ירושלים של לילה • פרויקט תצלומים (3)

קריית משה הוקמה בין השנים 1925-1927 על ידי דתיים לאומיים, אנשי הסתדרות המזרחי. בהקמה סייעה קרן "מזכרת משה מונטיפיורי" בלונדון, קרן צדקה הנושאת את שמו של השר משה מונטיפיורי וסייעה קודם לכן בהקמת השכונות ימין משה, מזכרת משה, אוהל משה וזיכרון משה. קריית משה הייתה השכונה האחרונה שנבנתה בסיוע הקרן, ולכן יש שכינוה "מונטיפיורי החדשה".

בשנת 1924 רכש בא-כוחה של הקרן בארץ ישראל, הפרופסור דוד ילין, את אדמת השכונה - 112 וחצי דונם - במחיר של מאה לירות. תקנות השכונה מעידות על האופי הדתי-לאומי שביקשו מייסדיה להנהיג:


העמוד הראשון בספר תקנות "קרית סיר משה מונטיפיורי" משנת 1924 "מטרות החברה:
א) לייסד שכונה עברית בקרבת ירושלם. ב) לקנות, או להשיג באפן אחר, קרקעות ולחלק אותן כנגד תשלום בין החברים בשביל בנין בתים. ג) לסלול, לתקן ולהחזיק כבישים, דרכים, שרות עגלות, מכוניות וחשמליות, מכון הספקת מים, חנויות ומחסנים. ובכלל לעשות את כל הנחוץ להתיישבות מסודרת בשכונה, כגון: להקים ולהחזיק בתי כנסת, בתי חינוך לאומי-חרדי, בתי מרחץ וטבילה, מוסדות צדקה וחסד, גנים, אולמים צבוריים וכדומה".



בשנת 1936 הקימו אנשי הפועל המזרחי בסמוך לקריית משה את "שכונת הפועל המזרחי", ששמה הוסב לאחר מכן ל"שכונת מימון", על שם הרב יהודה לייב מימון, ממנהיגי הציונות הדתית וממייסדי השכונה. כיום שכונת מימון נבלעה בתוך קריית משה וכמעט שאין מבחינים בין השתיים.

בשנת 1939 התגוררו בקריית משה 79 משפחות, לכל משפחה בית אבן משלה. בשנת 1941 שלחו התושבים מכתב לראש עיריית ירושלים בבקשה להסתפח לעיר ירושלים (כזכור, בתקנות השכונה נכתב: "ליסד שכונה עברית בקרבת ירושלם"), משום שהשכונה הייתה מרוחקת ממרכזה של העיר החדשה. התושבים פירטו במכתב זה את מראה שכונתם ומציינים את ההקפדה על הניקיון וההיגיינה בשכונה. וכך כתבו התושבים:

"עם גידול מספר הדיירים בשכונה - שחלק ניכר מהם אינם חברים - באנו לידי מסקנה כי האופי של אגודה הדדית אינו הולם יותר את צרכי השכונה וברור לנו כי מתאים לה יותר אופי של מועצה או סיפוח לעירייה. מכיוון ששכונתנו קרובה ביותר לגבול המערבי הנוכחי של העירייה ואין כל שכונות מפסיקות בינן - הננו סבורים כי יש הגיון ונחיצות בספוחה לעירייה".


השכונה סופחה לירושלים לאחר הקמת המדינה.

במלחמת העצמאות נחתו מספר פגזים על השכונה. זהות המפציצים שנויה במחלוקת: יש אומרים שאלו המצרים, ויש טוענים שהיו אלה כוחות צה"ל שהתכוונו להפגיז את דיר יאסין (גבעת שאול של היום), והתבלבלו בטיווח.

החל בשנות החמישים החל צביונה המקורי של השכונה להשתנות. הוקמה בה שכונת "המקשר", שבה התגוררו חברי קואופרטיב התחבורה הירושלמי. לידה הוקם "שיכון קריית משה", שיכון ראשון לבני ירושלים ובהם זוגות צעירים ומשתכנים לראשונה. בלט בו "בלוק המורים", שבו התגוררו, בין כלל הדיירים, שר החינוך והתרבות דאז, פרופ' בן ציון דינור, מנהל הגימנסיה העברית רחביה, ז. תוחמן, המשורר יצחק שלו (ובנו מאיר שלו) ומי שנבחר אז למזכיר הסתדרות המורים, ולימים נשיא הסתדרות המורים וחבר הכנסת, ד"ר שלום לוין. לאט לאט תפסו בקריית משה הוותיקה בנייני מגורים את מקומם של הבתים החד-קומתיים. כיום, בניגוד להיותה מנותקת בעבר ממרכזה של העיר החדשה, השכונה נחשבת למרכזית, בשל קרבתה לגבעת רם, לבנייני האומה, לתחנה המרכזית, ליציאה מהעיר ולגשר המיתרים של הרכבת הקלה.

בשנת 1964 עברה לשכונה ישיבת מרכז הרב, שמאוחר יותר הולידה מתוכה את מכון מאיר הממוקם גם הוא בשכונה. בעקבות כך גדל מספרם של התושבים הדתיים בשכונה, והיא נהייתה מוקד מרכזי עבור החברה הדתית לאומית, ובפרט עבור הציבור הדתי תורני. אולם, השכונה נותרה שכונה מעורבת, וניתן לראות בה תושבים ותיקים לצד זוגות צעירים ומשפחות מרובות ילדים.

מקור: ויקיפדיה

קישורים:
ירושלים של לילה • בית וגן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!