"מעולם לא היה מעמד כזה" • התמליל המלא של משא האדמו"ר מסלונים בכלא

התרגשות חסרת-תקדים פקדה את אסירי עמנואל, שעה ארוכה קודם שהגיע האדמו"ר מסלונים על מנת לבקר אותם.

לידי אתר 'בחדרי חרדים' הגיע התמליל המלא ממשא האדמו"ר בפני האסירים:

"מחובתנו להודות לכם בשם כל עם ישראל. כלל ישראל מרגיש שעשיתם את מה שעשיתם בשליחות של עם ישראל, לקדש שם שמים. היה זה מעמד נשגב של קידוש השם, מעמד שלא ניתן לדמותו למשהו שכבר היה, כי לא היה כדבר זה בחיי.

בראש חלפה מחשבה, אולי גם המשיח יבוא אחרי מעמד כזה. ובודאי שהשלב הבא העומד בפנינו הוא ביאת המשיח. ועלינו להודות לכם על השבת המרוממת שהיתה לנו בכל בתי הכנסיות של חסידי סלונים, שבת של חג, מעין עולם הבא. וכל זה נזקף לזכותכם.

בגודל מעלת קידוש השם, מצינו בגמרא (ברכות כ.), ששאל רב פפא את אביי, במה נשתנו הראשונים שהתרחשו להם נסים, ומדוע לנו לא מתרחשים נסים. אם בגלל לימוד התורה, הרי בימי רב יהודה היה כל לימודם במסכת נזיקין, ואנו שונים בכל ששת הסדרים. ורב יהודה כשהגיע למשנה קשה בעוקצין התבטא "הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא", [טעם משניות אלו קשה עלי ככל הקושיות שנתקשו רבותי בכל הגמרא. רש"י]. ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא [אנו שונים מסכת עוקצין בשלשה עשר פנים]. כלומר, כח התורה בזמנינו נתגדל ונתחזק לאין ערוך מאשר בדורו של רב יהודה, ואם כן היה ראוי שיומשכו עלינו רחמים יותר גדולים. ובכל זאת, כשהיתה עצירת גשמים ורב יהודה רק חלץ נעלו אחת מיד ירדו גשמים, במעט צער שלו כבר היה די לעורר רחמים, ואילו אנו מתענים ומצטערים וצועקים בתפילה, ואין משגיחים עלינו.

השיב לו אביי, שזה בגלל שהראשונים היו מוסרים את נפשם על קדושת השם. ואין הכוונה שנהרגו ממש, אלא חייהם היו מושתתים על מסירות נפש. וכמעשה המובא שם בגמרא, על רב אדא בר אהבה שראה בשוק בגד של פריצות, וסבר שהוא של בת ישראל, ונתלבש בקנאות וקרע אותו, ולבסוף נתברר שהיתה כותית, וקנסו אותו בהון רב, ושילם ביוקר על הקנאות שלו. והר"ן בדרשותיו (הדרוש הששי) מסיק מדברי הגמרא האלו, דאף שבודאי מעלת תלמוד תורה גדולה מאד, עד שאמרו חז"ל (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז) ויתר הקב"ה על עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על תלמוד תורה, כמו שנאמר (ירמי' ט,יא יב) על מה אבדה הארץ וגו' על עזבם את תורתי – אף על פי כן רואים מדברי רז"ל, "שמי שמוסר גופו ונפשו להשי"ת וחושק בעבודתו, ישיג מדרגה גדולה יותר ממי שיהיה בתכלית החכמה".

והנה חנניה מישאל ועזריה, אחרי שמסרו נפשם על קדושת השם, לא נשארו במעלה שהיו בה קודם, אלא עלו ונתעלו. כמבואר בגמרא (סנהדרין צג., יל"ש זכריה ג, תקע), שעליהם נאמר הכתוב (זכרי' ג,ח) שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה. גם לפני כן הם היו צדיקים גדולים, אבל אחרי שזכו לקדש שם שמים הם נעשו אנשים אחרים ולא חזרו עוד לעצמם, אלא עזבו את כל חייהם הקודמים, עלו לארץ ישראל והלכו ללמוד תורה אצל יהושע הכהן הגדול. והיא מתנה מיוחדת שנותן הקב"ה למקדשי שמו, שכל חייהם משתנים. אף אתם שוהים בתנאים לא קלים, החום מעיק ואין מזגן. אבל לאחר תקופה כזו מתחילים להרגיש אחרת, כל החוויות הן מסוג אחר, ובודאי גם אתם תחושו בכך כשיעזור הקב"ה ותצאו מכאן.

