לחץ שאי-אפשר להיכנע לו

הצעדה ממצפה הילה ועד ירושלים למען שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט מעוררת מחדש את ההזדהות עם כאבה של משפחת שליט, שכבר יותר מארבע שנים מתענה ומתייסרת על מצבו של בנה.

כולנו מבינים שכבר ארבע שנים אין להם לא יום ולא לילה. העצבים נמתחים בכל יום עד קצה הגבול. אי-הידיעה על גורלו ועל מה שעובר עליו - מטריפה את הדעת. בכל התקופה הזאת הם היטלטלו בין תקווה לדכדוך, בין התקדמות לבין נסיגה, והדאגה לשלום גלעד גוברת והולכת.

ליבם של המוני ישראל יוצא אל בני משפחת שליט. נכונותם לצעוד ברגל, בחום הלוהט, את כל מאות הקילומטרים מביתם ועד ירושלים היא בעבורם מאמץ קל לעומת הגיהינום שהם עוברים יום-יום. הציבור רוצה להזדהות ולעשות משהו למען גלעד, והוא מצטרף לצעדה, לפחות לקטע מהדרך. עם-ישראל מחזק את המשפחה, ומביע את תפילתו ותקוותו לראות את גלעד חופשי עמנו.

הטעות של הקמפיינרים

אך לצד ההזדהות והתמיכה, הצעדה נעשית כלי להפעלת לחץ מסוכן ושלילי ביותר, שאינו תורם לשחרורו של החייל החטוף, אלא מרחיק אותו. אפשר לשער בנקל מה עובר בראשם של היחצנים ואנשי התקשורת שמנווטים את הלחץ הזה: יש לנו ראש-ממשלה שנכנע ללחצים. הוא נכנע ללחץ והכריז על תמיכה במדינה פלסטינית. הוא נכנע ללחץ והקפיא את הבנייה ביש"ע. הוא נכנע ללחץ ועצר את המכרזים בירושלים. הוא נכנע ללחץ והסיר את הסגר מעל רצועת עזה. עוד קצת לחץ והוא ייכנע לדרישות החמאס.

אכן, עצוב מאוד שזה מצבנו, ושיש לנו ממשלה שנכנעת ללחצים. זו מדיניות מסוכנת ביותר, וקל לראות כי היא משיגה בדיוק את ההפך. במקום להקל מעלינו את הלחצים, היא גורמת לאויבינו ולאומות-העולם לחוש כי אנחנו עם ללא כבוד עצמי וללא נכונות לעמוד על עקרונותיו, וממילא הלחצים רק גוברים והולכים.

אבל במקרה של גלעד שליט טעו הקמפיינרים בהערכתם. הם לא הביאו בחשבון ששום ראש-ממשלה, ויהיה הלחיץ ביותר, אינו יכול להיכנע לתביעות חמאס.

קבלת הדרישות האלה פירושה הפקרות מוחלטת. אם עסקה כזאת תצא חלילה אל הפועל – יהיו תוצאותיה איומות ומחרידות. ראש-הממשלה, גם אם ירצה להיכנע ללחץ, לא יוכל לעשות זאת, כי במהרה ימצא את עצמו נתון לביקורת קשה ביותר על ההחלטה חסרת-האחריות.

ראש-הממשלה רוצה מאוד לזכות באהדת הציבור, ולהיות זה שיביא לידי שחרורו של גלעד שליט, אבל הוא גם יודע את משמעותו הנוראה של המחיר. הוא יודע כי כאשר יחזור הטרור לערינו ולרחובותינו, מידי רבי-המחבלים שישוחררו בעסקה הזאת - האצבע המאשימה תופנה אליו.

לכן לא הייתה לו ברירה אלא לבחור במהלך לא-פופולרי ולומר לציבור את האמת - שאי-אפשר לשלם כל מחיר.

שחרור בדרך הראויה

אבל בינתיים הנזק נגרם. האוייב רואה את הלחץ הציבורי המופעל בארץ. הוא קורא את המאמרים המופקרים בעיתונות הישראלית. והוא אומר לעצמו שאין לו שום סיבה להתגמש. אצלו בבית אין לחץ לעסקה 'בכל מחיר'. להפך, שם תובעים להעלות את המחיר ולהוסיף לרשימה עוד ועוד מרצחים.

ועוד דבר צריך לומר לכל מפעילי הלחץ: כרגע העם בישראל מאוחד סביב גלעד. לקרבנות העתידיים (היוֹ-לא-תהיה) של עסקה מסוכנת כזאת עדיין אין פנים ושמות. אבל ניסיון העבר מלמד שהמרצחים המשוחררים גורמים שפך דם יהודים בקנה-מידה גדול. אם חלילה כך יקרה, לקרבנות כבר יהיו פנים ושמות. מאחוריהם יהיו משפחות כואבות, שכול ויתמות. ואז יוטחו כל השאלות הקשות.

כולנו מאוחדים מאחורי הצורך לפעול לשחרורו של גלעד שליט, אבל חייבים להפסיק מיד את הלחץ המסוכן לעסקה בכל מחיר. ובע"ה תימצא הדרך לשחרור גלעד בדרך הנכונה והראויה.

המאמר מתפרסם בגיליון 1227 של 'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!