תגידו, מתי אנחנו מארגנים איזה משט?

תגידו, מתי אנחנו מארגנים איזה משט? האמת היא, שדווקא היו כמה ממפגיני הקברים שניסו לארגן מיני משט, חמוד כזה, מנמל אשדוד עד לאשקלון, אבל איפה הם, ואיפה המשט לעזה.

מול סירה קטנה בלתי יציבה, ושבעה יצורים עטויי שקי קמח דהויים, החברה מטורקיה הרימו שמונה ספינות, מצויידות בכל טוב מצרים (טורקיה, בעצם), הרבה מצב רוח, מעט גלים, ואיזה אלף אנשים, שמוצצים את לשד חייהם מן הסכסוך העתיק שלנו, ורוצים שלום, רוצים לשבור את המצור, רוצים להכניס שמן וברגים לעזה, רוצים ורוצים, עד שהם בעצמם לא יודעים מה הם רוצים. העיקר שיש כיסוי תקשורתי רחב היקף, והרבה כאב ראש לישראלים.

אבל את האמת? זה רעיון מצויין. אפילו מבריק. אנחנו חייבים להתחיל לחשוב עליו ברצינות. כמו שנאמר: 'מאוייבי תחכמני'. חייבים לארגן משט, ויפה שעה אחת קודם. כי ברור לכולם שמשט זה כבר עניין אחר לחלוטין.

זהו. אין יותר הפגנות בכיכר השבת. חסל סדר אבנים מתגלגלות, חיתולים בוערים, או רמזורים מפורקים. מעתה אמור: משט. איזו מילה ידידותית. הייטיקית משהו. יש בה גם רוגע מסויים. גם מבלי להבין עברית, ברור שמדובר בסוג של הופעה מתריסה, אך מאופקת. מלאת עוצמה, אך חיננית. משהו ששט לו חרישית, שמתקדם לו בחשאי, שחותר קדימה באלגנטיות, מבלי להקים שאון. בקיצור, משהו שאי-אפשר להישאר אדיש מולו. תראו את העולם נמס כולו, מול משט נידח ומבולגן במזרח התיכון.

אני חושב שכדאי בזופניק לשקול את העניין ברצינות. זה יפתור להם הרבה בעיות.

קודם כל, עם ספינה אתה גמיש, ויכול להתפתח לכל מיני כיוונים. המשט, לדוגמא, יכול לצאת מחופי מנהטן, יקח אתו את כל המיליונים שהתכוונו להפגין מול שגרירות ישראל בוושינגטון, וכעת הזדמן להם משט חינם לארץ המובטחת. על הדרך, לחופי הממלכה המאוחדת, הוא יאסוף עוד חבורה בריטית עליזה, שחשקה נפשה לראות פעם ציוני בגודל אמיתי, או לפחות להשליך עליו חלמון צהוב.

ועוד לא הגענו לצימוקים שספינה מעניקה. מתוך שהיא בים, שהוא שטח א-טריטואלי, אפשר להפר את כל החוקים של כל המדינות בבת אחת, ולא להיעצר. אפשר לצעוק 'נאצים' כל היום, ולא להעצר בגין זילות השואה. להבעיר כל מה שדולק, ולא לבדוק אם שוטר מגיע. חוץ מזה, לא חייבים לפחד משריפה, כי יש הרבה מים באיזור. מצד שני, אין רכבי כיבוי של העירייה שאפשר לשרוף אותם.

אין כמו משט. אם עד עתה היו הפגנות שבקושי משכו אליהן עשרות איש, וגם הם, רק לאחר שהבטיחו להם בנזין וחומרי בעירה, כעת, בואו נראה מי ידחה את ההזדמנות להצטרף למשט מרהיב במימי הים התיכון. הרשימה תהיה ארוכה, ובטח תהיה רשימת המתנה. אנשים במאה שערים יפסיקו ללכת לעבודה, רק בגלל שאולי התור שלהם על המשט יגיע פתאום, והם לא יהיו בבית כשהשליח יגיע. אף אחד בכלל לא ישאל על מה מפגינים, ואלו רבנים הורו להפגין.

מצד שני, לא הכל ורוד בתכנית הזאת. כי, האמת, מי ייצא להפגנה שאין בה שוטרים? מי יחרף את נפשו בשביל הפגנה מוזרה, שבה אין לפחות ארבעה גברתנים במדים כחולים שיסחבו אותו בפיאותיו, והוא יצרח עליהם כל הדרך אל הניידת בקול מרוסק: 'נאצים'?

בכלל, על הספינה אין על מי לצעוק, וגם לא שומעים ברור, כי יש רוח.

אז ברור שישנם אי אלו חסרונות למשט, אבל היתרונות, לעומת זאת, מכריעים את הכף. כי בסופו של דבר, הנוסחה הזאת תגרום שכולם יהיו מרוצים. המפגינים יפגינו עד כלות נפשם. בעיריית ירושלים לא ייכנסו לפאניקה כל אימת שיימצאו עצמות ספק גויים בפאתי אשקלון. והעיקר: התושבים השפויים של ירושלים החרדית, ייצאו מביתם בשלום ויחזרו בשלום. ייצרו אשפה בכיף, ויהיה להם מקום להשליכה. יתניעו את רכבם, ויגיעו במהרה למחוז חפצם.

אוח אוח. ממש ימות המשיח.

רק איך אנחנו, עם חכם נבון ומפולפל, לא חשבנו על זה עד היום?

הטור מתפרסם בעיתון 'משפחה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!