היום שבו העם נפרד מהתקשורת • דעה

מאז שעלתה לשלטון ממשלת הימין האחרונה, שנבחרה ברוב ישראלי עצום, המבקש לראות בירושלים מדיניות נוקשה יותר ופחות סלחנית, ניתן לחוש בפער גדול, הולך ומתרחב, בין רחשי לב העם, לבין הנעשה בתקשורת הישראלית השמאלנית.

העם שבחר בהמוניו למפלגתו של אביגדור ליברמן, דווקא בגלל דעותיו הקיצוניות, העם שהלך ברבבותיו להצביע לליכוד בהנהגתו של בנימין נתניהו, שהצביע לש"ס, לאיחוד הלאומי, ליהדות התורה. כן, זהו עם ישראל.

אבל יש מדינה נוספת. מדינת ה'בועה', הקיימת במערכת 'ידיעות אחרונות', במסדרונות ערוץ 2, ברמת אביב, הרצליה פיתוח וקרית אונו. מדינה זו היא בעלת נציגויות מפתח בבתי המשפט, בפרקליטות, אך בעיקר בתקשורת. זו מדינה קטנה יותר, אך רעשנית, שולטת. היא מכתיבה סדר יום, יוצרת את האווירה, נותנת את הכותרות.

בעוד ב'מדינת הבועה', תוקפים את המדיניות הישראלית, זועמים על בידודה מהעולם; בעוד כל צעד שעושה ממשלת ישראל, שעושה ראש הממשלה הנבחר שלה, זוכה לגינויים מקיר לקיר, לכותרות שליליות, אני חש שהעם נמצא אי-שם, הרחק-הרחק, במקום אחר לחלוטין.

העם תומך במדיניות הממשלה, רוצה עמדה תקיפה כנגד הפלשתינים, חושש מפתיחת כביש 443 ולא מפחד להתעמת עם נשיא ארה"ב על הקפאה בירושלים.

זה העם שאני חי בו. זה העם שאני שומע אותו יום-יום.

משהו קרה אתמול, במהלך בליץ הדיווחים והפרשנויות על המשט ש"הסתבך" בדרכו לעזה. אנשי התקשורת חוזרים ומשננים לנו על הכישלון, המחדל, התבוסה, הגינויים בעולם. ללא הרף מפמפמים לנו ה"מבינים" על חוסר ההנהגה בישראל, על הטעות בשיקול הדעת, על כך שלא היה צריך לצאת למבצע, משל היו אחרוני מסבירי החמאס או במקרה הטוב, נציגי מועצת הבטחון האנטישמית של האו"ם.

שכחו שלא צריכים סיבה מיוחדת כדי לשנוא את ישראל, כדי לתקוף אותה. שמעולם לא נקבל מהעולם את הלגיטימציה האמיתית לשמור על חירותנו, ריבונותינו ובטחוננו. הם, אנשי התקשורת הישראלית, קפצו ואף הובילו את מעגל ההסתה הבינלאומי, ולא חשו לרגע באבסורד. הם לא עשו לרגע את המעשה המתבקש - לעצור לרגע, לחשוב, להתבונן, ולהפסיק להיות השלוחה דוברת העברית של אל ג'זירה.

התגייסות עממית מתוך הלב

אך בעוד התקשורת רוקדת על דמה של מדינת ישראל, מתרחשת במקביל תופעה מעניינת - התגייסות עממית מתוך לב ליבו של הציבור הישראלי.

מאז אתמול, באין תקשורת והד ציבורי שיחבק את צה"ל, שיעניק מעט סיקור אובייקטיבי ויתאר את הסיפור האמיתי שהתחולל על הספינה, ולא רק מנקודת מבטם של אנשי החמאס, מעורר הציבור בעצמו את ההד הציבורי.

קבוצת ענק הוקמה במהירות בפייסבוק כתמיכה בצה"ל, עשרות הפגנות ספונטנית התארגנו אתמול והיום בכל רחבי הארץ, עצרות תמיכה התקיימו הבוקר באוניברסיטאות, שלטים הוצבו בכל רחבי הארץ, כל זה לצד הטוקבקים הזועמים על המדיניות התקשורתית ומגינים על המדיניות הישראלית.

בעשרות מוקדים יצאו אלפי ישראלים להפגין נגד טורקיה. נמאס להם לראות את ההשפלה המתמשכת של הממשל הטורקי כלפי ישראל, ללא כל תגובה הולמת. הם מגיבים בצורה בריאה ונכונה, פשוט נמאס להם. אלפי ביטולי טיסות וחופשות בטורקיה נרשמו מאז אתמול בישראל.

הציבור הישראלי מוחה ברגלים.

אני חש כי מזה זמן רב לא היה דבר שאיחד כל-כך את הציבור הישראלי, משהו שיבער בעצמות ויגרום לישראלי הממוצע לצאת למחאה, מין הפגנה אינטנסיבית כזו.

אין ספק כי ביום כזה, הפער הגדול בין הציבור לתקשורת, מתחדד ומצביע, שוב, על הפרדות בלתי נמנעת ההולכת ומתרחשת בין מדינת ישראל לתקשורת שלה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!