"הרוצח החרדי" מ'הבר' הגיע למוקדי השריפה?

השריפות ממשיכות להשתולל

ישראל בוערת.

היא ממשיכה לבעור גם היום, אחרי ששירותי הכבאות הודיעו, בתום 7 שעות של מאמצי כיבוי קשים, שהצליחו להשתלט על הלהבות העצומות והחזאים עדכנו שהשרב חלף.

25 משאיות כיבוי ומטוסים פעלו אתמול במשך שעות ארוכות בכיבוי שריפת הענק שפשטה בשטחי שדות מיכה, בתירוש, גפן ובית שמש. כמה נוספים הוזעקו לאזור צומת הטייסים ובני עטרות שליד נמל התעופה בן גוריון, ולמוקדי אש שפרצו גם בכרמל ובאזורים שונים בצפון הארץ.

אבל מסתבר שאלף כבאים, ואף יותר מהם, לא יצליחו לכבות את אש השנאה לחרדים שהושלכה, ממש באותה עת, בכמה מוקדים תקשורתיים, על-ידי ה'פירומנים' המוכרים .

אף פעם לא הבנו את משמעות המונח "לשונות אש", כפי שהצלחנו להבין אתמול. עומד לו שדר מול מצלמה המשדרת לעיני ה'אומה', על רקע תפאורה חיה של מאכלת אש המאיימת לכלות חלילה גם חיי בני אדם, ומדווח שהחרדים הם שחשודים בהצתה המכוונת ובאש המשתוללת. לידו ניצב נציג הכבאים, שלא רק שאינו עוזר לחבריו להשתלט על הלהבות, אלא גם אינו מוצא לנכון לעצור את 'חולה האש' מלהוסיף חומר תבערה למדורה. הוא אינו טורח אפילו להכחיש את העלילה הנוראה.

מאותו רגע שנמצא העיתונאי שהיה מוכן להסיט את האש מהמחדל הגדול, שהתגלה תוך כדי מאמצי הכיבוי, כשלא נמצאו החומרים החיוניים לחניקת האש במחסנים, היה מוכן נציג הכבאים לצאת אפילו ל'מאה שערים' ובוודאי בבית שמש הסמוכה, לחפש אחר לובש ה'שחורים' שנראה לאחרונה רוצח בני נוער 'בבר' בתל-אביב, ועכשיו התגלו עקבותיו, על פי דיווחו של אותו עיתונאי קטן ונבזה, בין מוקדי האש בעמק האלה. הכתבים בכלי התקשורת האחרים, מיהרו גם הם להעתיק את הדיווח המרושע כדי שלא ינזפו, חלילה, על-ידי עורכיהם.

עוד מזל שאותם עתונאים לא ידעו שי"ז בתמוז חל באותו היום, אחרת גם היו טוענים, ודאי, בשידור שהחרדים נוהגים לערוך ביום זה 'פולחן אש' שאמור להזכיר את האש שהשתוללה בימים ההם בירושלים...

אש השנאה, כמובן.

לא כל הדיווחים בנושא השריפות המתפרסמים היום הם שקריים. אנשי קרן הקיימת , למשל, אמרו כי מאז מלחמת לבנון לא היה כדבר הזה, וזה נכון - גם אז לא היו הכוחות מוכנים, וחלק מהמחסנים נמצאו ריקים מכלי המלחמה. אבל איש לא טפל אז את האשמה ב...חרדים. גם אז כמו אתמול, חלק גדול מהטילים ששיגר נאסראללה, ומההצתות המכוונות של ערביי הגליל, נועדו לפגוע במטרות אסטרטגיות. לפחות שניים ממוקדי האש אתמול היו גם מטרות כאלה. אז איך לא חשב אז, במלחמת לבנון השניה, איש מכל אלה שהיו מעורבים במחדלים, לפטור את עצמו ולטעון ב'ועדת וינוגרד' שבהכל אשמים ה'חרדים', כמו אלה שעשו זאת אתמול?

