טיבי, לסגור את הג'ורה?

לקבל מהם את המכות

מפחיד להיות בימים אלו חבר-כנסת ערבי. המבטים, מכל עבר ומכל שורות הספסלים, צולבים וקשים. בפרט כשאתה ח"כ מפורסם וידוע כמו אחמד טיבי, שאת כניסתו לאולם המליאה מלאו נשיפות בוז חרישיות. את ח"כ חנין זועבי לא מצאנו שם.

היית חסרה בהצגה של שבוע שעבר - אמרתי לח"כ ציפי חוטובלי, הח"כית הצעירה מהליכוד, שבהחלט יודעת לארגן מהומות צבעוניות. "אנטסיה מיכאלי מילאה את מקומך, אבל מן הסתם היית מוסיפה עוד כמה גוונים לצבעי ההצגה".

חוטובלי לא נשארה חייבת. מתברר כי היא חברה בוועדת האתיקה של הכנסת, וככזו, אסור לה להתבטא. מן הסתם, לא קל לה לשתוק, אבל היא עשתה זאת בלוליינות מרשימה. באותו רגע חלפה בי המחשבה כי יש כמה חברי כנסת שהייתי ממנה לחברים בוועדת האתיקה, ולו רק כדי לסתום את פיהם.

"השבוע עמד פה אחמד טיבי ואמר לנו 'תסגרו את הג'ורה שלכם'", סיפר ח"כ ניסים זאב, כשהוא זועק אל המיקרופון שבידו. "איזו חוצפה, איזה סגנון", המשיך להצליף בח"כ הערבי. וכשהוא מצליף, הוא עושה זאת מבלי לחשוש, באומץ, בגלוי.

"אתה חושב שאם תדבר פה שעתיים זה ישכנע אותם, את נציגי החמאס בבית הזה?" - שאל את ח"כ בני בגין, שזה עתה סיים נאום ארוך-ארוך. "יש להם עמדה ברורה, הם פה כדי לבצע את הוראות החמאס. עד שלא יפנימו שהם חלק ממדינת ישראל, נמשיך לקבל מהם את המכות שלנו".

נחכה עוד קצת

תגידו מה שתגידו על נאומו של השר בני בגין, השר 'לענייני כלום' בממשלת נתניהו. הוא אולי לא נואם בחסד כמו אביו, מנחם ז"ל, ששלהב את ההמונים בכיכרות והסעיר את הכנסת בנאומיו, אבל כשרואים את הלהט שבעיניו, קשה שלא להיזכר בנאומו של אביו בנושא דומה, שנים לאחור.

היה זה בשנת 1946 עם פרסומה של כוונה להקים ועדת חקירה אנגלו-אמריקאית. בגין, ששמע את נאומו של חיים ויצמן, שצידד בהקמת הוועדה, רתח כולו. "כל פטריוט עברי, שהאזין לדבריו של ד"ר ויצמן בפני ועדת-החקירה המעורבת, היה מוכרח לשאול את נפשו, מה עדיף אצל האיש הזקן: אכזריותו כלפי עם ישראל, או השתעבדותו לאנגליה? השתעבדותו לבריטניה חדרה, כנראה, מתחת לסף הכרתו והייתה למחלה ממש".

והוא לא הרפה.

"לפני פרוץ המלחמה הוא הוציא בפומבי את גזר-דין על מיליוני יהודים, באומרו, באחד הקונגרסים הציוניים, כי יהדות אירופה היא 'אבק שמוכרח להישחק בין הגלגלים בעולם אכזרי'. מה ייאמר על מנהיג לאומי, המוותר מלכתחילה על חלק עצום של עמו, המוותר על המלחמה להצלתו, רק מפני ששליטים בוגדים הודיעוהו, כי האינטרסים שלהם אינם מאפשרים להעביר את הנידונים מסביבת הר הגעש אל חוף מבטחים?" - זעק בפאתוס.

"לאחר שה'אבק' הזה - דם מדמנו ובשר מבשרנו - היה לאפר, שפוזר בכל רחבי אירופה, הופיע האיש בפני אחיו האבלים ונחמה אחת הייתה בפיו: 'חיכינו אלפיים שנה, נחכה עוד קצת'".

למעלה מ-60 שנה חלפו, והנה עומד בנו על דוכן הכנסת וזועק נגד ועדה בינלאומית, שתחקור את חיילי צה"ל, שייאלצו להגיע אל דיוניה מצוידים בעורכי דין מלומדים. "כולנו ראינו את התמונות" - קרא. "כל הדורשים ועדת חקירה יצאו נגד צה"ל עוד באותו יום. אז למה הם צריכים ועדה, למה?! לחקור את חיילי צה"ל?! הייתכן?!"

ככה זה בפוליטיקה


"29 בעד, 43 נגד, אין נמנעים" - ריצדו האותיות הצבעוניות על הלוח האלקטרוני הגדול, והצליחו להפתיע רבים.

