לא רק בנט: מפלגות השמאל פראייריות // דעה

באחד מעשרות הדיווחים בשבועות האחרונים מתוך המו"מ בשתי הגושים, דווח כי יו"ר 'ימינה' נפתלי בנט דרש מיאיר לפיד פריטטיות בהצבעה בממשלה, עם הצבעה כפולה בשבילו - מה שיקנה רוב לימין (אם גנץ או ליברמן עדיין נחשבים ככאלה).

אך כעבור יממה אחת בלבד, מפלגות השמאל מיהרו להודיע כי הן אינן מסכימות להצעה שכזו. הסירוב החד-משמעתי להצעתו של בנט יקשה מאוד על האחרון להצטרף לגוש, להדיח את נתניהו.

יו"ר 'ימינה' יהיה חייב נימוקים והוכחות לבייס והגוש שלו כדי להצדיק את הצטרפותו לממשלת השינוי, שכן הוא אינו רוצה למצוא את עצמו נזרק מהר מאוד מהמערכת הפוליטית.

ואם הסירוב המוחלט להצעתו לא מספיק, גם כמה ח"כים מ'הרשימה המשותפת', שעליהם יתכן כי ממשלת השינוי תצטרך להישען, חזרו ואמרו מספר פעמים כי לא יסכימו לממשלה שבנט יעמוד בראשה.

אני מנסה להבין, מאיפה הביטחון לסרב לדרישות/לישיבה תחת בנט מצד מפלגות השמאל. חוזרים וטוענים מספר פרשנים כי המצב של בנט להיות ראה"מ הוא חד פעמי, רק ששכחו כי האפשרות שהשמאל ישב בממשלה הוא גם כזה.

בפעם האחרונה שישב בבלפור ראש ממשלה מגוש המרכז-שמאל, היה אי שם ב-2009. בפעם האחרונה שמפלגת 'מרצ' ישבה בקואליציה הייתה לפני יותר מ-20 שנה. הפעם האחרונה שלמפלגות הערביות הייתה יכולת שליטה בממשלת ישראל, היא ב-1995.

נכון, הבקשה של בנט ליתרון בממשלה ואת התיקים הרגישים לימין, היא הזויה עד בלתי הגיונית. אך אם הסכימו לראש ממשלה עם 7 מנדטים, לא נראה שאמור להפריע להם עוד ויתור קטן בהרבה יותר באופן יחסי.

במידה ולא תקום "ממשלת השינוי", לא רק בנט יהיה פראייר שלא לקח בשתי ידיו את ההזדמנות להיות ראש ממשלה, אלא גם מפלגות השמאל ייהנו מהתואר הנ"ל, כי פספסו הזדמנות יקרה מפז, לקחת חלק בעיצוב אופיה של ישראל בשנים הקרובות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!