בבעל התניא שול: האדמו"רים נהרו להילולת זקן המשפיעים
התרגשות ומראות הוד בהילולת המשפיע הגאון החסיד רבי משה וובר זצ"ל שנערכה בבית הכנסת העתיק בעל התניא בשוק מאה שערים בירושלים. צפו בתיעוד של הצלם שלומי טריכטר
- משה ויסברג
- כ' אדר התשפ"א
- 1 תגובות
בראשות אדמו"רים, מורי צדק ומרביצי תורה וחסידות, נערכה בירושלים ביום שני השבוע סעודת ההילולא לזכרו הטהור של זקן המשפיעים, אוהבם של ישראל ומקרבם לאביהם שבשמים, הגאון החסיד רבי משה וובר זצ"ל, במלאות עשרים ואחת שנים להסתלקותו בח"י אדר א' ה'תש"ס.
סעודת ההילולא נערכה (בהתאם לכללי הזהירות) בארבע אמותיו של בעל ההילולא, בבית הכנסת העתיק חב"ד ליובאוויטש ברחוב בעל התניא שבמאה שערים - המקום בו שפך המשפיע זצ"ל את צקון לחשו והשפיע חסידות ואהבת ישראל משך עשרות בשנים, ביוזמת תלמידו המובהק וממשיך דרכו בקודש, הרה"ח הרב עידו־יצחק וובר־ארליך, המפיץ את תורתו של רבו וממשיך במפעלו בקירוב יהודים לאביהם שבשמים.
את המעמד פתח הגר"ע וובר־ארליך, שסיפר כי בעשרים ואחת השנים שחלפו מאז ההסתלקות - הצטברו סיפורי המופת של אנשים שהתפללו על ציונו של בעל ההילולא ונושעו למעלה מדרך הטבע, בבחינת 'צדיקים במיתתן קרויים חיים', וכפי שהיה בחיי חיותו של הצדיק המשפיע זצ"ל. עובדות מופת אלו באו לידי ביטוי גם בדבריהם של האדמו"רים והרבנים שהשתתפו במעמד לזכרו של בעל ההילולא.
ראשון הדוברים היה הגאון רבי יהושע אשכנזי, ראש כולל פאג"י ושאר בשרו של בעל ההילולא, שסיפר כי אביו, שהיה מקורב לכ"ק האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצ"ל, שמע רבות מפי האדמו"ר על גדלותו של שאר בשרו המשפיע החב"די. באחד המכתבים כתב האדמו"ר מסאטמר לרב אשכנזי כי "זכיתי לשמוע חידושי תורה מפי שאר בשרך הגאון החסיד רבי משה ובר"...
המנחה, הרה"ג ר' ינון רוט, ר"מ ב'אוהלי מנחם' ביתר עילית, העלה את זכרו של הגאון רבי חנניה יוסף איזנבך, ראש ישיבת חב"ד בבני ברק שהיה מתלמידיו של בעל ההילולא ונסתלק בשבועות האחרונים, אשר אמר על הגר"מ וובר זצ"ל כי "מקובל מפי צדיקים, כי האות ליהודי צדיק וקדוש היא השמחה השורה סביבותיו. אצל רבי משה וובר זי"ע ראינו זאת בחוש. כל אימת שבאנו למעונו לשיעור, התוועדות או התייעצות בעבודת השם - הייתה סביבו שמחה קדושה ואמיתית". כן צוּינה התבטאותו הנדירה של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע על בעל ההילולא, לפיה "די להביט בפניו של רבי משה - כדי לקבל יראת שמים".
התרגשות רבה אחזה בבאי המעמד עם כניסתם של כ"ק האדמו"ר מפינסק-קרלין שליט"א וכ"ק האדמו"ר מזוויהעל שליט"א, אשר זכו להכיר את הגה"צ המשפיע עוד בימי חורפם והושפעו מעבודת השם המופלאה שלו. כשנתכבד על ידי הגר"ע וובר לשאת מדברות קודשו, העלה כ"ק האדמו"ר מפינסק קרלין את מידת הענווה שהייתה טבועה בהליכותיו של בעל ההילולא, בבחינת "תולעת ולא איש". האדמו"ר אמר, כי "במקום שמצינו את גדלותו של רבי משה בתורה, בחסידות, בעבודת השם ובקירוב לב ישראל לאביהם שבשמים - שם מצאנו את ענוותנותו הגדולה, כאשר לא החזיק שום טובה לעצמו וכל כולו עמד למען יהודים הזקוקים לישועה".