תגידו אתם. מה כל-כך רע בחוק הדואג לבעלי מוגבלויות לשירותי בריאות 'עד הבית'? יש מישהו שאינו מסכים להעביר חוק, שיקל על נכה וימנע ממנו את הצורך להתגלגל עם כסא הגלגלים שלו במורד הרחובות, בדרך אל קופת החולים השכונתית? יש למישהו בעיה עם זה שהוא יהיה זכאי לביקור רופא בביתו? מישהו מתנגד לכך שעיוור לא ייאלץ לגשש את דרכו עד לקופה, רק כדי לקבל שירות רפואי?

נאמר בכנות. האזנו בקשב רב להסברי סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, אך לא הצלחנו להבין למה נפלה הצעת החוק ולא זכתה לתמיכת הקואליציה. רק בגלל שמי שהציע אותה היה חיים (ג'ומס) אורון ממרצ?!

פגשתי את ג'ומס, ביציאה מאולם המליאה. הוא התקשה להסתיר את העצב בקולו.

למה נפלה הצעתך? שאלתי, חש כדורך על יבלת שעדיין מדממת. "את זה תשאל אותם, את מי שהרימו ידם נגד" - אמר וכאב בקע מגרונו.

"ככה זה בפוליטיקה" - מיהרו כמה עיתונאים, שעמדו לצידי, להפטיר.

אבל כמו תמיד, צריך לשמוע שני צדדים, כדי לראות תמונה אחת שלמה. "משרד הבריאות עומד או-טו-טו להגיש הצעה מקבילה, דומה. קם ג'ומס ועשה מחטף עם הצעה משלו", מסבירים אנשי ליצמן. "דיברנו איתו, הסברנו לו, אמרנו שההצעה, באופן רשמי, תעלה ותוגש ב-1 לאוגוסט, וכפי הנראה זה יקרה עוד קודם לכן, אלא שהוא סירב להמתין. אז הצבענו נגד".

ככה זה בפוליטיקה.

מת על הפוליטיקאים

אפשר להתווכח אם יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, פרגן לליצמן או לא, 'עקץ' אותו בכתבה ב'מקור ראשון' או לא. אם תשאלו את אנשיו של גפני, הדברים הוצאו מהקשרם. לא זה מה שהתכוון גפני לומר. ואגב, הוא גם התנצל בפני חברו לסיעה.

האמת? ישבנו לא פעם בדיוני ועדת הכספים ושמענו את גפני מחמיא לחברים, מכל הסיעות. גם מהסיעה שלו. אז יצאה לו עקיצה קלה, אומרים אנשיו ומתייחסים לטור הביקורת של יצחק נחשוני, לא צריך לעשות מזה עניין. בעצם, צריך לבדוק את כל נאומיו של ליצמן, מאז ועד היום, כדי להיות בטוחים שלא נשתרבבה בהם ולו אף עקיצה על חשבון חבר כזה או אחר. חבר'ה, למה להיות רציניים כל הזמן? אסור לשלוח הערה חמודה?

הנה, אפילו חבר במפלגה המתחרה, פנה אלינו במיוחד וביקש להרעיף שבחים על ראשו של ליצמן. "עכשיו, כשחזרת לטור 'יום בכנסת', הייתי רוצה שתכתוב שם את מה שאמרתי בוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, בנושא תוכנית ליצמן לטיפולי שיניים לילדים. אמרתי, ש'יש כאן הרגשת עליהום על כל מה שסגן השר הרב ליצמן עושה ופועל. האם הוא דואג פה לילדים החרדים בלבד? מדובר בתוכנית למען כל ילדי המדינה וכולנו צריכים לראות בו שליח ציבור ולהשתתף בזכות הגדולה שנפלה בחלקו בעניין כה חשוב זה", דברי ח"כ חיים אמסלם.

אז מי אמר שהח"כים החרדיים אינם דואגים זה לזה וחיים באחווה שלוה שלום ורעות?!

אפרופו שלוה ורעות: בשבוע שעבר סיפרנו על 'עקיצה' של כתבת 'גלובס' בכתבה שכותרתה 'הדיל המסריח 2'. אז סתם שתדעו, ההדורים כבר יושרו בין הצדדים.

רצון טוב

בשולי הדברים, הרחק מים התככים, יש גם דברים נוגעים ללב.

מעשה בדוברו המוכשר של גפני, ירח טוקר, שיצא לו לפגוש ביהודי, עיוור מבטן ומלידה. ישבו השנים, שוחחו ביניהם, והעיוור החל לשפוך את ליבו בפני 'אתה זה מהכספים?'.

