדור 'המהדורה השבועית', שהתפרסמו בתוספת לשבת בשבוע שעבר, וגימדו את הישגו של פטרונו הפוליטי של העיתון, סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, במימון טיפולי שיניים חינם לילדים, עד גיל שמונה.

הכתב המתקרא "מאיר גולד", שבשמו הובאו הדברים הפוגעניים בליצמן, קיבל מעורכי 'המודיע' גיבוי מלא, ולפחות כלפי חוץ הכריזו כי אינם מתרשמים מזעמו ונזיפותיו של ליצמן והמוחים מטעמו. "אנחנו שלוחי האדמו"ר בעיתון, בדיוק כמו שליצמן הוא שלוחו בכנסת, ורק אם האדמו"ר עצמו יורה לנו, נתקן את שנכתב" - אמרו.

מרד ממש.

אבל ולמרות השריר שהפגינו, ידיעה תמימה, שהתפרסמה ללא שם של כותב, בעמוד 3 של קובץ החדשות בערב שבת האחרון, ביטאה את ההתקפלות והחזרה מן הדברים שנכתבו בשבוע שעבר. למרות ארכה של אותה ידיעה, לא היה בה התנצלות מפורשת, אבל כן היה בה חזרה מלאה מכל ה'האשמות' כאילו ליצמן דאג לקופות החולים ולא לציבור הרחב.

"כבר שבועיים שילדי ישראל עד גיל 8 זכאים לטיפולי שיניים חינם הניתנים בקופות החולים כחלק משל הבריאות" - נכתב בין השאר באותה ידיעה - "המשוכות צלחו, המאבק הוכתר בהצלחה"...

יתכן שאחרי הפיכת הקערה הזו על פיה, ליצמן יתרצה.


2. הכתבה המזעזעת מיותר

4 שנים לאחר מלחמת לבנון השניה מתראיין החובש סמ"ר מיכאל זמיר, שנפצע קשה במהלכה, בראיון ראשון למקומון 'ירושלים', וכבר מהכותרת קשה לעבור את הכתבה הזו. בשיחה עם איתמר פליישמן על התופת בכפר ג'בל שבה נהרגו תשעה מחבריו מפגיעת טיל, הוא מתאר: "שמעתי צעקות 'שמע ישראל' מהבית הבוער ולא יכולתי לעשות כלום". "חברים שלי שמו לב שאני בוער ואז התמוטטתי".

לא לבעלי לב חלש, ולא למי שחסר לב בכלל שהכניס אותנו לבוץ ההוא ועד היום לא שילם על כך.


3. הידיעה המקוממת ביותר

מרחק של מספר דקות צעידה ברגל, מבדיל בין משרדי מערכת 'הארץ' שברחוב שוקן בדרום תל אביב, ובין אתר החפירות ביפו, שבו נרמסים קברי קדמונים. אבל ב'הארץ' מעדיפים, להרחיק עדותם משם עד לירושלים ומדווחים ביום ששי האחרון על מציאת שרידי אדם לפני שנתיים (!) בחצר בית הספר הנסויי בירושלים.

למה נזכרו רק עכשיו, ומצפונו של מי התעורר פתאום למראה שלדים המתגוללים בראש חוצות באתרי בניה בישראל?

בידיעה מסופר על הכוונה להעתיק את בית הספר של ילדי ה'אליטות' מהמקום, כדי להקים עליו את בתי המשפט המחוזי והשלום בירושלים.

כמה שלדים, שלא מזיזים דבר לאיש כשהם מתגלים ביפו או באשקלון יכולים להיות סיבה מספיק טובה לקלקל את התוכניות להעביר את בית הספר בירושלים, ולחפש שטח חילופי להקים עליו את 'היכל המשפט'.

כשמתברר שמדובר בשלדים שהתגלגלו לשם מבית הקברות המוסלמי, והם בוודאות אינם של יהודים, ההתעוררות של 'הארץ' מובנת הרבה יותר. מי היה רוצה שייצקו את 'יסודות' היכל המשפט הישראלי על... מוחות או אפילו רק על רגליים של מוסלמיים?

בטח לא 'הארץ' ישתוק על כך.


4. התוכחה הנוקבת ביותר

במדור 'שור מועד', המתפרסם במוסף 'אקטואלי' שצורף בערב שבת לבטאון שס 'יום ליום', המתינו מספר שבועות, עד שאזרו אומץ למתוח ביקורת על שנעשה ב'פרשת עמנואל'. גם כשזה נעשה השבוע, לא מתנוסס שם של כותב על המאמר, וכשקוראים את הדברים ניתן להבין מהיכן נובע החשש.

