יום השואה: סיפורם האישי של שני הניצולים מהתופת

כחלק מהטיפולים הרפואיים השוטפים, במרכז הרפואי שערי צדק לקחו חלק בטיפול הרפואי של שני ניצולי שואה אשר הקדישו חייהם למתן עדות ובחודש האחרון בטיפול הרפואי שהוענק להם נחשף סיפורם האישי. סיפורם הוא עדות ונס לזוועות אשר חווה בשואה דור שלם, שלמרבה הצער הולך ונעלם. במפגש עמם ביקשו לשמר את מורשת העדות ולספר את סיפורם.

יוסף קליינמן בן ה- 92 מירושלים, הוא מאחרוני המעידים במשפט אייכמן שהשנה מציינים לו 60 שנה. לפני שבועות ספורים יוסף נזקק לניתוח אורתופדי שבוצע בהצלחה ובסיומו שב לעמוד על רגליו. במפגש עמו סיפר קליינמן לצוות על מפגשו המבעית עם יוזף מנגלה, פושע מלחמה ורופא בגרמניה הנאצית, שביצע בתקופת השואה ניסויים רפואיים באוכלוסיות שונות.

הוא מספר על הניצחון שחש בכל פעם שישנה הצלחה רפואית בארץ, "אני לאחר ניתוח מוצלח שהוביל צוות מקצועי שטיפל בי עם המון חמלה ואמפטיה. אני מודה לרופאים שמלווים אותי לאורך השנים ומאפשרים לי להמשיך לספר את סיפורי בערב יום השואה מדי שנה. אני בניגוד למשפחתי, זכיתי לראות בתקומה".

יעקב (ג'קי) חנדלי אחד מהמטופלים הוותיקים במכון לנפרולוגיה בשערי צדק, במשך למעלה מ-20 שנה, תחילה במרפאה הנפרולוגית ולאחר מספר שנים, החל בטיפולי הדיאליזה. ג'קי הוא ניצול שואה שהקדיש את חייו לעדות והיה פעיל במרכז יד ושם ואף זכה להשיא משואה לפני מספר שנים. הטיפול והליווי המקצועי לאורך השנים אפשר לו להמשיך בשגרת חייו ואף לטוס באופן תדיר לסלוניקי, עיר שבו הוא נולד וממנה נלקח לאושוויץ.

לפני מספר שבועות, ג'קי חלה בקורונה באורח קשה ונזקק לאשפוז בבית חולים אחר בארץ. על אף ששרד גם את המחלה, למרבה הצער, נזקיה הכריעו ולפני כשבוע הוא הלך לעולמו. הצוות עוד כואב את האובדן. באופן סימבולי בשבוע הבא יצוין יום הזיכרון לשואה ולגבורה, מתוקף השליחות אותה מילא כל חייו בישראל, הרגשנו שזו חובתנו להעלות לגיליון את סיפור חייו המרגש.
 
יעקב (ג'קי) חנדלי נולד ב-1928 בסלוניקי שביוון למשפחה של שש נפשות, משפחה אמידה ששורשיה בסלוניקי מגיעים עד המאה ה-16. ב-1941 נכנסו הגרמנים לסלוניקי. הם הרסו את בית הקברות היהודי העתיק שבעיר, החרימו את בית המסחר לחומרי בניין של אביו של ג'קי והחילו את החוקים האנטי-יהודיים. שכונת "הברון הירש" בעיר נהפכה לגטו, ובמצעד של השפלה נשלחו לשם ג'קי ומשפחתו. לאחר כשבועיים נשלחה המשפחה בקרון בהמות לפולין, כ-85 איש דחוסים בקרון. לאחר כשבוע נותרו הנוסעים ללא מים ואוכל, ובכל פעם שנעצרה הרכבת, היו הגרמנים מפנים את גופות המתים שלא שרדו ובוזזים את רכוש הנוסעים.

שם בקרון למד ג'קי את המשפט הראשון בשפה הגרמנית: "אתה לא תצטרך את זה עוד". הרכבת נעצרה באושוויץ, ונוסעיה הושלכו החוצה לסלקצייה ראשונה. בסלקצייה ראה ג'קי את הוריו ואת אחיותיו בפעם האחרונה, ואילו הוא ואחיו יהודה ושמואל נלקחו מיד לעבודות שונות במחנה. נוסף על התנאים הקשים של המחנה סבלו ג'קי ואחיו, כמו יוצאי סלוניקי האחרים, מחוסר יכולת לתקשר עם הגרמנים או עם היהודים במחנה מפני שלא ידעו את השפות פולנית, גרמנית או יידיש. באושוויץ (בונה) איבד ג'קי את שני אחיו והיה לבדו עד שנלקח תחת חסותו של המתאגרף הסלוניקאי ג'קו רזון, ובזכותו הצליח להשיג מזון ולשרוד במחנה.

בינואר 1945 נשלחו האסירים לצעדת המוות. ג'קי זוכר את הדרך המושלגת שהייתה מוכתמת בדם הנרצחים, את הצעידה עד מחנה גלייביץ ואת הנסיעה לדורה מיטלבאו בקרונות פחם שהיו פתוחים לקור ולגשם, ללא אוכל ומים, עד ברגן-בלזן, שם הם היו עד כניסת הבריטים למחנה. ב-1947 החליט ג'קי לעלות לארץ ישראל, התנדב למח"ל, הפליג ארצה באנייה "פאן יורק" של מתנדבים מדרום אפריקה והשתתף במלחמת השחרור. ג'קי הוא היחיד ששרד מכל משפחתו.

כתבה את סיפורם: אביגיל רז, סגנית דובר ביה"ח

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!