"תשמע", סיפר לו האיש בעצב רב. "יש לך מושג מה זה לצאת לקניות כשאתה עיוור? ובכן, תחשוב רגע. איך אני יכול להבדיל בין שטרות הכסף, לדעת כמה לשלם, ובעיקר: להיות בטוח שלא 'גונבים' אותי? והרי לכל השטרות אותה צורה, אין לי שום דרך לדעת מי שווה כמה. יש סימון כלשהו, אבל אחרי שהרבה ידיים נוגעות בשטרות, הוא נעלם. אשתי פשוט קושרת לי בגומיות שונות את הכספים בכל בוקר מחדש, כדי לסמן לי מי ומה, אבל זה לא פשוט. אז אולי תעשו אתם, שם, בוועדה של הכספים, משהו?!"

שמע ירח, הפנים וסיפר לבוס.

הבוס לא התעצל והתקשר ללשכת נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר. הוא הביא בפניו, כדוגמה, את שטרות האירו באירופה, המובדלים ביניהם בגדלים, אבל הותיר לרעהו למצוא כל רעיון, ובלבד שהכסף יהיה מסומן. האחרון, חייבים לציין לשבח, לא היסס ולו לרגע, לקח על עצמו את הפרויקט, והבטיח למצוא את הפיתרון ההולם, יחד עם הוועדה לעיצוב שטרות, המגבשת בימים אלו את 'דמות' השטרות החדשים, שיונפקו בעוד כשנה ומחצה.

אלא שבכנסת יש הרבה אנשים טובים, ובאותו שבוע פגש באותו יהודי עיוור גם ח"כ אורי אורבך. שמע את סיפורו והחליט אף הוא לפעול, מבלי לדעת כי כבר קיים ערוץ פעולה בנושא.

ביום ראשון העלה את הצעת החוק שלו בפני ועדת השרים לחקיקה, הצעה המחייבת את בנק ישראל "לייצר שטרות בגדלים שונים לטובת ציבור כבדי הראייה, המתקשה להבדיל בין השטרות הקיימים". אז נכון שפישר 'הלך על זה' גם בלי הצעת חוק "המחייבת את בנק ישראל", אבל תודו שכולם פעלו מתוך רצון טוב, וברוח נדיבה. ולמה אמרנו שככה זה בפוליטיקה? לפוליטיקה, כך התברר לנו השבוע, יכול להיות גם צד יפה.

ויש קצרים

ח"כ אורי מקלב - ברכת מברוק לעמיתי, העיתונאי בני גרנות, על התפקיד החדש: יועץ התקשורת של ח"כ אורי מקלב.

ח"כ אליעזר מנחם מוזס - קשה לו להשלים עם העובדה שזכויותיה של ח"כ חנין זועבי לא נשללו לגמרי. מבחינתו, על מדינת ישראל להפסיק לתקצב את לימודי ההסתה של ערביי ישראל, ויפה שעה אחת קודם. הוא גם אינו מהסס לומר זאת במליאת הכנסת. "אם מדינת ישראל תמשיך לממן את אותן תוכניות ותעצום עין מלימודי ההסתה, יצמחו לנו כאן מהר מאוד עוד הרבה חנין זועבי". פעם היו אלו רק חברי הכנסת הימניים ביותר שהעזו לומר דברים שכאלו. מה שיפה בה, בכנסת הנוכחית, הוא שיש גם ח"כים בשורות המפלגות החרדיות שאינם מהססים לומר את דעתם על הציבור הערבי. לש"ס יש את ניסים זאב, ולג' יש את מוזס.

פנחס וולף - הוא כתב באתר walla. הוא חובש כיפה לראשו. תשאלו איך זה? - גם אני שאלתי אותו. אבל פנחס מחייך, ואינו מספק תשובה. אחר-כך, כשהדיונים ליד המזנון זורמים, הוא זורק: "ההבדל בינינו לביניכם הוא שאנחנו מגנים את נוער הגבעות ואת הקיצוניים, אצלכם הרבנים לא מגנים את שורפי הרמזורים". כשהוא אומר 'אנחנו', הוא מתכוון לציבור הדתי-לאומי.

איציק אלחרר - הוא אחד מהמוכשרים הסובבים את שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס. הוא מאוד ותיק (עוד מימי משרד הדתות הזכורים לטוב), משופשף וגם, מהיכרות אישית, בעל חסד גדול (ותשאלו את החבר'ה באשדוד, שם הוא מתגורר, על סלי החסד ועל הבית הפתוח לרווחה). "למה אתם שותקים?" - הצלפנו בו כולנו, חבורת עיתונאים שעמדה ליד מזנון הח"כים.

"אנחנו עובדים, אין לנו זמן" - השיב בחיוך, וכמעט המשיך בריצתו.

"לא פרסמת, לא עשית" - ניסינו 'לנדנד'. והוא, בשליפה, החל להרצות לנו נתונים, שהתקשינו לעקוב אחריהם, בטח לא הספקנו לרשום. שמענו שם על חריש ועל בית שמש, על כסיף ועל טבריה. אבל איציק, בפעם הבאה שב איתנו מסודר, תן נתונים, ובבקשה, תן גם זמן לרשום...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!