עמית סגל מסכם: החלום והבלהות של בנט

הסבב השני היה טרגדיה, השלישי פארסה, הרביעי הוא כבר סיטקום: חלומו הגדול של מחנה השמאל הישראלי הוא כרגע הקמת ממשלה בראשות האיש שהביא לפוליטיקה הישראלית את רעיון הסיפוח. ופסגת תקוותיו של הימין היא קואליציה שתלויה בחסדי מועצת השורא. אבל, אפשר גם הפוך: השמאל יתאבל מרה אם מפלגה ערבית תקבל השפעה חסרת תקדים, והימין יישב שבעה אם ראש הממשלה בנט וממלא מקומו סער יקבלו לידיהם את מושכות השלטון. אנחנו חיים בזמנים נפלאים.

בטורו השבועי של עמית סגל בידיעות אחרונות, כותב סגל, כי בתום שבוע של משחק עקר במרכז המגרש התמונה מתבהרת: באביב הקרוב תוכל לקום רק ממשלה שנתמכת בידי בנט ורע"מ גם יחד. המספרים לא מתחברים לשום קואליציה אחרת. שני הצדדים מעוניינים בבנט, והוא גיבש את דרישותיו. הראשונה שבהן: כהונה בת שנה לפחות בראשות הממשלה, כשהוא ראשון ברוטציה.

הסבירות שהדרישה הזו תיענה גבוהה בהרבה בקואליציה עם השמאל-מרכז מאשר עם נתניהו. זהו השלב שבו שבעת המנדטים של בנט ועמדת המיקוח הנדירה הופכים עושר השמור לבעליו לרעה: בימין, יו"ר ימינה מתקרב אל הנקודה שבה יישרף סופית ויוקע כמי שבגד. ואילו בשמאל, מציעים לו חלום וסיוט גם יחד.

חלום חייו כפוליטיקאי הוא להיות ראש הממשלה, סיוטי הלילה שלו כימני הם הממשלה שבראשה מוצע לו לעמוד: מרצ, עבודה, לפיד, בתמיכה ערבית. הוא מבין היטב שזו תהיה ממשלה קצרת ימים וכבדת דמים, שכן כל מפלגה תוכל לסחוט כספים וחקיקה כאוות נפשה. הוא אמור להקים את הממשלה שבה השמאל רוצה, והשמאל אמור לבחור את ראש הממשלה שהימין הדתי מעוניין בו.

אשכול נבו כתב פעם ספר על חבורה שבה כל אחד קיבל משהו אחר ממה שביקש. שמו של הספר, אגב: משאלה אחת ימינה. נתניהו מציע לו פחות: משרד הביטחון, חופן תיקים, כניסה לליכוד בשער הראשי, אולי גם ממלא מקום ראש הממשלה. אבל בנט עדיין מתלבט. ראשי מפלגות השמאל ששוחחו איתו השבוע הציעו לו את המלצתם לנשיא בתנאי שיצהיר בפומבי על פרידה סופית מנתניהו. בתמורה, שמעו ממנו המהום לא מחייב.

אם ימשיך בכך, כותב סגל, יקבל לפיד יותר ממליצים. נשיא המדינה לא יוכל, במקרה כזה, להטיל על בנט את הרכבת הממשלה. סביר יותר שיילך עם רוב הממליצים, גם אם זה כרוך בהענקת המנדט לנתניהו. לא ברור את מי זה ידהים יותר מהשניים – המטיל או המוטל.

סגל כותב על עבאס כי הוא מעוניין להשמיד פוליטית את עודה ואת טיבי. הוא רוצה תקופה ארוכה שבה הוא יהיה האיש על השיבר של הכספים והחקיקה, וטיבי ועודה יירקבו באופוזיציה, מאבדים את שאריות הרלוונטיות וההשפעה שלהם. זו הסיבה שהסיכוי שרע"מ תלך עם לפיד לממשלת 61 של מרכז שמאל ערבי, קלושה, לא רק בגלל סער ואנשיו שנרתעים מהישענות על תמיכת המשותפת, אלא כי בממשלה כזו אין לרע"מ שום יתרון על טיבי ועודה, לא בשביל זה עשו את כל הדרך. השבוע, בשיחות עם ראשי מפלגות המרכז שמאל הוא אמר משהו בסגנון "קחו אותי אל מנהיגכם". אבל איש לא ידע לומר לו מי בדיוק מנהיג את הגוש.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!