כותב הכותב: "אנחנו לא באים לחפש אשמים כדי להטיח בהם - אתם מחריבים את ירושלים, אתם שונאים אותנו שנאת חינם. כן, העובדה שהבית עוד לא קם על תילו, היא ראיה ניצחת ששנאת חינם עדיין שולטת בכיפה, ואין לה שום כוונות רציניות לנטוש את שדה הקרב. היא פה וזהו. בואו לא נטיח האשמות בשופטי בג"צ העסוקים עד למעלה מראש להצר את צעדי היהדות ונוטריה... בג"צ ממלא את תפקידו במהלך ההתמודדות ההיסטורית שלנו עם כוחותיהם של האינשי דלא מעלי, אבל אנחנו, היהדות החרדית שומרי התורה והמצוות, צריכים לעשות את חשבון הנפש שלנו, כפרטים וככלל. האם לא תרמנו תרומה מכרעת לחורבנה של ירושלים?... למרות השוני המנטאלי, המחלוקות בתפישות העולם החינוכיות-החברתיות, האם לא פשענו, והאם לא הוספנו שמן למדורת החורבן?

"פצעי פרשיית עמנואל עדיין לא הגלידו, וכל עוד הגלות נמרחת לה על פני הזמן הלוהט, ספק אם קומץ של אהבת חינם יצליח להביא מזור. מדוע? כי ההווה מלמד ששנאת חינם עדיין שוצפת בנחשוליה ומעט מאד אהבת חינם פזורה בשדותינו".

דברים נוקבים וכואבים שכאלה לא נרשמו עוד מאז פרצה 'פרשת עמנואל' לתודעתנו, בוודאי לא בפרסום רשמי של מפלגה כמו שס כמו בטאונה 'יום ליום'.


5. הכתבה האקטואלית ביותר

בעוד התקשורת כולה מתנדנדת מאדי האלכוהול של פרשת ה'שמפניה' החדשה בדמותו של פעיל הימין חיים פרלמן שנעצר בשבוע שעבר, הנאשם כי ביצע 4 מעשי רצח בערבים ושבעה ניסיונות רצח, והיא 'מתענגת' על הקלטות החושפות את 'שיחות הנפש' שהיו לו על סוכן השב"כ 'דדה', הלך מוסף 'דיוקן' של מקור ראשון צעד אחד קדימה והוא חושף בכתבת השער שלו את נריה אופן, האיש "המבקש להטיל אימה על הערבים", שמכריז בגלוי: "הימין הקיצוני זה אני".

אופן הורחק כבר מזמן ממקום מגוריו שביו"ש, צו חדש אוסר עליו גם להיות בשכונות ירושלמיות בהן התסיס את התושבים נגד חדירת ערבים, והכתבה מתיימרת לספר על עולמו של "מי שלימדו אתכם לפחד ממנו". הוא אמנם משתדל לספר הכל, אבל גם נזהר בכל מילה.
לקרוא ולהאמין שיש המכריזים על עצמם שהם מפחידים.


6. הכתבה הנוגעת ביותר

רבים מעיתוני סוף השבוע הקדימו את ההתייחסות למלאת 5 שנים לפינוי גוש קטיף לגליון 'שבת חזון' שבו שבו משתלב הנושא טוב יותר מאשר במועד האמיתי - 'שבת נחמו'. מבין כולם 'בשבע' היה המחדש ביותר.

חגית רוטנברג, חושפת בעיתון את שירן סויסה, שהתעקשה, בזמנו, לשרת דוקא כלוחמת במשמר הגבול, ומצאה עצמה ניצבת מול אחיה היהודים במשימה האכזרית שהשאירה אותה כואבת ומיוסרת.

לאחר חמש שנים בהן הספיקה שירן להשלים את תהליך החזרה בתשובה שהיא הגיעה אליו מתוך הכרה אישית, להנשא, להקים בית שומר תורה ומצוות ולהיות אמא, היא עדיין מרגישה שהיא משלמת את מחיר כבד על השתתפותה בגירוש.

שיחה נוגעת ללב שמומלץ לקרוא.


7. הכותרת המעיזה ביותר

'המחנה החרדי' - בטאון חסידי בעלז, אינו מהשבועונים המתבלטים, בדרך כלל בכותרות שלו, ובוודאי לא בפרובקטיביות. אבל השבוע, כך לטעמנו, הוא חרג מדרכו והתעלה על עצמו.

בשער מוסף 'כותרות' מופיעה תמונתו של הנשיא אובמה, שבהדפסה הוא נראה בה כהה אף יותר מבמציאות, והיא מפנה לכתבה המופיעה בתוך המוסף על פגישת נתניהו עם הנשיא האמריקני. הכותרת שמעל לתמונה לא השאירה הפעם שום מקום לדמיון. מה שנכתב הוא ..."הפך עורו", פשוט וקולע, ומה שלא נכתב הוא עוד יותר ברור -"הכושי".

פשוט מבריק.


8. המוסף הייחודי ביותר

'המבשר', ורק הוא, צירף השבת לגיליונו מוסף מיוחד במלאת 70 שנה לפטירתו של רבי חיים עויזר גרוז'ינסקי זצ"ל, ומבחינתו הוכיח שייכות למי שנחשב למייסד 'אגודת ישראל' יותר משני היומונים האחרים. רק ההקדמה למוסף, עליה חתום מאיר פרוש, שווה את כל המאמץ, אבל בחוברת יש בהחלט מאמרים, מסמכים ותמונות המצדיקות את הוצאתה כמוסף מיוחד.

לא 'נוק-אאוט', אבל עוד יוזמה שמאיימת על ההגמוניה של הוותיקים יותר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!