ככה לא הורסים חומה • דעה מזווית משפטית

אמצעי התקשורת קורסים תחת עומס הכותרות שמספקת פרשת עמנואל. ההתייחסות לגדר בית הספר, זוכה לחישוף תקשורתי לא פחות מגדר ההפרדה הביטחונית שמעטרת את גבולות מדינת ישראל. אין טעם לדוש שוב את טיעוניו של כל צד. הנושא נטחן דק מן הדק עד אין נבדק. הפרקליטים המלומדים שיברו קולמוסיהן בהכנת כתבי טענותיהם לבג"ץ, ונהרות של דיו HP נשפכו על מדפסות הגסטטנר.

איני מתיימר לנקוט עמדה בוויכוח הקולני שמתנהל בין הצדדים, וגם אין טעם שאעשה זאת. להביע 'עוד' דעה בנושא, זה בדיוק כמו לרוקן בקבוק מים לאוקיינוס הגדול. יתרה מזאת, אין ולא יכולה להיות, עמדה או דעה שתצלח את משימת השכנוע של צד אחד אל הצד השני. שני הצדדים, במערכה זו, בטוחים בצדקת דרכם עד כדי למסור את נפשם.

אני רוצה להאיר פרספקטיבה שונה בפרשיה זו. ננסה לעזוב לרגע את הטיעונים המשפטיים וננסה לבדוק, מי מתהדר בדגל הניצחון ומי נחל תבוסה כואבת. לדעתי, נגלה, ששני הצדדים כאחד יוצאים מוכים וחבולים, ואילו המנצח היחיד הוא הציבור החילוני אשר סופק את כפיו בהנאה.

העיתונות החילונית ששה עלי קרב בסיקור פרשה זו, משל היה זה מלחמתה שלה - ולא בכדִי. הרחוב החילוני - הרואה תמיד את החרדים כשחורים, ואילו כעת כצהובים זה לזה - זכה מן ההפקר בארוחת פינוקים שלא זכה בה מעולם. הוא אפילו לא צריך לכתת רגליו בשביל לאכול מן המטעמים, זה פשוט מונח לו כמן על מפתן הדלת.

לדעתי, שני הצדדים טעו ולא אמדו נכונה את ההשלכות הקשות, עת ניהלו את הוויכוח במגרש המשפטי.

נתחיל בעותרים.

העתירה זכתה לגיבוי מלא מצד שופטי בג"צ, אך האם זה יבטיח שהעותרים אכן יזכו לשוויון דה-פקטו? לא!

איש אינו משלה את עצמו שחסידי סלונים יאמצו את דעותיהם ותפיסת עולמם של שופטי בג"צ בעניין. הואיל וכך, כל ההנמקות שהביא בג"צ בגנות האפליה ובשבח השוויון, נופלות על אוזניים ערלות. אין אדם ואין שופט היכולים לגשר בין אמיתות נוגדות, בין השקפות עולם סותרות של צבורים שונים. לכן, גם אם בשל מערכת האכיפה המשפטית רבת העוצמה, שתי המגמות בבית הספר יאוחדו - עדיין האפליה לא תמוגר והיא תצוץ בעוצמה רבה יותר. הילדים הם עם אכזר, ואינני רוצה להתחלף באותה ילדה כשחברתה תטיח בפניה, שהן לומדות יחד רק בגלל שאדמונד אמר כך.

לכן אולי העותרים זכו לאמת דיונית, אך מהותית, פסיקת בג"ץ לא תשנה דבר.

עוד אנקדוטה שראוי לעמוד עליה: בהתאם לפרשת אליס מילר, ייתכן שפסיקת בג"צ בעניין עמנואל, תהיה בבחינת "הניתוח הצליח, אך החולה מת".

בפרשת מילר עסק בג"צ בעתירה של חיילת שצה"ל סירב להכשירה כטייסת בחיל האוויר, רק בשל היותה אישה. מילר לא אמרה נואש, וגררה את כל המערכת הצבאית לדיון משפטי מתיש ומייגע. בפסק הדין זכתה מילר לניצחון מרשים, כאשר קבע בג"צ שהחלטות צה"ל אינן חוקתיות ופוגעים פגיעה אנושה בזכות השוויון. כשפסק הדין בידה, אצה רצה גב' מילר וביקשה להתחיל בקורס הטיס הצבאי.