לאחר מכן התכבד האדמו"ר מזוועהיל לשאת מדברות קודשו, וציין את הקשר המיוחד שהיה לבעל ההילולא עם סבו של האדמו"ר - הרבי הקדוש רבי שלמה מזוועהיל זי"ע. "כדי לעמוד על גדלותו של אדם - צריך להיות לפחות בדרגתו או למעלה מכך", אמר האדמו"ר. "זקני הרה"ק רבי שלמה מזוויהעל זי"ע ראה את קדושתו וחסידותו של רבי משה זי"ע והפליאם מאוד, עד שהפקיד בידיו את הכולל לאברכים בני עלייה שהקים. רבי משה זי"ע היה מביא את שמות האברכים שמבקשים להתקבל, וזקני הקדוש היה עורך ייחודים במקווה ואומר אלו אברכים לקבל.
"לראות את רבי משה עומד בכותל המערבי, עם כל גדולתו, גאונותו ומעמדו, ומזכה יהודים במבצע תפילין, שעוד יהודי יאמר 'שמע ישראל', שעוד יהודי יתקרב להקב"ה - זה היה מחזה שלא יישכח מהלב עוד שנים רבות", אמר האדמו"ר בהתרגשות, ובירך את ממשיך דרכו הגר"ע וובר שיזכה להפיץ את תורת רבו מתוך בריות גופא ונהורא מעליא.
בשלב הזה, האדמו"ר מקרעטשניף סיגעט, שכיבד את מעמד ההילולא בנוכחותו, בירך את הגר"ע וובר והמשתתפים בזכות ההליכה בדרכיו המאירות של בעל ההילולא, וציין את סגולתו של חודש אדר לפעול ישועה עבור כלל ישראל בזכות הצדיקים.
בשלב הזה התבקש הגאון הרב יקותיאל פרקש, מגדולי מורי הצדק בירושלים ושאר־בשרו של בעל ההילולא, לשאת דברים לזכרו של המשפיע. הגר"י פרקש תיאר ברגש רב את עבודת השם של זקן המשפיעים, אשר הייתה לאות ולמופת לעיני כל, ובמיוחד את העובדה שהפקיר עצמו, כפשוטו, עבור טובתו של איש מישראל. "כאשר באופן נדיר היו רואים את רבי משה ממהר בתפילתו ונחפז לצאת מבית הכנסת - היה אפשר לדעת שהוא בדרכו להציל יהודי מישראל. בכל פעם שבדקו זאת - התברר בדיוק כך: רבי משה, שתפילתו הייתה עבודה ממושכת - היה מקצר את תפילתו כאשר יהודי היה זקוק לטובתו".
הגה"ח רבי ישעיהו וובר, שאר בשרו של בעל ההילולא, שהיה קרוב אליו ביותר לאורך שנים רבות, ציין את העובדה ש"כל מה שיש לי - הוא בזכות דודי הצדיק זצ"ל. הוא תיאר את היותו של המשפיע עמוד התורה והחסד, וסיפר איך לפני שישים שנה ויותר נודע המשפיע לא רק בחסידותו וגאונותו, אלא בכך שביתו היה פתוח לרווחה לכל נזקק ומר נפש, בכל שעות היממה, כאשר הרבנית הצדקנית מרת מרים וובר ע"ה עומדת לימין אישהּ הגדול במעשי החסד הכבירים שאין להם אח ורֵע.
הגה"ח רבי טוביה זילברשטרום, רב 'שיכון חב"ד' בירושלים, ממקורביו הוותיקים של בעל ההילולא התמקד בדבריו במידת אהבת ישראל של בעל ההילולא שהביאה אותו לקרב את ליבותיהם של אלפים לאביהם שבשמים, וכל זאת תוך שהוא מעמיד שעות יקרות מזמנו שהיה קודש קודשים לתורה ולתפילה - כדי להוציא יקר מזולל ולהכניס יהודים תחת כנפי השכינה, לעתים מתוך מסירות נפש ממש.
בהדרת כבוד האזינו משתתפי ההילולא לדברות קודשו של האדמו"ר מתולדות אהרן, שזכה להגות מפי המשפיע בעל ההילולא זצ"ל בכתבי חסידות והיה קרוב אליו ביותר. מדי שנה, האדמו"ר טורח לכבד את המעמד בנוכחותו מעוררת ההדר, כמחוות הערכה לתלמידו הרה"ג הרב עידו וובר הממשיך את דרכו ומפיץ את תורתו.
