מרגי שובר את הראש איך לטפל בעצמות

כבר בדרך, במחלף הכניסה לירושלים, ניצבו מולנו השלטים, 'מודיעים' בעצם נוכחותם על משבר מתקרב והולך. חודש ספטמבר יגיע בעוד מספר שבועות, ועמו סיומה של ההקפאה. ביבי הבטיח 'רק עשרה חודשים', אבל פוליטיקאים לא תמיד מכבדים הבטחות.

בכניסה אל בניין הכנסת פגשנו את ר' פנחס זלצמן, מנכ"ל חברת הבניה 'נאות הפסגה', יוצא מעוד פגישה לא רשמית, והפעם עם חלק משרי השביעייה. עבור זלצמן, הבונה בעיקר במודיעין עלית, המשך ההקפאה כמוה כגזירת מוות על המשך הישרדותה הכלכלית של חברתו, שמצליחה באופן מרשים להחזיק את הראש מעל לפני המים ולתת, איכשהו, לגל העכור לעבור. השאלה היא כמה זמן אפשר להמשיך ולשרוד באופן הזה.

הבטיחו לך משהו? - ניסיתי לגשש.

קצת קשה לדבר על הקפאה כשאתה עומד מתחת לשמש הקופחת. "הם אמרו שהם מקווים שתהיה הגמשה, לפחות שיתנו לבנות את מה שהיה 'באוויר' לפני ההקפאה", אמר, ובקולו נימה קלה של תקווה. גם הוא יודע שלא תמיד אפשר להאמין 'להם', ובכל זאת נתלה בכל קש כבמשענת.

לא קל לו בימים אלו. קודם פגעה בו גדר ההפרדה, וגזירת הצבא שהקפיאה לו כמה וכמה בניינים. אחר-כך נחתה ההקפאה. אבל לכל מי שניסו להספיד את החברה שלו בטרם עת, הוא מודיע, חד וחלק: "90 אחוזים מהבעיות הקשורות לדיירים הצלחנו לפתור, ומה שעוד לא פתרנו, נפתור בעתיד הקרוב". מהמדינה הוא היה מצפה לגלות אנושיות ולפצות על הנזקים. "כך היו נוהגים בכל מדינה מתוקנת".

אבל מי אמר שאנחנו מדינה מתוקנת? מדינה שבה מטעי זיתים קודמים, לא אחת, לבתי מגורים עבור אנשים שאין להם איפה לגור, לא ממש מוגדרת במילון כמדינה 'מתוקנת'.

מאמין לראש הממשלה...

בפנים, בין המסדרונות, עמדו כמה מיועציה הבכירים של תנועת ש"ס. יחד ניסינו להעריך הערכות על המשך ההקפאה. הם היו תמימי דעים שראש הממשלה לא יביא עמו מארה"ב בשורה חד-משמעית של המשך ההקפאה, מעבר לחודש ספטמבר, אך עדיין התקשו לצבוע את העתיד בוורוד. "זה אולי ורוד עם קצת נקודות שחורות". או במילים פשוטות יותר: הקפאה חלקית.

אגב, כשמדברים על הקפאה חלקית, מתכוונים לכך שגושי ההתיישבות ירוויחו מההגדרה. ביתר עילית, מודיעין עילית, ואפילו אריאל או מעלה אדומים יכולות להיות חלק מהערים בהן תשוב תנופת הבנייה אל השטח. כל שאר ההתנחלויות, תמשכנה להיות מוקפאות.

בנימין זאב בגין ממש לא אוהב את ההגדרה הזו, וככל שזה יהיה תלוי בו, "אני לא אתן לזה לקרות", הוא אומר לנו בטון מאוד נחרץ. קשה לדבר איתו, ולא להיזכר באבא שלו. הלהט בעיניים. האמונה בצדקת הדרך. יש לו את זה, ועוד איך.

"זה כאילו אומרים 'אני את נפשי הצלתי", הוא אומר. "אני מאמין לראש הממשלה שיפסיק כליל את ההקפאה".

אשרי המאמין. לאנשים ישרים, אגב, יש תכונה בסיסית: להאמין לכל העולם. וכשהם בעולם הפוליטי, הם בבעיה. גם אבא שלו האמין לאריק שיוליך את הצבא רק עד קו ה-40 ק"מ. את הסוף כולם מכירים: התבוססות של שנים בבוץ הלבנוני - ובריחה.