ועכשיו נחשו... האם גב' מילר משתתפת בגיחות מבצעיות של מטוסי ה-F16? ניחשתם נכון - לא. הצבא סירב לקבלה לשירות חיל האוויר, בנימוק שהיא בעלת "עודף מוטיבציה".

מה עניין מילר לענייננו? מתברר שאמנם בג"צ אסר את ההפרדה, אך עדיין, משפטית, לא נסתם הגולל. הדרך הפתוחה בפני בית הספר היא לבצע את ההפרדה ולוּ בשל העובדה, שקבוצת העותרים חצו קווים אדומים תוך שבירת מוסכמות בציבור החרדי, בעצם פנייתם לבג"צ.

עד היום הייתה נורמה חד-משמעית בציבור החרדי, שמחלוקות הרות גורל מובאות לפתחם של גדולי הדור. הציבור החרדי שומר בקנאות על כבוד קברניטיו, ומאז ומעולם חילוקי הדעות באו פנימה אל הקודש. מאידך, מעשיהם של העותרים, תהא העוולה אשר תהא, אינה עומדת בסטנדרטים שעל פיהם חי הציבור החרדי.

כך, שאולי בג"צ אסר על הפרדה על בסיס עדתי, אך עדיין ניתן לנמק את ההפרדה בשל חוסר התאמה עקרונית.

באשר למשיבים.

המשיבים לקו בכשל הסברתי חמור. העתירה זכתה לנקודות רבות בסיכוייה לזכות בתיק, עת נופפה השכם והערב אודות קיומה של הגדר. אותה גדר עשתה לעותרים יחסי ציבור, שלא מביישים את גדול משרדי הפרסום בארץ. לא משנה כיצד יתרצו את מטרתה של אותה גדר, האם היא משיקולים עדתיים, משיקולים דתיים או שזו בכלל הוראה של מהנדס הבניין. אחרי הכל, היא הסיבה להמולה התקשורתית הסואנת, עד כדי הולדה של ביטויים כגון: אפרטהייד, תורת הגזע, השרץ הגזעני, השד העדתי ועוד היד נטויה.

כוחה של התקשורת חזק מכפי שאפשר לתאר והיא הצליחה לגבש דעה עבור כלל הציבור בישראל, ואף לשופטים שנתנו את פסיקתם.

ד"ר גידי ספיר מומחה למשפט חוקתי התבטא לא מזמן "אין חיה כזאת שופט אובייקטיבי". כך גם דבריה של השופטת (בדימוס) אופיר-תום : "לבוא ולומר חד משמעית שהתקשורת לא משפיעה על שופטים זה לעצום עיניים. השופטים בתוך עמם יושבים. אתה צריך להיות עשוי מפלדה כדי לא להיות מושפע לחלוטין".

לו השכילו המשיבים לאמוד מראש את משקלה של אותה גדר, בטוחני כי הם היו מבינים שהמשחק הוא מכור, ואפסו סיכוייהם לנצח במגרש המשפטי.

נקודה נוספת שיכולה לעמוד בעוכריו של הציבור החרדי: אם נשים לב, בפרשה זו, עבר הציבור החרדי מהצד המופלה לצד המפלה. עד היום הציבור החרדי נתן לגיטימציה לבית המשפט העליון לשמור על זכויותיו כציבור מיעוט, ואילו כיום טענותיו המשפטיות הפוכות הן. כך שאולי בשיקול מערכתי, טעות הייתה לנהל את ההליך בבית המשפט, כאשר הדברים שנאמרו שם עוד יכולים לשמש כחרב פיפיות בפרשה הבאה, בו ישוב הציבור החרדי להיות צד המיעוט.

כך או כך, גם אם שני הצדדים הפסידו, עליהם להיזהר שלא להפסיד את הלקח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!