איבד את הסיכוי לחיות: הפרופסור המלומד לא ידע לשחות

פרופסור צעיר יצא לשייט בים הגדול. הוא היה אדם מלומד, ששורה של תארים מעטרת את שמו, אך ניסיון חיים של ממש לא צבר.

יחד עם צוות הספינה שבה הפליג, נמנה ספן זקן וחסר השכלה. בכל ערב ביקר הספן הזקן בתאו של הפרופסור הצעיר והקשיב ביראת כבוד לדבריו על נושאים רבים ומגוונים. השכלתו הרחבה של הפרופסור הרשימה מאד את הספן הזקן. ערב אחד, כשהספן עמד לעזוב את תאו של הפרופסור, לאחר שיחה שנמשכה כמה שעות, שאל הפרופסור את הספן הזקן:

"סבא, האם למדת גיאולוגיה?"

"מה זה, אדוני?" "זה המדע העוסק באדמת כדור הארץ". ענה לו. "לא, אדוני, מימי לא ביקרתי בבית ספר או באוניברסיטה. מימי לא למדתי ולא כלום." "אויי", אמר הפרופסור לספן הזקן "בזבזת לריק רבע מחייך". נפלו פניו של הספן הזקן והלך לו לדרכו. אם אדם מלומד כל כך אומר זאת, אין ספק שזה נכון, חשב לעצמו. בזבזתי רבע מחיי.

למחרת, כשהספן הזקן התכונן בשנית לצאת מחדרו של הפרופסור, שאל אותו הפרופסור: "האם למדת אוקיינוגרפיה?"

"מה זה, אדוני?" "זה מדע העוסק בימים ובאוקיינוסים של כדור הארץ" "לא אדוני", אמר הספן הזקן "מימי לא למדתי ולא כלום" ."אויי", אמר הפרופסור לספן הזקן "בזבזת לריק מחצית מחייך". שוב יצא משם הזקן ופניו קודרות. בזבזתי מחצית חיי, אמר לעצמו. כך אמר האיש המלומד והוא בטח יודע מה הוא אומר.

למחרת נכנס בריצה הספן הזקן לתאו של הפרופסור הצעיר וזעק: "פרופסור, האם למדת שחיולוגיה?"

"שחיולוגיה?", שאל הפרופסור "למה אתה מתכוון?" "שחיה, אדוני, שחיה. אתה יודע לשחות?" "לא, איני יודע לשחות" ענה הפרופסור."

"אויי", אמר הספן הזקן, "אדוני הפרופסור, בזבזת את כל חייך. הספינה עלתה על שרטון והיא שוקעת. אלה המסוגלים לשחות יוכלו להגיע לחוף הקרוב, אך אלה שאינם יודעים לשחות, יטבעו. אני מצטער מאד אדוני הפרופסור, אין ספק שאיבדת את חייך"

נקודה למחשבה

אדם יכול ללמוד את כל הלוגיות שבעולם, אבל אם לא ילמד "לשחות" כל לימודיו יהיו לריק. אין ספק שללמוד, להשיג תואר, תעודה וידע מקצועי זה יכול לקדם אותנו בחיים. אך, לא פחות חשוב ניסיון החיים שצברנו ויותר מכך הנאמנות לעצמנו. כי אם לא נטפח את מי שאנחנו מבפנים, אנו עלולים להיזרק למים עמוקים ואולי גם לשקוע ולטבוע.

פרשת השבוע פרשת שמיני

הפרשה עוסקת בהקמת המשכן ופירוקו ובהמשך הפרשה, מובא סיפור מותם של נדב ואביהו שני בני אהרון הכהן:

"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם"

בני אהרון הקטירו קטורת חדשה, הקריבו קטורת במקום הלא נכון בתוך המשכן, הביאו קטורת זרה מבחוץ שלא צריך להקריב אותה ועל כך נענשו. מותם של בני אהרון היה בגלל שמעמדם הרוחני שהיה כה גבוה תעתע בהם והם לא צייתו להוראות המדוייקות של עבודת המשכן, כיון שחשבו כי הם "מעל לנהלים" ולכן נפטרו בשל הכנסת אש זרה למשכן.

האם אנו, לפעמים חושבים ומאמינים כי המעמד הרוחני, מקצועי, הייחוס, הלמדנות, הידע והתארים שלמדנו מאפשרים לנו להגיב, להעליב או להתנשא על אחרים?

לעיתים זה מוביל למקומות לא רצויים ואף לבחירה בדברים שאינם עומדים בקנה אחד עם הנפש שלנו, עם הערכים ועם מי שאנחנו.

אנו מידי יום פורצים גבולות, מטשטשים, מתעלמים ואפילו נסחפים לאישורים חברתיים יתר על המידה, לייצר הרע, לכעסים, לשיפוטיות, לרכילות ולהתנהגויות או מחשבות שאינן עומדות בקנה אחד עם מי שאנחנו באמת.

הפתרון הוא לחזק בכל יום את הפנימיות שלנו. את האישיות, הלב והנפש ללא קשר לידע שצברנו. לשחרר דפוסים לא בריאים ורגעים שקשה לנו ולטפח את הנשמה שלנו בטוב ובשמחה – בסליחה יומיומית!

ולבקש סליחה וחמלה אמיתית

לשים לב למילים שאנחנו אומרים, לסיפורים שאנחנו שומעים, לפרשנות ולשיפוטיות שנותנים. שנודה אם טעינו או פגענו, שניקח אחריות ונגלה חמלה וסליחה לעצמנו, לקרובים לנו ובמיוחד לאנשים ששונים בדעותיהם משלנו. שתהיה בנו ענווה, שנאמץ את זכות הנתינה, נחייה בהודייה ונעשה כל יום טוב יותר.

שבת שלום

חֶדִי חזן, מלווה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים  

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!