אחים שומרים על הבית המשותף • דעה

שעת לילה מאוחרת. אני יושב בחדר העבודה שבביתנו, ומלבד רעש מאוורר המחשב, איני שומע כלום. שקט, דממה בחוץ - שקט שרק מעצים את הד גלי השאלה שעולה במוחי: 12 שעות של הסברה - למה?

חזרתי כעת מהכנס השנתי של 'פרוג', כנס שכותרתו הייתה 'אם לא נסביר, נפסיד'. אז נכון. פגשתי שם חברים, עמיתים למקצוע, קולגות, ובעצם את כל מי שיש לו מה לומר בתחומי התקשורת, העיצוב, הקריאייטיביות. היה מפגש נעים, מכובד, מעניין ואפילו מרשים.

אבל, למה? למה מעל 1000 איש הקדישו מזמנם היקר, ובמשך יום שלם סובבו סביב אותו נושא - נושא ההסברה של המגזר החרדי?!

כנסים מקצועיים הם דבר שבשגרה. אחת לשנה מתקיים כנס של לשכת עורכי הדין, לשכת רואי החשבון, לשכת סוכני הביטוח וכו'. כנסים בהם אנשי המקצוע באים לשמוע הרצאות, להחליף דעות, להעלות נושאים שעל סדר יומם המקצועי. חוט השדרה של אותם כנסים בנוי, בדרך-כלל, מדבר אחד: תחומי העניין של אותם אנשי מקצוע, וכן, גם קצת הזדמנות להשתכשך עם המובילים בתחום, מקבלי ההחלטות, והאנשים שקובעים את סדר היום של המקצוע.

אבל כאן, למה?

למה חשוב לכל-כך הרבה אנשים להשקיע כל-כך הרבה חשיבה ויצירתיות במשהו שהוא, בעצם, לנסות לשכנע את השני והשונה בצדקת דרכנו?

אין ספק. הכנס בפני עצמו היה מושקע ומעניין: זה החל בתצוגה מרהיבה של מעצבים שהציגו מודעות שכותרתן הייתה הסברה; המשיך בהרצאות שבחלקן הגדול עסקו בנושאי הסברה; והסתיים בפאנל של אנשי מקצוע ראשונים במעלה שגם הם, בעצם, עסקו באותו נושא - הסברה!

והנה, אני מרגיש ששוב אני חוזר על תמיהתי, שרק הולכת ומתעצמת, ככל שאני מוסיף לשקוע לתוך אותו ניתוח של הכנס: מדוע חשוב לנו כל-כך לנסות ולשכנע את מי שמעבר למתרס שאין לנו קרניים וששחור הוא לפעמים גם אפור?

התשובה היא אחת. יש לה אולי הרבה וריאציות, אך המסר שלה הוא יחיד:

"כי אחים אנחנו".

אחים יכולים שלא להסכים האחד עם רעהו, אחים יכולים לחלוק ולחשוב שונה, אחים יכולים לנכס לעצמם דפוסי חשיבה שונים, אך בסופו של יום - אחים שבים הביתה. גם אם אנחנו חושבים שונה - ואנחנו חושבים שונה - גם אם אנחנו לא מסכימים איש עם אחיו, ואנחנו לא תמיד מסכימים איש עם אחיו, בית יש לנו אחד.

ועל הבית הזה עלינו לשמור מכל משמר. לטפח אותו, לחזק את יסודותיו, להרחיבו עד כמה שאפשר, על מנת שלכולנו יהיה בו מקום של בית חם. שכן, מחוץ לבית ישנה תהום פעורה, המנסה לבלוע את כולנו. אם לא נשמור על דלתות הבית שלא יפרצו חלילה, אנו עלולים כולנו ליפול אל אותו בור ששונאינו רק הולכים ומרחיבים. אז הבה נאמץ כולנו אל ליבנו את אותו פסוק שליווה את עמנו בכל הדורות: "כי אחים אנחנו".

תודה לכם פרוגאים שתרמתם תרומה עצומה לביסוסו של אותו בית, שאין שני לו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!