"התחושה האישית שלי היא שההקפאה לא תמשיך כפי שהייתה עד כה, אלא תהיה חלקית", מאמין גם ח"כ ניסים זאב. אגב, מחר הוא טס לפריז כדי לקדם רעיון מעניין שלו. הוא מנסה לשכנע את הצרפתים שהמתנחלים ביו"ש הם בעצם ילידים. כמו האינדיאנים. יש להם זיקה היסטורית ומורשת, והעולם צריך לעזור להם.

הלוואי שיצליח.

ישי נתפס כאדם ישר

כמעט שבועיים חלפו מאז הסתיימה, בקול רעש גדול, פרשת עמנואל, אך הדיה עדיין מלווים את הכנסת. בש"ס ממשיכים ללקק את הפצעים, כאשר ברקע מרחפת-מאיימת כתבתו של שלום ירושלמי במעריב. תחת הכותרת 'מחזירים עטרה ליושנה', גולל ירושלמי את שובו של המאבק העקוב מדם בין קודקודה של ש"ס היום, אלי ישי, לבין המושל בה ללא גבולות בימים עברו, אריה דרעי.

אין זה סוד, וכבר פורסם ב'בחדרי חרדים', על כך שאנשיו של דרעי רותחים מזעם. לדבריהם, הסכם הפשרה, שישי 'זכה' להיות שושבינו הראשי, הוא פרי יצירתו של דרעי. ישי גנב לו את ההצגה, הם מספרים, וכעס גדול ניצת בעיניהם.

אומרים שפרשת עמנואל פגעה בש"ס - אני אומר לאחד האנשים המרכזיים בסיעה, מבטיח שלא לצטט בשמו, ומבקש תשובות כנות.

"שום פגיעה. הסקר שנערך בערוץ 7 בעיצומה של פרשת עמנואל רק הוכיח שכוחנו עדיין במותנינו, וכי שום דבר לא השתנה אצלנו".

• אנשיו של דרעי מוכנים להישבע שהוא זה שהגה את תוכנית הפשרה, ואתם 'גנבתם' לו את הקרדיט.

"הם צודקים, אבל זוהי רק ההוכחה לכך שתם זמנו של דרעי. הוא כבר לא רלוונטי. הנה, כשהוא הביא את הצעת הפשרה, אף אחד לא התייחס אליה. ואתה יודע למה? כי אנשים מתייחסים אליו בחשדנות, רואים בו מניפולאטור. כשאלי ישי מביא את אותה הצעה, היא מתקבלת. כי ישי נתפס כאדם ישר. אז בסדר, יש לו כמה וכמה עיתונאים חילוניים שמוכנים לשכב עבורו על הגדר. אבל אם שואלים אותי, ראינו את הפרצוף האמיתי שלהם כשהוא הושלך למעשיהו. לדעתי, הם מנשאים ומגדלים אותו רק כדי שהפגיעה אחר-כך תהיה יותר 'מרשימה'.

"הרי כשדרעי עמד בראש התנועה גם הוא היה נגד פניה לבתי משפט, הוא הרי יודע שפנייה כזו היא מסוכנת. היום הם אומרים לנו כך, מחר יתערבו לנו בכל דבר. הוא קיבל את עונשו בכך ש'מגלגלין זכות על ידי זכאי'".

רשמנו את הדברים כפי שהם. לא נגענו. אם כי לא בשם אומרם. והסיבות, תודו גם אתם, מובנות לגמרי.

מרגי יטפל בעצמות

לפעמים שוכחים בש"ס שהתחרות האמיתית אינה בתוכם, ישי נגד דרעי, אלא נגד 'האחות הגדולה-קטנה' ביהדות התורה. וכשהיא רוצה 'לעשות להם את המוות', היא בהחלט יודעת. בש"ס עוד זוכרים היטב את הימים בהם ג' הייתה מחוץ לקואליציה ושיפדה אותם מעל דפי היומונים שלה. אז עוד היו שם רק שניים.

תחילתו של הסיפור בסדרת התנכלויות לח"כים של יהדות התורה מצד המפגינים ביפו וחבורת שולחיהם, אנשי מאה שערים ושות'. בשבוע שעבר הוכו מקלב וגפני, היום הפגינו נגד מוזס, ועוד ידם נטויה. מי רוצה להתחיל איתם? ובכן, טקסו הח"כים ביהדות התורה עצה, ומצאו רעיון נחמד. תחילה דיווחו עליו לכל העולם, ורק אחרי שאחרון הכתבים התעדכן - ניגשו גם לבצע. ניסחו מכתב, הכניסו במעטפה, ושיגרו אל ה'אחראי' התורן אותו מצאו בשטח: שר הדתות, יעקב מרגי.

איך הוא קשור לעסק הביש? ובכן, אולי מרגי שכח, אבל ביהדות התורה נזכרו שהוא מכהן בכובע נוסף של "יו"ר ועדת השרים לענייני קבורה והטיפול בעצמות אדם שהתגלו באתרי חפירות".

ואיך לא חשבו על זה קודם? מכתב למרגי, ואופ'ס, מפסיקות החפירות בשטח.

את מרגי פגשנו בכנסת, מסתובב כארי בסוגר, כעוס עד מאוד. "קודם סימסו את הנייעס, אחר-כך טרחו לשלוח אלי את המכתב", אמר.

• לעצם העניין, מה אתה מתכוון לעשות?

"ובכן, אלמד את הסוגיה, אבדוק אם הקריאה שלי שווה משהו, ואם היא תצליח לעצור משהו, ואם אכן כך - אפעל", הבטיח.

אלא שחבל על זמנו, מיותר לבדוק. מרגי, עם כל הרצון הטוב, ומן הסתם יש לו רצון כזה, לא יוכל לעשות דבר וחצי דבר. הוא יכול להפסיק את החפירות ביפו כמעט כמו שליצמן יכל להפסיק את החפירות בברזילי, כמו שפרוש הצליח למנוע את מעצרם של 'אסירי עמנואל', וכמו שמוזס יכול לבנות דירות לזוגות צעירים.

שקל לישיבות פה, תקציב למוסדות שם, אבל לא מעבר לזה.

יש הסכמים, יש הבנות

בעצם, אל תגידו שהם לא יכולים.

שמעתם פעם על הזבוב, שניסה להילחם בפיל? הוא אפילו הצליח להתיישב על אפו ולגרום לו לגירוד נוראי. הידד.

זה בערך מה שהצליחו המפלגות החרדיות לעשות עם חוק שכר המינימום. מילא יהדות התורה, לא התחייבה מעולם לפעול למען החלשים. אבל ש"ס? היא הרי מצהירה ומבטיחה לייצג את השכבות החלשות ולדאוג להם בכבוד.

אז מה עושים? מצד אחד, המשמעת הקואליציונית מחייבת להצביע נגד החוק של ח"כ עמיר פרץ, זה המגדיל את שכר המינימום מסך של 3850 שקלים ל-4600, שגם זה לא ממש מספיק ללחם, חלב, מים וחשמל. מצד שני, איך יכולה תנועה כמו ש"ס להצביע נגד חוק כל-כך חשוב?

ובכן, בשביל זה בדיוק יש יועצים. הללו ישבו על המדוכה ומצאו פתרון: כולם הצביעו נגד, אבל אלי ישי קיזז את עצמו. "אלי ישי אותת היום, גם לראש הממשלה וגם לשר האוצר, שהוא נגד החוק", מתפלפל יהודה אבידן, יועץ לענייני עצות, טכסיסים ושאר מיני תרגילים. "כולם הצביעו נגד, אבל ראש המפלגה הוביל קו שונה. כמפלגה הנאמנה לבוחריה צריך להבין שלא נוכל לספוג פגיעה בשכבות החלשות".

כשאני מזכיר לו כי אצבעות שאר חברי הסיעה הורמו נגד החוק, כלומר נגד השכבות החלשות, הוא שב ומזכיר לי את הקיזוז של ישי, ושנינו יודעים שזה 'לא רציני'. אבל מה לעשות, ככה זה כשאתה חלק מהקואליציה ומלקק מהחמאה שמרוחה על הפרוסה.

"אני תמיד מצביע כמו שכל סיעתי מצביעה", מתנצל ח"כ הרב חיים אמסלם על הצבעתו. "יש הסכמים, יש הבנות".

לא אוהבים את המרוקאים

אפרופו אמסלם, יש מי שטוען שהוא נהנה מהאהדה ציבורית רחבה מאוד. אם יש למישהו בש"ס מחשבה על הזזתו מהמשבצת, הוא אומר, כדאי שיגנוז אותה בטרם יבעיר את השטח.

