האבא לא הפסיק לבכות, האמא התמוטטה ולא הגיעה להלוויה

יום הזיכרון לחיילי צה"ל הוא יום עצוב וכאוב. כל השנה לא שוכחים את החברים ואת האנשים שאני הכרתי ונפלו בקרב או בפיגוע רצחני, תמיד כשהדמויות שלהן מופיעות הלב נשבר.

בצוק איתן בשנת 2014 זה היה עם קצין בשריון שנהרג מפגיעת צלף בעזה. הקצין דמיטרי לוויטס הי"ד נפל בעזה כמה ימים אחרי שסיימתי להיות ב' קודקוד שלו. (נהג של מפקד פלוגה) כל הקפצה על נגיעה בגדר היינו קופצים. 24 שעות ביממה.

לילה אחד, מתקשר אליי חבר ואומר לי "דימה נהרג", אחרי שבועיים אינטנסיביים עם דימה הקצין, הרגשתי שהעולם חרב. אמו של דימה התמוטטה ולא הגיעה להלוויה וגם לא לשבעה, ואביו לא הפסיק לבכות בזמן ניחום האבלים. וכך הסתיימה לה המלחמה עם עזה, כשאנחנו סופרים 73 חללים, 68 חיילים ו-5 אזרחים הי"ד.

דימיטרי כאמור לא היה דתי, ובמהלך השבועיים שהייתי נהגו הצמוד כמעט 24 שעות ביממה עם שעות שינה בודדות לסירוגין, שוחחנו רבות על נושא בחורי ישיבה, על לימוד תורה מול שירות צבאי, על שילוב אפשרי בין שניהם, ההשוואה בין חייל חרדי לחייל מישיבת הסדר, על דת ומדינה, ובעיקר על שמירת שבת וההיבטים ההלכתיים מבחינת שירות צבאי, שעות רבות התווכחנו וכל אחד ניסה להסביר את הצד שלו, להסכמה לא הגענו, אבל קבענו להמשיך לשוחח על כך גם אחרי שירות המילואים, לצערי הרב התכנון לא יצא לפועל, עקב נפילתו בעזה של דימיטרי על קידוש השם, בשבעה הבטחתי לאביו שאלמד משניות לעילוי נשמתו, אמרתי קדיש לזכרו בשנה הראשונה, הלב שבור ורצוץ בכל פעם שאני נזכר בו. יהי זכרו ברוך.

זכרו של סרן דימיטרי לויטס הי"ד הונצח ברמת הגולן, שם משפחתו התגוררה, ‏‎במצפה שעשו לכבודו בקיבוץ גשור ברמת הגולן. נראה נוף עוצר נשימה, רואים משם את החרמון ואת הכנרת.

מצפה דימה לזכרו של דימיטרי לויטס הי"ד | באדיבות המצלם

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!