"התכנסו חסידים ואנשי מעשה, יראים ושלמים, בליל ההילולא של הצדיק רבי משה ע"ה", פתח האדמו"ר בדברות קודשו. "מי שראה את רבי משה עומד ועוסק בתורה ובעבודה, באכילה ובשתייה בקדושה, ראה הנהגה חיה ממש כמבואר בספר התניא קדישא על התקדשות בענייני היתר... הוא דאג ליהודים בגשמיות וברוחניות, אבל הוא עצמו - נהג בקדושה וחסידות. לראות יהודי מחסידי קמאי שגם בשעה שהוא אוכל הוא חש יראת הרוממות כעומד לפני השם, במתינות, מתוך לימוד תורה - זה היה מחזה שכולו לימוד. איש חסיד היה.
"כשמגיע ליל ההילולא של רבי משה ויהודים מתכנסים ללמוד ממעשיו ומקבלים על עצמם לקחת מדרכיו של חסיד אמיתי זה - בוודאי שהדבר מעורר רחמי שמים, כדי שרבי משה ע"ה יוכל להמליץ יושר על אלה ההולכים בדרכיו. וכפי שכתוב: 'מה כאן עומד ומשמש - אף להלן עומד ומשמש'. רבי משה הנאמן, שהיה מסור לקירוב יהודים לאביהם שבשמים ולעצמו לא היה צריך דבר - בוודאי יהיה לו כוח להמליץ טוב על יהודים שיקבלו על עצמם להתקרב לריבונו של עולם בדרכו, וימשיך עליהם ישועות וכל ההשפעות הטובות וסייעתא דשמיא בגשמיות וברוחניות".
בסיום דבריו בירך כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן את תלמידו של בעל ההילולא, הרה"ג רבי עידו וובר־ארליך המפיץ את תורתו ומקרב יהודים בדרכו, שיזכה להמשיך בכך מתוך בריות גופא ונהורא מעליא: "רבי עידו גורם", אמר האדמו"ר, לבחינת 'כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. הקב"ה יעזור שרבי עידו יוכל להמשיך בהפצת תורתו של רבי משה מתוך נחת וסייעתא דשמיא".
כאשר הפוסק הגאון רבי משה ברנסדורפר, גאב"ד 'היכל הוראה' ומחשובי מורי הצדק בירושלים התבקש לנאום, הוא העלה על נס את תחושת ההוד ששררה בשנות ילדותו בשכונת בתי אונגרין - שעה שברחוב הפציעה דמותו ההדורה ומעוררת הכבוד של המשפיע הגר"מ וובר זי"ע. "הכל אמרו ביראת כבוד - הנה עובד השם והחסיד הגדול רבי משה וובר הולך כאן. הייתה תחושה של הימצאות במחיצתו של יהודי שדבוק בקונו בכל רגע ורגע", אמר הגר"מ ברנדסורפר, וציין את הקשר ההדוק שהתקיים בין המשפיע לאביו, הדיין והפוסק הגאון הגדול רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל. הגר"מ סיים בברכה לתלמידו-כבנו של בעל ההילולא, הגר"ע וובר-ארליך, הממשיך את דרכו ומְחַיֶה את תורתו.
במהלך ההתוועדות נשא דברים רב מרכז העיר, הרב יוסף יצחק סלונים אשר העלה זכרונות מהמשפיע זצ"ל וציין את ה'פארבריינגענס' המעוררים שהתקיימו בראשותו בהיכל בית הכנסת. בדבריו התייחס לאירועים אקטואליים והביע מחאה על החלטת בג"צ השערורייתית שבה הכירו בגיורים רפורמים וקונסרבטיביים.
בין התלמידים שהעלו זיכרונות ומופתים מבעל ההילולא בלט הרה"ג רבי יוסף מאיר גוטגולד, ראש כולל 'חברת הש"ס', שסחף את הקהל בסיפור התקרבותו לבעל ההילולא ומופתים גלויים שראה במחיצתו של האוהב ישראל מירושלים.
עד השעות הקטנות ישבו גדולי התלמידים והמקורבים לבעל ההילולא, ועסקו בהתרגשות בהעלאת זכרונות מלאי הוד וכיסופים מדרכיו בקודש של הגאון החסיד זקן המשפיעים זצ"ל, מתוך התחזקות והחלטה נחושה להתחזק ולצעוד בשביל הזהב של חייו הנאדרים בקודש - שהיו מזוגים אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות