משט השנאה הבריטי • החוויות והמסקנות
הפגנות, אנטישמיות, נאצות וסתם שאלות באמצע הרחוב - הן מנת חלקם של יהודי אירופה בימים אלו • העיתונאי שלמה קוק שהה בבריטניה בעת השתלטות השייטת על משט הטרור, וחזר נסער • הנה רשמיו
- שלמה קוק, קו עיתונות
- כ"א סיון התש"ע
- 15 תגובות
שלמה קוק. צילום: אריאל הלפר
האפקט המיידי באירועים מסוג העימות שהתרחש השבוע בלב הים התיכון, איננו מתרחש בירושלים ותל-אביב, השוכנות מרחק נסיעה קצר ממקום התקרית, אלא דווקא – כמה מפתיע – מעבר לים, במרחק אלפי קילומטרים של טיסה.
מהירות התגובה בעולם, מפתיעה כל פעם מחדש. שעות אחדות לאחר שצה"ל עצר את המשט הפרובוקטיבי, כבר נקרא שגריר ישראל בטורקיה ל'שיחת הבהרה' בפנים זעופות.
אבל התגובות קיימות לא רק בטורקיה ובמדינות ערביות אחרות, המעורבות במשט באופן ישיר. בכל מקום בעולם, ובפרט במקום שבו מתגוררים יהודים, ההשלכות הן מיידיות.
זה עובד כך: האזרחים מקבלים את המידע באמצעי התקשורת, כאשר אלו, כידוע, מביאים את התמונה האנטי-ישראלית. מכאן ועד לתגובות קיצוניות, שלא לומר אנטישמיות, הדרך קצרצרה.
רשתות התקשורת הבינלאומיות קטעו השבוע את לוח השידורים הרגיל ופרצו בדיווחים ישירים ודרמטיים מהנעשה במי הים התיכון. את הדיווחים ליוו תמונות ההשתלטות, אותן הגדירו הכתבים "אלימות", בהן רואים את כוחות צה"ל יורים על מי שמוגדר "פעילי השלום הבינלאומיים".
איפה התמונות האמיתיות בהן נראית קבלת הפנים 'הלבבית' של החיילים באלות וסכינים ובהשלכת חייל מהספינה אל מעמקי הים התיכון? הלוואי שהיה את מי לשאול בתקשורת העולמית.
קחו לדוגמה את אנגליה, מאדמתה נכתבות השורות הבאות. הסיפור הזה תפס את הבריטים בעיצומה של חופשת 'בנק הולידיי'. האזרחים, ובעיקר המוסלמים שהיגרו למדינה, ניצלו את מזג האוויר הנעים ואת הזמן הפנוי ויצאו ל'שופינג' או למקומות בילוי אחרים.
מורעלים בחומר האנטישמי שבו נשטפו בבתים מול אמצעי התקשורת – התגובות הן מיידיות: הפגנות מול שגרירות ישראל המקומית, אירועים אנטישמיים ברחובות או אפילו אירועים קטנים יותר, כמו פרצוף חמוץ וקללה המקבלת את פני הקהילה היהודית ברחובה של עיר. ואל תשכחו את התגובה הפשוטה ביותר, אך הנפוצה ביותר: דיאלוג מול כל יהודי הנקרה בדרך.
רבים מיהודי העולם נתקלו השבוע בשאלות רבות, ובמרכזן: איך החיילים שלכם לא מרחמים על האזרחים האומללים בעזה. לך תסביר לכל שואל שישראל מוכנה להעביר להם את האוכל ואת הציוד ההומניטרי בכל רגע נתון.
רק מה לעשות, שהניסיון המר בעבר העיד כי הערבים מנצלים הזדמנויות אמון להעברת נשק שיסכן את חייהם של אזרחי ישראל – ולכן מוטלת עלינו, בסך-הכל, חובת 'כבדהו וחשדהו': לבדוק את האוצרות האמיתיים אותם הביאו מה'בזארים' הטורקים. לנסות גם להבין מדוע את המשט, ה'תמים' לדבריהם, הובילו עבריינים בעלי-שם, ובראשם השייח הראוי לשמצה ראיד סלאח ואחרים.
נכון, יש בעולם קהלים ששיחה איתם בנושא הישראלי תהפוך במהרה לדו-שיח של אילמים. אבל יש גם רבים מתושבי העולם שמוכנים להקשיב – ואולי גם להשתכנע. כל מה שחסר הוא המסבירן. נדרשת הסברה מקצועית, בתקשורת ובקרב העם, באוניברסיטאות ובמרכזים הומי אדם.
הבעיה, מסתבר, טמונה בעיקר בכוח-האדם שלנו בגולה. בשיחה שקיימתי עם שגריר ישראל בבריטניה, רון פרושאור, הוא טוען כי נדרשת עבודה יומיומית כדי להכין את השטח ליום שבו ישראל צריכה להסביר את עצמה בצורה מסיבית – והמשט לעזה הוא רק כמשל. "אי-אפשר לעשות הכול ביום אחד", הוא אמר והוסיף כי המשאבים שישראל משקיעה בהסברה בעולם, הם מינימאליים, שלא לומר אפסיים.
"קחו לדוגמה את אנגליה", אמר לי שגריר הממלכה המאוחדת. "לתקשורת כאן יש קהל צרכנים של עשרות מיליונים. מול כל אלה, הקציבו לי כאן שני עובדים – שני אנשים בלבד – שאמורים להשתלט על מערכת ההסברה התקשורתית כולה". הטור פורסם ב'קו עיתונות'
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 15 תגובות