כשחברון נזכר באטריות טבולות בחלב
תשעת הימים הם ימי חגם של יצרני תחליפי הבשר. "הילדים בכלל לא ירגישו את תשעת הימים", הם מבטיחים • וחברון גרנביץ נזכר כשאמו נשקה על מצחו, ולחשה: "בתשעת הימים לא צריך שיהיה טעים"
- חברון גרנביץ, בחדרי חרדים
- ב' אב התש"ע
- 4 תגובות
בכל ענייני החומרות והסייגים בהלכה, חלקו הפוסקים. יש הסוברים לכאן ויש הסוברים לכאן וכל מצווה לגופה היא. אך בכל הקשור לחומרות חג הפסח הייתה תמימות דעים, כפי שהגדיר האדמו"ר מקאצק: "המחמיר סתם הרי הוא חסיד שוטה, ואילו כל המחמיר בפסח הרי זה משובח".
לחומרות שנהגו במהלך הדורות ובכל קהילות ישראל לא היה גבול. ישנן קהילות בהן לא אוכלים דגים כל ימי החג, היות ואת הדגים באותה עיירה היו מאכילים בפרורי לחם. ישנן קהילות בהן לא אוכלים עופות מאותה סיבה; ישנם המחמירים על אכילת ירקות שלא ניתן לקולפן; וישנם המקפידים על איסור אכילת מוצרי חלב. כל מקום וסיבתו הוא.
מעל כל החומרות מרחפת הילה של כבוד והערכה. חוגים ועדות, חצרות וקהילות מכבדות אחת את חומרת חברתה, כי כולם תמימי דעה שזהו חלק מהמסורת והמנהגים שנשתמרו מדור לדור, וההקפדה הבלתי מתפשרת על קיום החומרות - זו עצם המצווה של 'למען תספר'. בהצמדות לחומרות והמנהגים הישנים לכולם מטרה אחת - רק כך נחנך ונטמיע את חביבות התורה לדורות הבאים.
ומה לחומרות פסח ולטור המתפרסם בתשעת הימים?
כמו כל שנה, בהגיע ימי בין המצרים ובהתקרב ר"ח אב, כשאני רואה את הפרסומות ואת התמונות המרהיבות, אני מחייך ורוטן כאחד. מכורח האיסור ההלכתי לאכול מוצרי בשר - כפי שכתוב "אין שמחה אלא בבשר ויין" ושמחה בימים אלו אסורה - הימים הללו הם ימי חגם של יצרני תחליפי הבשר, ימי שיא של מחלבות, כאשר בעלוני פרומו מהודרים ובתמונות ססגוניות מבטיחים לנו היצרנים עונג עילאי ושכרון חושים של טעם, בקרנבל הגבינות המשובחות והטעימות; יצרני תחליפי הבשר אף מתגאים כי במבחני טעימה עיוורת, השווארמה והנקניקיות הצמחיות היו טעימות יותר מהבשריות. "הילדים בכלל לא ירגישו את תשעת הימים", הם מבטיחים לנו חגיגית.
ואני מפליג לימי ילדותי... ימי תשעת הימים. שם, במטבח ביתנו, ישבנו כל הילדים לארוחת הצהרים. על השולחן - צלחת פלסטיק תכולה ובתוכה אטריות פשוטות, טבולות בחלב. לעסנו את הארוחה התמוהה באי חשק בולט.
"אימא! זה לא טעים לי", אני זוכר שהתאוננתי פעם על האוכל המוזר. היא חייכה אלי, נשקה על מצחי ולחשה באוזני: "בתשעת הימים לא צריך שיהיה טעים, צריך רק לשבוע וזהו".
אז מה אתם אומרים?
אולי יש לנו חובה לחנך את הילדים לתחושת האבל על חורבן הבית? אולי 'למען תספר' זוהי מצווה הקשורה גם לימים אלו? אולי את ימי בין המצרים ואת עצבותם צריך לציין גם על שולחן האוכל? אולי כדאי שאת פסטיבל הגבינות השומניות והמותכות, את מסיבות הדגים הבינלאומיות - צריך באמת להחליף באטריות עם חלב?
ככה! בדיוק כמו שאימא שלי אמרה: "בתשעת הימים לא צריך שיהיה טעים, צריך רק לשבוע וזהו".
לחומרות שנהגו במהלך הדורות ובכל קהילות ישראל לא היה גבול. ישנן קהילות בהן לא אוכלים דגים כל ימי החג, היות ואת הדגים באותה עיירה היו מאכילים בפרורי לחם. ישנן קהילות בהן לא אוכלים עופות מאותה סיבה; ישנם המחמירים על אכילת ירקות שלא ניתן לקולפן; וישנם המקפידים על איסור אכילת מוצרי חלב. כל מקום וסיבתו הוא.
מעל כל החומרות מרחפת הילה של כבוד והערכה. חוגים ועדות, חצרות וקהילות מכבדות אחת את חומרת חברתה, כי כולם תמימי דעה שזהו חלק מהמסורת והמנהגים שנשתמרו מדור לדור, וההקפדה הבלתי מתפשרת על קיום החומרות - זו עצם המצווה של 'למען תספר'. בהצמדות לחומרות והמנהגים הישנים לכולם מטרה אחת - רק כך נחנך ונטמיע את חביבות התורה לדורות הבאים.
ומה לחומרות פסח ולטור המתפרסם בתשעת הימים?
כמו כל שנה, בהגיע ימי בין המצרים ובהתקרב ר"ח אב, כשאני רואה את הפרסומות ואת התמונות המרהיבות, אני מחייך ורוטן כאחד. מכורח האיסור ההלכתי לאכול מוצרי בשר - כפי שכתוב "אין שמחה אלא בבשר ויין" ושמחה בימים אלו אסורה - הימים הללו הם ימי חגם של יצרני תחליפי הבשר, ימי שיא של מחלבות, כאשר בעלוני פרומו מהודרים ובתמונות ססגוניות מבטיחים לנו היצרנים עונג עילאי ושכרון חושים של טעם, בקרנבל הגבינות המשובחות והטעימות; יצרני תחליפי הבשר אף מתגאים כי במבחני טעימה עיוורת, השווארמה והנקניקיות הצמחיות היו טעימות יותר מהבשריות. "הילדים בכלל לא ירגישו את תשעת הימים", הם מבטיחים לנו חגיגית.
ואני מפליג לימי ילדותי... ימי תשעת הימים. שם, במטבח ביתנו, ישבנו כל הילדים לארוחת הצהרים. על השולחן - צלחת פלסטיק תכולה ובתוכה אטריות פשוטות, טבולות בחלב. לעסנו את הארוחה התמוהה באי חשק בולט.
"אימא! זה לא טעים לי", אני זוכר שהתאוננתי פעם על האוכל המוזר. היא חייכה אלי, נשקה על מצחי ולחשה באוזני: "בתשעת הימים לא צריך שיהיה טעים, צריך רק לשבוע וזהו".
אז מה אתם אומרים?
אולי יש לנו חובה לחנך את הילדים לתחושת האבל על חורבן הבית? אולי 'למען תספר' זוהי מצווה הקשורה גם לימים אלו? אולי את ימי בין המצרים ואת עצבותם צריך לציין גם על שולחן האוכל? אולי כדאי שאת פסטיבל הגבינות השומניות והמותכות, את מסיבות הדגים הבינלאומיות - צריך באמת להחליף באטריות עם חלב?
ככה! בדיוק כמו שאימא שלי אמרה: "בתשעת הימים לא צריך שיהיה טעים, צריך רק לשבוע וזהו".
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות