הרב פרידלנדר, הצלת אותי • נחשוני מקונן

איבדו את תחושת הזמן

הרבה דברים קרו לנו בעטיה של ההתרחשות האחרונה, מבחינה מספרית הם הרבה יותר מהחמישה שאירעו בשבעה עשר בתמוז. בעיתונים החרדים זה מתבטא גם ב...איבוד תחושת הזמן. י"ז בתמוז היום, ומעבר לאזכור ההכרחי במאמרי המערכת אין זכר לתאריך הזה, או להקשרים האקטואליים שהעיתונים האלה יודעים לעשות אותם בימים בעלי משמעות.

יום שלישי היום, וכנראה בגלל 'פורום המנהלים' הנפתח מחר, לא צורף לעיתון 'המודיע' המוסף 'מדורים' היוצא בקביעות ביום זה, ובמקומו מצאנו את מוסף 'כל מקום' של יום רביעי, מקבילו של 'קהילות' ב'המבשר' שגם הוא מופיע היום.

יום אחרי הופעת המוסף המסכם של פרשת עמנואל ב'המודיע', וב'יתד נאמן' כאילו לא היה אתמול, ונזכרים להוציא היום 'מוסף מסכם' מאולץ משהו, אפילו לא בחוברת נפרדת, העיקר שיופיע.

והחינמון המנופח של 'יתד נאמן' , אינו דומיננטי ושלא לומר 'נשכני' כבכל שבוע.

הלאות ותשישות, ניכרים היטב בעיתונים ובכותביהם.

רק הרה"ג רבי אליהו פרידלנדר, במאמר נוקב המתפרסם היום ב'יתד נאמן', תחת הכותרת "החינוך הטהור האמנם?" הצליח לנער, אותנו לפחות, מהשאננות ומהרפיון שלאחר 'קרב', העולים מתוך עיתוני היום החרדיים ומן העייפות ביום צום, שעוד עלולה להתווסף על כל אלה בהמשך היום.

"כולנו מלאי קנאה באחינו תושבי עמנואל, שגלגלה ההשגחה לידיהם זכות עצומה זו להיות שליחי היהדות, להבהיר כמה החינוך הטהור בציפור נפשנו ושום כח בעולם לא יוכל להחניק ערך עליון זה" - כותב הרב פרידלנדר, וממשיך עד שמגיע לנקודת ההתמודדות עם האמת: "חושבני שאנו מדי עסוקים בהפניית אצבע מאשימה להתנהגות שופטי הבג"צ, אך האם אנו צריכים לרגוז על השופטים שאין להם הבנה לרגשותינו? האם אנחנו צריכים לרגוז על מגיש העתירה שמביע את תסכוליו בדרך כה מעוותת? הלא ודאי כל אלה הם כלי שרת בידי הבורא שתובע מאיתנו תביעה נוראה.

"... אין אנו יודעים חשבונו של שמים, אבל בימים אלו כשמתגלגלים המשפטים 'מה לא עושים למען החינוך הטהור' ו'נמסור נפשנו למען החינוך הטהור', 'נתרום למען החינוך הטהור', 'נשב בכלא למען החינוך הטהור', תפסתי את עצמי, רגע, האם מסירות הנפש למען החינוך הטהור צריכה להתבטא בישיבה בכלא? וכי עד בית הכלא אין לנו מה למסור את נפשנו למען החינוך הטהור? האם אנו צריכים להתקנא באנשי עמנואל? הלא גם אנו יכולים להשתמש בזכות זו של מסירות נפש למען החינוך הטהור וזה בא לביטוי מדי יום ומידי שעה".

אחרי שהוא מפרט חלק מראשי הפרקים שהם ערובה לחינוך הטהור של ילדינו: פיקוח עם מי הם מתרועעים, שוטטות בשעות מאוחרות ובמקומות לא רצויים, טלפון פתוח, מחשב נקי ממזיקים, לבוש צנוע, שולחן השבת, ולא פחות חשוב הקנית החוסן לילדינו שמותר לנו להיות שונים מאחרים ומיוחדים יותר, מסכם הרב פרידלנדר בצורך לגלות את עליונות שלטון התורה, לא רק מול הבג"צ החילוני, אלא גם בביתנו פנימה.

"אם נצחצח ונלטש את עליונות החינוך שלנו ונושא ה'חינוך הטהור', לא יהיה רק כסיסמה שדופה אלא יהיה בראש מעיינינו, אולי בזכות כך ישיב הבורא מעלינו חרון אפו, ולא יתנתקו עוד הורים מחיק בניהם".

הו. עכשיו אנחנו מרגישים ששבעה עשר בתמוז היום, יום של פורענות הראוי לדברי התעוררות.

על שקלקלו את הדין

כיהודים מאמינים, כל דבר שמתחולל סביבנו צריך לעורר אצלנו את המחשבה. אם יום לפני י"ז בתמוז, שוככת אחת הסערות הגדולות בחיינו כאן, בהתעמקות, ואפילו רק של חלק מאיתנו, ברעיון 'אהבת ישראל' ובהסתגלות אליה, אות היא שמשמים רצו להזכיר לנו שלא חרבה ירושלים אלא בגלל שנאת חינם, או מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.

את התזכורת שהיא חרבה גם על שלא הוכיחו זה את זה, עוד לא קבלנו, או שלא זהינו אותה. משום כך כמעט לאף אחד אין עדיין את האומץ האמיתי לקטוע את האופוריה שאחזה בנו ולבוא ולעורר אותנו למסקנות פנימיות ממה שאירע.

אז דילגנו מיד ל"לא חרבה ירושלים אלא על שקילקלו בה את הדין".

אדמונד לוי, חנן מלצר, ועדנה ארבל, שהיתה בדיונים הללו מאופקת, יש לציין, היו השליחים לפקוח את העיניים גם לציבור הרחב שאינו שומר תורה ומצוות, בעניין זה. גם מי שלא הפנים את האמרה שלא חרבה ירושלים אלא על שחיללו בה את השבת, כבר מודע למשמעות "קילקול הדין.

היום זה התפרץ ובגדול.

קודם היה זה מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, שחשף את פרצופה של חבורת הרשלנים העומדת בראש מערכת החוק והמשפט בישראל, המגישה, בין השאר, כתבי אישום, בשעה שהחתומים עליהם נמצאים בטיול של נהנתנים בחו"ל.

זהו רק אחד מהסימפטומים של דריסת החוק, כבוד האדם ובמקרה שלנו גם אמונתו, שהפרקליטות ומערכת המשפט בישראל שותפים להם.

על פי כל הידיעות המתפרסמות היום בתקשורת הכללית (החרדית אינה עוסקת בהן מסיבות מובנות, אבל גם לא מצאה לנכון להקיש ממה שנחשף בדו"ח אלינו וחבל), המעשים החמורים, שהמבקר ממליץ להעביר בגינם כמה מעורבים מתפקידם, לא נעשו בזדון אלא מתוך רשלנות. בעינינו זה הרבה יותר חמור.

כל עבירה, על המצוות או על החוק, רק הראשונה שבהן היא בזדון. אחר כך היא הופכת לדבר שבשגרה ולרשלנות פושעת.

אם ניתן לבצע האזנות סתר ב'רשלנות', כפי שמתאר מבקר המדינה בדו"ח המיוחד שלו, סימן שהמקרה הראשון, של הזדון, כבר נעשה מזמן.

ספר חדש של שופט השלום המכהן עמי קובו, שעיקרי הדברים שבו מתפרסמים היום, שוב י"ז בתמוז ב'ידיעות אחרונות', מאשר את שמשתמע 'בקנה מידה' קטן בדו"ח המבקר.

"מערכת המשפט הפלילי הופכת ממערכת שבודקת את אשמתו של הנאשם ושופטת אותו, למערכת של עסקאות. ככל שהנאשם , ובעיקר סנגורו טובים יותר במשא ובמתן, כך הסיכוי שלו לצאת 'טוב' גדל" - כותב העתונאי משה רונן בכתבה על הספר.

השופט קובו: "יש לערוך שינוי מהותי בתהליך קבלת ההודאה על ידי בית המשפט. השיטה הנהוגה היום במשפט הישראלי שבה שופטים רבים כלל אינם נוהגים לפנות אל הנאשם (כך היה גם ביחס לאמהות מעמנואל שישבו בבג"צ כאילו היו שקופות, והשופטים החליטו בדיוק אז להחמיר ב"לא תרבה שיחה"), אינם מקריאים לנאשם את כתב האישום, אינם מחייבים את הנאשם להודות בעצמו, אינם דורשים מן הנאשם פירוט על מעשיו ואינם מוודאים שהנאשם מבין את תוכנו של כתב האישום ואת הודאתו ותוצאותיה, את הרלוונטיות של ההוראה ואת אמיתותה - היא שיטה שגויה מיסודה ועליה להשתנות".

לדברי השופט, הדבר גורם לכך שרק נאשם אחד מתוך אלף מזוכה, וזה הרבה יותר מלא סביר.

רק אתמול התפרסמה ידיעה מרגשת וכואבת על 'חגיגת בר מצווה' שנערכה בבית הכנסת 'ספרא' בישוב 'שהם' לנער אמיר בלחסן, שנפצע לפני עשרה חודשים בתאונת פגע וברח - ומאז הוא שרוי בתרדמת. חבריו קראו במקומו בתורה, ואביו כיוון עליו בעת הנחת התפילין.

"קורע את הנשמה" - הגדירו את המעמד ב-ynet .

רק בשבוע שעבר הונחה בפני בית המשפט המחוזי בפתח תקוה, עסקת הטיעון שנחתמה עם בני הזוג תורן שדרסו את הילד והפקירו אותו. העסקה עוררה סערה ציבורית אדירה, בעיקר לאור העובדה שבני הזוג ברחו מן המקום היישר ל...מסעדה, וסעדו את ליבם בארוחה דשנה.

בפרקליטות לא הבינו על מה הסער שבמקום עונש של יותר מ-9 שנים הקבוע בחוק למקרה אכזרי שכזה, מסתפקים שם, משום מה, ב-3.5 שנים.

אנחנו דווקא מבינים למה הם אינם מבינים. ההבדל בין בני זוג שדרסו ילד ונסעו הישר לסעוד (את לבם?) במסעדה, ובין פרקליטה בכירה שחתמה, כך על-פי הדו"ח המיוחד של מבקר המדינה, על כתב אישום שחיי אדם תלויים בו, ולא מצאה לנכון להשלים את כל המסמכים והעדויות לתיק, לפני שיצאה לטיול מהנה בחו"ל, הוא קטן מאוד.

שניהם, ועוד מעשים רבים אחרים של מערכת החוק והמשפט בישראל עונים להגדרה: "על שקלקלו את הדין".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!