"אני היום כבן 60, הייתי עוזרו של אלי סוויסה כשכיהן כשר פנים, הייתי מקורב מאוד לאריה דרעי, וגם מלאתי שורה של תפקידים שאינם קשורים למפלגה, כמו מנהל עבודה במפעל 'עוף טוב' בעמק בית שאן, שם אני מתגורר, כיהנתי כמנכ"ל אגף רווחה בהסתדרות ומלאתי שורה של תפקידים במשרד החקלאות. אני 40 שנה בפוליטיקה, וכאדם מנוסה יכול לומר לך שהשטח מצדיע לרב אמסלם על עמדתו בנושא פרשת עמנואל. הוא ייצג אותנו בצורה נאמנה. צריך לומר בקול את הדברים: יש גם יש אפליה בכל הנוגע לציבור הספרדי במדינה. האפליה היא הן מצד החילוניים, וביתר שאת בכל הנוגע למגזר החרדי.

"לפני 24 שנים היה לנו סכסוך עבודה בין ועד העובדים ב'עוף טוב' לבין ההנהלה. אני זוכר עד היום איך מנכ"ל המפעל זרק לנו: 'אתם יודעים שאנחנו לא אוהבים את המרוקאים, והם לא אוהבים אותנו'".

המשפט הזה ייחרת בזיכרונו עד לסוף חייו. "ש"ס קמה על ערכים של ביטול גזענות, אבל בפרשה האחרונה אמסלם הוא זה שהיה דומיננטי".

כמשופשף הוא נזהר שלא לומר אמירות 'מפלילות'. הוא לא מוכן לדבר על חזרתו של דרעי, אם וכאשר, לא מוכן לדבר על הבחירות הבאות ולמי ואיך יצביע, אבל נחוש בדעתו לעשות הכול כדי לתמוך במי שיתקן את האפליה. את הבן שלו 'הציל' ברגע האחרון מישיבה אשכנזית, ושלח לישיבת 'נווה ארץ' לבני עדות המזרח. לדבריו, כבר נסע עד אשדוד, כדי לרשום את הילד לישיבה אשכנזית, אבל כשראה את התנהגות ראש הישיבה כלפי תימני, שהגיע לרשום את בנו, לקח את הילד חזרה הביתה.

לא, הוא לא מכיר את ללום, ולא יודע לומר על הפרשה מילה וחצי מילה, אבל מוכן לסכם במשפט אחד: "כבר לפני 20 30 שנה היו צריכים לעשות את זה".

'את זה', ולא פירש למה הוא מתכוון. נו, 40 שנה בפוליטיקה.

קצרים: 4 קטעים ממסדרונות הכנסת

• אמיר בלחסן – אומרים, שרגשותיהם של הפוליטיקאים כבר כהו זה מכבר. הבוקר הזה נוכחתי לראות כי האמירה הזו אינה נכונה, וכשמשהו מרגש אותם, הם בוכים כמו ילדים קטנים. היו אלו הוריו של הנער אמיר בלחסן, שבאומץ לב בלתי שגרתי הביאו אותו אל הכנסת, כדי לזעוק את זעקת מכת תאונות הדרכים, ומעל לכל: את מכת ה'פגע וברח'. בחודש נובמבר, לפני קצת יותר משנה, פגע רכב בילד, אז בן 12, והותיר אותו, עד עצם היום הזה, מחוסר הכרה, צמח. לפני מספר שבועות חגגו לו בר-מצווה בבית הכנסת שבעיר מגוריהם יהוד, כשכל הקהל בוכה יחד עם ההורים, יוסי ומוניקה. היו שם כל חבריו לכיתה, המטפלים בו במסירות אין-קץ ובאהבה רבה מאז נפצע, וגם ידידים נוספים.

והיה שם, בדיון, גם ח"כ מנחם אליעזר מוזס, שייצג את הפלג החרדי של הכנסת. מוזס, כבר כתבנו בעבר, מקפיד להשתתף גם באירועים שאינם קשורים ישירות למגזר החרדי. הוא היה שם, ובכה כמו כולם. כשהראו בסרטון את העלייה לתורה של הילד, לא הייתה עין שנותרה יבשה. לראות את האימא מלטפת את הילד, מתחננת אליו בלחישה "תקום פשושי" ו"רק אתה חסר פה", זהו חץ שנוגע ישירות במרכז הלב, פורט על מיתרי הרגש ומניע גם ח"כים קשוחים ביותר לפעולה.

