חבר'ה, אל תריבו, תלמדו פרשת שבוע • מיוחד

דיו רב נשפך בפולמוס הציבורי הסוער באשר לזכות של המדינה להעלאה רטרואקטיבית של תמלוגי הגז לחברות הקידוחים, הן מההיבט המשפטי-חוקתי והן מההיבט המוסרי. להלן אבקש לגעת בהיבט האחרון, תוך הסתמכות על מודל המשתקף מפרשת-השבוע, פרשת מטות.

בפרשתנו, מפורט סיפור המלחמה נגד מדיין, בציוויו של אלוקים למשה לצאת למלחמה זאת כתגובה לעצתו האסטרטגית של בלעם שניצחונם של המדיינים יבוא ע"י החטאת ישראל בזנות, מהלך אשר מומש ע”י בנות מדיין. משה מגייס 12,000 לוחמים מתנדבים אשר ידעו כי קיים סיכוי שיקריבו את חייהם במהלך הקרבות.
המלחמה במדיין מסתיימת בהצלחה ישראלית בלתי צפויה, ולהלן תוצאות המלחמה : אין נפגעים לכוחותינו, לעומת זו במחנה מדיין נהרגו כל הזכרים המדיניים ובראשם מלכי מדין, בנוסף נלקח שלל עצום הכולל צאן, בקר, חמורים וכן מטלטלין רבים.

במושגים עדכניים ניתן להצביע על שני הישגים משמעותיים: הראשון, הישג בטחוני המתבטא בהכרעה מוחלטת של האויב ויצירת התרעה. והשני, הישג כלכלי המשקף הצלחה המגולמת והמתבטאת ברמת שווי תיק נכסים של עם שלם, בהחלט תוצאה מפתיעה.

הצלחה זו, מצמיחה מטבעה, אינטרסים מנוגדים. כאשר החלוצים הנם בעלי אינטרס מחד הטוענים כי זכותם לנכסים נובעת מהתנדבותם למשימה על אף הסיכון הרב הכרוך בה, ולמעשה הם המוציאים הבלעדיים לפועל לקיום הנכסים. ומנגד הנהגת העם הטוענת, כי המלחמה החלה בציווי מאת אלוקים כלפי כלל העם, והחלוצים אינם שכירי חרב אשר לוקחים סיכון מחד ומאידך זכאים לשלל במידה שיתפסו, אלא הם שליחי העם, ועל כן דין הנכסים הנם כדין משאב לאומי השייך לכלל.

בשאלה זו מכריע אלוקים וקובע בפרשתנו מודל מדיניות ברור וחד בסיטואציות מעין אלו המחייבות ביסודם איזון בין האינטרסים של הציבור הרחב, לבין השקעת היחיד וסיכונו. המודל בנוי משני שלבים:

שלב ראשון, מצווה אלוקים, למנות ולהעריך את שווי הנכסים הכללי. וכנגזרת מגיע השלב שני והמשמעותי, שבו נקבעים אחוזי חלוקת הרכוש בין בעלי האינטרסים.

בסיפור הפרשה, לאחר הערכת השווי, מחולק הרכוש בציווי אלוקים, בחישוב של 50% מהתיק נכסים לחלוצים והמחצית הנותרת מקבל העם, וכלשון הפסוק "וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה היוצאים לצבא ובין כל העדה" (במדבר לא,כז).

נראה כי האיזון מטרתו מחד לעודד את המוטיבציה של החלוצים להתנדב בעתיד ולהוציא לפועל משימות לאומיות ע”י תגמול משמעותי, ומנגד לשרת את אינטרס העם שלפיו החלוצים אינם שכירי חרב, אשר שכרם מתבטא בבעלות קניינית על השלל, אלא החלוצים הנם שליחיו של העם והמשאב ביסודו שייך לציבור הכללי.

לסיכום, אין ספק,כי המאפיינים של הסיפור התנכ"י לעיל שזורים לאורכה של סוגיית תמלוגי הגז בכך שבשניהם ההוראה נתנה מהריבון (אלוקים / המדינה מכח העם), כמו כן, ההשקעה והסיכון הנם חד-צדדים, ובסופו של יום התוצאות המפתיעות מצמיחות טענות הדדיות באשר לזכויות ההצלחה באופן רטרואקטיבי.

ביישום בפועל, נראה כי המודל המנחה הוא הערכת שווי הנכסים על-מנת לקבוע כשלב שני את אחוזי חלוקת הרווחים היכולים להשתנות בהתאם למציאות הכלכלית הרלוונטית (מהתבוננות שטחית, נראה כי במקרה האקטואלי, חלוקה של 50% אינה ברת מימוש מצד תפעול המאגרים ורווח משמעותי ליזמים).

יחד עם זאת, בל נשכח את העיקרון המוסרי המנחה שלפיו היזמים ראויים לתגמול משמעותי מכיוון שנשאו בדד על גבם את הסיכון הנדרש לאורך כל הדרך, אך בד-בבד הציבור הרחב זכאי לתמלוגים ממשאביו הלאומיים הקנויים לו באופן בלעדי.

נראה מהדיון לעיל, כי לעתים אנו מחפשים אחר נוסחאות חדשות לפתרון דילמות ערכיות, בעוד שהפתרונות היצירתיים והמאוזנים ביותר יכולים דווקא להימצא במשאב הלאומי העתיק של עמנו, הלא הוא התנ"ך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!