כך זה נראה מבלגיה • עמנואל בעיניים של דמן
ממקום מושבו באנטוורפן הבלגית, עוקב דוד דמן, 'משפחה', אחר סערת עמנואל ונגררותיה, ואחר מעמד קידוש שם שמים שטלטל את המדינה • כך הוא רואה את התנהלות הבג"ץ בפרשה, במשקפיים בלגיות
- דוד דמן, בלגיה
- ח' תמוז התש"ע
- 6 תגובות
יעקב נחומי
פתאום נעלמו להם כל המונחים המשפטיים המוכרים עד לזרא. אלו שהופכים חוק כשר, קביל ודמוקרטי, לפיסת נייר עלובה. לפתע, שופטי בג"ץ, המהפכנים הדגולים של המאה האחרונה, הם הפרשנים המחמירים ביותר, של החוק היבש.
לאן נעלמה התעוזה המשפטית המפורסמת? לאן נעלם האקטיביזם השיפוטי המוכר והחביב? זה שמבטל חוקים בניד עפעף, או שמשנה סדרי בראשית במחי החלטה אחת?
בג"ץ, רצה להיות צודק בכל מחיר. אך, במקום להיות בג"ח, בית דין גבוה לחכמה, הוא דבק בתוארו: בית הדין הגבוה לצדק. וצדק, כידוע לכם, הוא מונח משפטי מאוד סבוך ומורכב בהיכלי השן. הוא משתנה ממקום למקום, ומעותר לעותר. וכבר אמרו חכמים: בכביש, אל תהיה צודק, תהיה חכם. בכביש אמרנו. קל וחומר, בענין כה נפיץ, מבחינה חברתית.
'התרסה חמורה נגד שופטי העליון', מצקצקים הפרשנים בלשונם, ושוכחים, או שלא, את ההתקפות שלהם עצמם, על אותו בית משפט, ועל אותו חוק ישראלי מקודש, בשעה שהוא אינו לרוחם. בשעה שזכויותיהם של אלו, שעבורם כן מותר לשנות סדרי עולם, עלולות להיפגע.
ברור שאדמונד לוי, רוצה להיות צודק. כי בשביל מה בחרו בו לעליון, אם לא כדי למלא את משבצת הדתי התורן? זה שהולך עם כיפה אך מרגיש בלי. זה שמעניק את הגושפנקא המוסרית, כביכול, להתערב בנושאים הרחוקים מעולמם של השופטים, כרחוק מזרחי מכס השיפוט, ולארוז אותם בציטוטים מן המקורות ובפתגמי חז"ל סלקטיביים.
הסיכוי ששופטי העליון, יבינו היטב את שורשי הסכסוך בעמנואל, שואף לאפס. במקרה הנוכחי, הטענות על גזענות ואפלייה עדתית, הן רק כסות משפטית מזוייפת, לסאגה מפותלת מעולם אחר לחלוטין. עולם של תקנונים מחמירים, ושל כללי סף נוקשים, בלתי מובנים לאוזניים חילוניות.
כמו תסריט כתוב מראש, גם כאן, הסוף המר ידוע. הרי אין כח, שיכניע יהודים בעלי אמונה יוקדת, לעשות משהו שהוא נוגד את אורחות חייהם.
עוד לא נולדה הפעולה שתגרום להורים חרדים, להתפשר בכל מה שקשור לחינוך הילדים, על פי השקפתם. כולם יודעים זאת. גם אדמונד לוי. גם אלו שנהנים ללבות את האש, ולהתחשבן עם הציבור החרדי כולו, על גבם של מספר הורים חסרי ישע, אנשים עדינים בדרך כלל, שלא מבינים מהיכן נפלה עליהם הצרה הזאת.
כאן, כבר לא מדובר בפורעי החוק ממאה שערים. אלו שנהנים להתעמת עם המשטרה, ורק מחפשים את הסיבה התורנית. מדובר בעילית של הציבור החרדי. אנשים מדהימים, שחברים באחת הקהילות האיכותיות במגזר. קהילה אלטיסטית ומאופקת בדרך כלל.