מטרת הדיון: החמרה בעונשם של מבצעי תאונות 'פגע וברח'. 'למה החמירו כל כך בעונשו של מי שפגע בבנו של השופט חשין? ולמה החמירו כל-כך בעונשו של מי שזרק נעל על השופטת? למה מי שפגע בילד סידר לעצמו עסקת טיעון וייצא החוצה כל-כך מהר?!" - נשאלה השאלה, בתקווה לחקיקה מהירה של חוק, שישים קץ למצב המביש. דרסת - עצור, טפל בנפגע. לא עצרת - שלם על כך מחיר שלא תשכח אותו כל חייך! ודמותו של אמיר, היושב על כסא הגלגלים שלו מבלי לנוע, אולי תצליח להניע את הנבחרים שלנו לעשות משהו.

• אבנר עורקבי - באחד מהטורים הראשונים כתבתי עליו, סיפרתי על הארגון שהוא עומד בראשו, ארגון הנכים בישראל, על הנכות שלו ועל פעולותיו למען הנכים. מאז ועד היום כמעט לא קרה שלא פגשתי בו, נע על כסא הגלגלים שלו ומדבר נמרצות עם נבחרי הציבור. בכל פעם הוא מגיע עם חוק חדש, רעיון חדש, ומקדם אותו במרץ בלתי נלאה. גם הבוקר הזה התגלגל לעברי, וביקש שאכתוב את זעקת הנכים. "השבוע העלו את מחירי הדלק. מאיפה יהיה לנכים כסף לממן את זה? אני דורש שיעלו להם את קצבת הניידות שלהם כפיצוי", אמר, ועקב ובדק כי אני רושם כל מילה. בהמשך יעשה את דרכו, מן הסתם, אל המושכים בחוטים ולא יניח להם עד שימלאו את דרישתו.

• איציק שוויקי – פגשתי בו מחוץ למזנון הח"כים, אורב להם ומנסה להחתים אותם על קרטון גדול ומשורטט, אותו אחז בידו. התקרבתי, והתבוננתי. מצאתי שם שורה של חתימות, לצד כתב אמנה מרשים. איציק הוא מנהל מחוז ירושלים במועצה לשימור אתרים. האיש הכואב את כאבו של כל מבנה, שיועד לשימור ונהרס בשל אזלת ידה של המדינה. זהו גוף ציבורי שהוקם על-ידי הכנסת, ו"בירושלים לבד יש לנו כ-8,000 אתרים", התגאה בפני. לא היה ח"כ, שר או סגן שר, שחלף על פניו ולא התכבד לחתום על האמנה. "ורובי ריבלין חתם לנו ראשון", הראה שוויקי. למען הרעיון החשוב התנדבתי גם אני. לא לחתום, כי חתימתי לא תועיל להם, אבל מאחר והוא לא מכיר את נבחרי הציבור שלנו, אני שימשתי לו כ'מתורגמן' וכמזהה של האנשים. אז מי אמר שעיתונאים לא יכולים לפעמים גם להועיל?!

• בנימין פואד בן אליעזר – סוף-סוף פוגש בעיתונאי שלא מחטט באמירות שלו נגד אהוד ברק. יחד העלינו זיכרונות מאחד הביקורים שלו בעיר מודיעין עילית, ביקור שעלה בזיכרוני באותו רגע בו פגשתי בו. עניין אותי לשמוע ממנו ישירות איך התרשם. בכל זאת, עיר חרדית, השקפת עולם קוטבית להשקפת עולמו.

"ביקרתי שם אצל הנשים העובדות", התגאה בפני.

נו, ואיך התרשמת?

"אמרתי להן שהן צריכות לבוא הביתה ולזרוק את הבעלים שלהן היישר אל מקומות העבודה. מה זה ללמוד ולא לעבוד?"

אבל תבין, אמרתי לו, יש אנשים שגדלים על השקפת עולם של 'ללמוד כל החיים'. נסה להוציא את הבנים שלי מעולמה של תורה, ותקבל הורה מאד כאוב. תחשוב על אימא חילונית, שחלמה כל חייה על בן עו"ד או רופא, ובסוף קיבלה סנדלר. הנשים שראית שם מוכנות לעבוד מאוד קשה, להתאמץ, להזיע, ובלבד שהבעלים שלהן יישבו וילמדו.

הוא הקשיב בעניין רב, ניסה להפנים, אבל התקשה לקבל. "לא, אני לא יכול להסכים עם זה", אמר לי בכנות. "המדינה צריכה ידיים עובדות, אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו".

פואד תמיד נשאר דוגרי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!