3000 דונם של חורש טבעי כילתה האש אתמול. 300 אלף עצים הפכו לאפר. אבל הנתון הזה הוא בבחינת 'כלב שנשך אדם' כשלמעלה ממיליון חרדים במדינה ביצעו, על פי אותה התקשורת, את ההצתות.

הרבה יותר מעניין הוא האדם שנושך כלב - שלושה עיתונאים המעלים על מוקד, בפעם המי יודע כמה, למעלה ממיליון חרדים בעלילותיהם, אבל דווקא על זה לא דיווחו בתקשורת היום מלבד ב'המודיע' וב'המבשר'.

הנאום שנלווה ל'הסכם הגישור'

לבנו, לבנו לעו"ד הסילברטי רם כספי.

אחרי הרבה זמן של יובש מקצועי, עלה סוף-סוף שמו, אם כי במדורי הגיהנום העמנואלי של התקשורת, כמי שמוביל את יוזמת 'הסדר הגישור' בין הצדדים. אלא שבהחלטה שרירותית אחת, שנתן השופט אדמונד לוי בעניין ה'שד העדתי' בערב שבת אחר הצהרים, הזמן שבו נבראו המזיקים, נטל ממנו את ההילה, ואם לא די בכך גם העביר אותה לאחרים שההסכם שהושג, בסופו של דבר, יזקף על שמם לעולם.

בבטנו של כספי נשארו הדברים שהכין לשאת במעמד קבלת היוזמה שלו בבית המשפט העליון ואתמול הוא החליט לשחרר אותם משם ולפרסמם בעיתון 'גלובס'.

מתוך עיון בהם, ועוד קודם בהקדמה שכתב לעיתון, נראה שעד למועד פרסום הדברים איש לא טרח לעדכן אותו שהצעתו נדחתה על הסף על-ידי בית המשפט. לא יפה. הוא עדיין סבור שהצעת הגישור שלו היא שהתקבלה, ורק לא ניתנה לו ההזדמנות לשאת את דבריו.

כספי ב'גלובס': "הנה דברים שרציתי לשאת בפני בית המשפט העליון לקראת אישורו של הסדר הגישור בעניין עמנואל. בסופו של יום הצעת הגישור אושרה על ידי בית המשפט ולא היה צורך בדברי"...

אל תשפשפו את העיניים, כנראה שלא רצו לצער אותו ולומר לו את האמת. אנחנו רק יכולים לקוות שהוא לא יראה אותה כאן.

למקרא הדברים שביקש עו"ד להשמיע בבית המשפט העליון, צריך להודות על כי גם בעניין זה הקב"ה היה בעזרנו. טוב שהצעת הגישור שלו לא התקבלה. אם היתה מתקבלת, כפי שהוא חושב שאכן קרה, והוא היה משמיע את דבריו, היו ידינו על התחתונה. היה ניתן לקבל מהם את הרושם שהציבור החרדי ויתר על עקרונותיו והסכים להעניק עליונות לשופטים על התורה ומנחיליה.

"במדינת חוק מוטלת על כל אדם חילוני כדתי, החובה לכבד ולציית לכל פסק דין, קל וחומר של בית המשפט העליון של מדינת ישראל. זהו חלק משלטון החוק ואבן הבריח של כל חברה" - עמד עו"ד כספי להצהיר, גם בשם כל אחד מאיתנו, כאילו דיבר אדמונד לוי מגרונו. "אם יש סתירה מהותית בין ההלכה לבין חוקי המדינה על כל הצדדים לעשות כל שביכולתם כדי להסדיר את הסתירה בדרכי נועם ושלום. בהעדר הסדר על...בית המשפט לומר את דברו" - נאמר, בין היתר, בדברים שלא נישאו.

אין ספק שמגישי הצעת הגישור הזו, לא עידכנו, את הצדדים, בהרצאת הדברים שעמדה ללוות אותה. אם היו מעדכנים היה השופט אדמונד לוי מאמץ את הצעת הזו בשתי ידיים ולא דוחה אותה.

ניצלנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!