ומבחינת קידוש השם בפרהסיא, יתכן ששלכם עוד יותר גדול משל חנניה מישאל ועזריה. כי בתנאים של אז כמה אנשים כבר יכלו לדעת ממאורע כזה, אך כיום ישנם אמצעי תקשורת המעבירים את הנעשה לכל העולם, ואין לך פרהסיא גדולה מזו. אילו הייתם יודעים אלו הדים יש למעשה שלכם, אנשים בכל מדינות העולם שמעו והתוודעו אליו. אנשים פשוט שמחים שהם חיים בדור בו התחולל כזה קידוש השם, שנתגלה לעין כל כי יהודים מוכנים לסבול – לא בשביל כסף, לא בשביל כבוד ולא בשביל שום מטרה אחרת – רק עבור יתגדל ויתקדש שמיה רבא. אתם אבות לילדים קטנים, וכל אחד סובל מהפרידה והניתוק מהילדים. אך הקושי הזה הוא כף זכות לא רק עבורכם, אלא עבור כל עם ישראל שאתם שליחיו. וכן הבנות הקטנות שעכשיו קשה להן, כשתגדלנה – תבינה עד כמה חשובה טהרת פך השמן, טהרת בת ישראל, שעבורה היה כדאי כל המחיר ששילמו, וההצלחה בזה היא לפי המחיר שמשלמים.

כיום חינוך הבנות צריך לעמוד בראש מעייננו. הבנים מתחנכים במסגרת הישיבה ומקבלים ממנה את ההשפעה, אך הבנות מקבלות את עיקר חינוכן בבית, והחינוך תלוי בעיקר בדוגמא האישית של התנהגות ההורים. אנשים שואלים מה לא היה טוב לפני תקנות הצניעות של הגר"ש וואזנר שליט"א, מה נשתנה.

והתשובה היא, כי הרחוב השתנה והתנאים השתנו, הרחוב סוחף מאד ודרושה שמירה מיוחדת. היו זמנים שהדגש העיקרי בחינוך הבנות היה חינוך ליראת שמים ומדות טובות, אך בדורנו לא די ביראת שמים לבד, בדורנו זקוקים ל"טעמו וראו כי טוב ה'". השאיפה בחינוך הבנות צריכה להיות להחדיר בהן אהבת ה'. צניעות היא לא רק גדרים וסייגים, צניעות היא קדושה, צניעות היא מתיקות היהדות, צניעות היא הרגשת נועם שבת. בכל בית יהודי צריכה הבת להרגיש את קדושת השבת, את הקדושה של שולחן שבת, להחדיר את אוירת הנועם והמתיקות של היהדות, להחדיר בהן אהבת ה'. ככה נגדל דורות של בנות שלא נתבייש עמהן בפני מלך המשיח.

הכתוב אומר (מלאכי ג,ג) והיו לה' מגישי מנחה בצדקה. בזמן בית המקדש היה יהודי מביא קרבן ומקריבו על גבי המזבח. כיום אין לנו בית המקדש, אך כאשר יהודי מקריב את הפרנסה שלו, ויושב מבודד, וחם לו, והוא מופרד מילדיו הקטנים, שבודאי נזכרים בהם מפעם לפעם – הרי זה הקרבן הכי חשוב. וכולכם – במשך כל הזמן שאתם נמצאים כאן – מגישי מנחה בכל רגע.

אך יש לזה תנאי אחד: אל תהיו אסירים, אל תפול רוחכם, זקפו קומתכם. לא אתם צריכים להתבייש שאתם פה, אחרים צריכים להתבייש. אינכם נמצאים פה בגלל גניבות ומעילות, לא הזקתם לאיש, אתם נמצאים כאן בשביל דבר אחד, להודיע קבל עולם ומלואו שהנאמנות להקב"ה היא מעל הכל. אשריכם מה טוב חלקכם. יהודים רבים מקנאים בכם, וכולנו חיים בזכותכם.

"ויעריצו ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!