"השיקול המכריע: כמה מדות טובות יש בתלמיד", אמר הגר"ג

לקראת סיום עונת הרישום התקיים במעונו של ראש ישיבת פוניבז', הגר"ג אדלשטיין, כינוס בו השתתפו ראשי ישיבות והאחראים על הרישום מישיבות ארחות תורה, אור ישראל, בית מדרש עליון, נחלת הלווים, נתיב הדעת ועוד. בכינוס עלו שאלות בוערות בנוגע לדרך קבלת תלמידים בישיבות.

בדבריו עמד ראש הישיבה על נושאים רבים הכרוכים בקבלת תלמידים, המתפרסמים כאן לראשונה:

כבוד התלמיד - חובה!

לשאלת ראשי הישיבות עד היכן מחויבים הם בהעדפת כבוד הבחורים על פני חיזוק כוחה של הישיבה, השיב ראש הישיבה, כי מוטלת חובה עצומה של זהירות שלא לפגוע בכבוד הבחורים, מאחר שישיבה הנבנית על חשבון "נפשות" של בחור, אין זה בניין עבורה אלא חורבן!

בהמשך אמר ראש הישיבה, כי למרות שהעולם טועה בכך, אך חובה היא לדעת כי השיקול המכריע והעיקרי לקבלת תלמיד לישיבה, הוא השיקול כמה מדות טובות יש בו, ועדיף הוא עשרת מונים על בעל כישרון שמידותיו אינן מושלמות! מאחר ובדרך כלל מי שיש בו מידות טובות מגיע להתמדה.

בירורים מוקדמים - חובה!

מאחר וכידוע לקראת המבחנים חוזרים כל התלמידים על החומר הנלמד בכל מרצם וכוחם, נשאל הגר"ג, מה מועיל המבחן??

הגר"ג השיב כי מלבד ידיעותיו וכשרונותיו, רוב טבעיו של הנבחן ניכרים בשעת המבחן, אך אכן המבחן לבדו אינו משקף וחובה לברר היאך ארחות חייו של התלמיד בתורה והנהגה, אך מעל הכל חשוב הבירור על מידותיו הטובות או המוטבות של הנבחן, שכמו שצויין, זהו המרכיב העיקרי בו נמדד תלמיד, ובכלל זה נצרך הבירור אף על השתלבות התלמיד בחברה לטוב ולרע.

בחינות – במאור פנים!

בחינה לישיבה כידוע, הוא אחד האירועים הכי מלחיצים ואולי אף מפחידים בחייו של נער, נושא רגיש זה אף עלה באסיפה, לאחר שנשאל הגר"ג איזה סוג בוחנים יש להעדיף, השיב, כי ה"בחינה" צריכה להיות נעימה ובהארת פנים, מאחר ותלמיד מפוחד אינו מצליח לבטא את עצמו, וכל מטרת הבחינה נעלמת כשהתלמיד ירא מהרב היושב מולו.

הגר"ג סיפר בפניהם כי מכיר הוא ישיבה חשובה בארה"ב בה בוחנים לישיבה אברכי הכולל של הישיבה ולא ראשי ורבני הישיבה, וכל זאת משום שוודאי שכל מבחן הוא מאורע "מלחיץ", אך אינו דומה מבחן בפני גדול בתורה שרבים הם הנאלמים דום (באופן חלקי לפחות) במבחן כזה, מאשר מבחן בפני אברך צעיר ונחמד.

שיקולי הקבלה, בחשאיות

כשעברו לדבר על החלק המעשי של קבלת התלמידים, הדגיש בפניהם הגר"ג כי ע"פ הלכה כל הדברים הנאמרים בתוך "ישיבת הרבנים" בה מתקבלים ההחלטות מי יתקבל ומי יידחה מיועדים אך ורק ליושבי האסיפה ואסור מן הדין הוא לספר בחוץ את תוכן האסיפה והלבנת פנים חמורה היא, וודאי שאסור לעולם לומר "אני המלצתי עליך אך האסיפה דחתה..."

כמו"כ לאחר שהחליטו על תלמיד פלוני שאינו מתקבל, מפני כבודו של התלמיד, אין לומר את סיבת החלטת השלילה לאף אחד, ואף לא לראש הישיבה של התלמיד, אלא רק "פלוני התקבל" "פלוני לא התקבל",

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!