אבל מה? במקום להציע פשרה, או להעניק לה סיכוי, בית המשפט, שבעצם הרכבו משמש אור לאשכנזים וסמל למאבק באפלייה עדתית, השתוקק מאוד להיות צודק. השאיפה לעשות צדק ממש בער בעצמותיו הכחושות של השופט לוי. אין הרגשה טו בה יותר מלעשות צדק.
צדק. צדק. צדק. רק, הצדק המופלא והמיוחל הזה, עוד יעלה לחברה הישראלית, השסועה והפצועה בלאו הכי, ביוקר רב.
לאן נעלמה התעוזה המשפטית המפורסמת? לאן נעלם האקטיביזם השיפוטי המוכר והחביב? זה שמבטל חוקים בניד עפעף, או שמשנה סדרי בראשית במחי החלטה אחת?
בג"ץ, רצה להיות צודק בכל מחיר. אך, במקום להיות בג"ח, בית דין גבוה לחכמה, הוא דבק בתוארו: בית הדין הגבוה לצדק. וצדק, כידוע לכם, הוא מונח משפטי מאוד סבוך ומורכב בהיכלי השן. הוא משתנה ממקום למקום, ומעותר לעותר. וכבר אמרו חכמים: בכביש, אל תהיה צודק, תהיה חכם. בכביש אמרנו. קל וחומר, בענין כה נפיץ, מבחינה חברתית.
'התרסה חמורה נגד שופטי העליון', מצקצקים הפרשנים בלשונם, ושוכחים, או שלא, את ההתקפות שלהם עצמם, על אותו בית משפט, ועל אותו חוק ישראלי מקודש, בשעה שהוא אינו לרוחם. בשעה שזכויותיהם של אלו, שעבורם כן מותר לשנות סדרי עולם, עלולות להיפגע.
ברור שאדמונד לוי, רוצה להיות צודק. כי בשביל מה בחרו בו לעליון, אם לא כדי למלא את משבצת הדתי התורן? זה שהולך עם כיפה אך מרגיש בלי. זה שמעניק את הגושפנקא המוסרית, כביכול, להתערב בנושאים הרחוקים מעולמם של השופטים, כרחוק מזרחי מכס השיפוט, ולארוז אותם בציטוטים מן המקורות ובפתגמי חז"ל סלקטיביים.
הסיכוי ששופטי העליון, יבינו היטב את שורשי הסכסוך בעמנואל, שואף לאפס. במקרה הנוכחי, הטענות על גזענות ואפלייה עדתית, הן רק כסות משפטית מזוייפת, לסאגה מפותלת מעולם אחר לחלוטין. עולם של תקנונים מחמירים, ושל כללי סף נוקשים, בלתי מובנים לאוזניים חילוניות.
כמו תסריט כתוב מראש, גם כאן, הסוף המר ידוע. הרי אין כח, שיכניע יהודים בעלי אמונה יוקדת, לעשות משהו שהוא נוגד את אורחות חייהם.
עוד לא נולדה הפעולה שתגרום להורים חרדים, להתפשר בכל מה שקשור לחינוך הילדים, על פי השקפתם. כולם יודעים זאת. גם אדמונד לוי. גם אלו שנהנים ללבות את האש, ולהתחשבן עם הציבור החרדי כולו, על גבם של מספר הורים חסרי ישע, אנשים עדינים בדרך כלל, שלא מבינים מהיכן נפלה עליהם הצרה הזאת.
כאן, כבר לא מדובר בפורעי החוק ממאה שערים. אלו שנהנים להתעמת עם המשטרה, ורק מחפשים את הסיבה התורנית. מדובר בעילית של הציבור החרדי. אנשים מדהימים, שחברים באחת הקהילות האיכותיות במגזר. קהילה אלטיסטית ומאופקת בדרך כלל.
אבל מה? במקום להציע פשרה, או להעניק לה סיכוי, בית המשפט, שבעצם הרכבו משמש אור לאשכנזים וסמל למאבק באפלייה עדתית, השתוקק מאוד להיות צודק. השאיפה לעשות צדק ממש בער בעצמותיו הכחושות של השופט לוי. אין הרגשה טו בה יותר מלעשות צדק.
צדק. צדק. צדק. רק, הצדק המופלא והמיוחל הזה, עוד יעלה לחברה הישראלית, השסועה והפצועה בלאו הכי, ביוקר רב.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 6 תגובות