השבועונים, עדיף שתקבלו ביקורת ממני

שתהיה לך נשיאה טובה, בייניש

מכל מוקדי ההתרחשויות של חדשות היום, המשט לעזה, ועידת הסקר של האו"ם למניעת הפצתו של נשק גרעיני שדורשת שישראל תצרף את חתימתה לאמנה, ואפילו מסעו של נתניהו בקנדה וארה"ב, אנחנו העדפנו להתייצב הבוקר ב'מזלג' המחלק בין כביש מס' 1 לירושלים לכניסה לכביש 443, ולהמתין להופעתה של כבוד נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש העושה את דרכה מדי בוקר מהשפלה ללשכתה שבירושלים.

חשבנו שמן הראוי שהיא, שקיבלה את ההחלטה ה'מושכלת' לפתוח את הכביש הזה לירושלים, החל משלשום, לתנועה חופשית של כלי רכב פלשתינים, תחתוך את הסרט בטקס שיסמל את תחילתו של העידן החדש שעלול מעתה לחתוך חיים במקום.

הכרזנו בפאתוס 'בית המשפט'! נמתחנו לדום בהמתנה לכניסת רכבה המפואר, אבל היא לא הגיעה. משבוששה והדאגה לשלומה גבר אצלנו, הרמנו טלפון ללשכתה ונאמר לנו שה'נשיאה' התייצבה לעבודה כמו בכל יום ראשון.

נרגענו.

יכול להיות שדווקא היא לא הוזמנה למעמד החגיגי שאפילו ראש הממשלה הפלסטיני, סאלם פיאד, בירך עליו? או שמא חששה שמישהו עלול, חלילה, להשליך לעבר רכבה את הנעל השמאלית, זוגתו של הימנית שהושלכה על ידי יהודי, ועוד כהן, בלשכתה, דבר שהוא כידוע כואב הרבה יותר ממטר אבנים, בקבוקי תבערה או אפילו צרור יריות, שהיא החליטה שאין כל חשש שיקרה בדרך הזו?

בשעה שבה המתנו לכבודה חלפו על פנינו רק מעט מאוד כלי רכב עם לוחית זיהוי צהובה, ובעיקר הרבה משאיות, שרק לפני חודש הוכרחו לעשות דרכן לירושלים בכביש 443 דווקא. בדיעבד גילו הנהגים שהם נבחרו להיות מטרות ניידות לנושאי הנשק הפלשתינים, במסגרת ה'מחוות' הישירות שעושה עמם בית המשפט העליון, תוך עקיפת גורמי הבטחון המתנגדים לפתיחת הכביש.

מאחר וטקס חנוכת הדרך הפלשתינית הראשונה בגרונה של מדינת ישראל בוטל, וגם לא יתקיים ככל הנראה כשראש הממשלה נתניהו ישוב ממסעו לארה"ב ויעשה את דרכו לירושלים, היינו רוצים להציע אירוע חילופי.

כשם שאת העיר אריאל רצו, עד לא מזמן ולמעלה משלושים שנה לאחר הקמתה, לקרוא על שמו של אריאל שרון, כך ייקרא שמו של הכביש הזה על שמם של 443 אלף התיקים הפתוחים המתגלגלים בבתי המשפט בישראל, ושנשיאת בית המשפט העליון עושה הכל לעבות אותם בתיקים חדשים של תביעות על פגיעה בנפש וברכוש, שיוגשו בעקבות ההחלטה שלה לפתוח את הכביש למפגעים.

ושתהיה לנו נשיאה טובה...

קצר בתקשורת: 11 קטעים בשולי עיתוני סוף השבוע

. הסתירה הבולטת ביותר

ביום ששי בבוקר, עוד לפני שניסינו להשתלט על כל ערימת עיתוני השבת, והספקנו רק לעיין בכותרות המופיעות ב'יתד נאמן' וב'המבשר', כבר יצאנו מבולבלים לגמרי. החפירות ביפו הופסקו או נמשכות?

'יתד נאמן', בידיעה המופיעה במרכז העמוד הראשון: "בעקבות מחאתם החריפה של חברי הכנסת הרב גפני והרב גפני באתר החפירות הופסקו עבודות הרס מערות הקבורה במתחם בית העלמין היהודי העתיק ביפו".

ה'מבשר' בראש עמוד השער: "הריסת הקברים ביפו נמשכה גם אתמול".

אז למי להאמין? וכיצד מעז אחד מהם לשקר במילתא דעבידא לאגלויי כבר היום?

שאלות מהסוג הזה הפסקנו כבר מזמן לשאול על העיתונות החרדית.


2. המודעה המפתיעה ביותר

בשיאה של המערכה נגד הפרדות ומגמות בעמנואל, מפרסמים בית הספר הגבוהה לטכנולוגיה בירושלים, יחד עם בית הספר הוותיק 'בית יעקב לוסטיג' ברמת-גן, מודעה תמוהה שלפי בקשת הורי התלמידות עומדת להיפתח בשנה הבאה כיתה תורנית-חסידית במכון לוסטיג.

למה ללימודי תואר ראשון במחשבים, חשבונאות וניהול ושיווק בבית ספר חרדי, יש צורך להנהיג הפרדות ולעבור על "לא תתגודדו"?

על הרעה החולה הזו כדאי שתנסו לקבל הסבר מהגב' חנה שמופיעה במודעה כמי שאחראית לרעיון האווילי של הכיתה הנפרדת. טלפון: 0523530494.


3. המדור החושף ביותר

קלמן ליבסקינד, התחקירן חובש הכיפה של 'מעריב', עולה לאחרונה על כל מתחריו ומגלה כי גם לאחר המעבר של מוטי גילת מ'ידיעות אחרונות' ל'ישראל היום', בא השלישי, וזה הוא, ומכריע ביניהם.

ב'מוסף השבת' של 'מעריב' חושף ליבסקינד כי מי שעומד מאחורי ה'חרם' שהכריזו הפלשתינאים נגד מוצרי ההתנחלויות, הוא לא אחר מאשר משרד יחסי ציבור ישראלי שבראשו עומדת יהודיה בשם אוריאלה בן צבי. בעלה הוא...חבר הכנסת דניאל בן סימון ממפלגת העבודה.

ליבסקינד, מנסה להוציא מח"כ בן סימון התייחסות כלשהי ל'חרם' הזה אך נענה ב"דבר עם זוגתי".

ליבסקינד: "אבל אני מבקש לדעת מה דעתך על החרם?

ח"כ בן סימון, איש התקשורת לשעבר 'משתפן' כמי שחושש מתגובתה של 'זוגתו' יותר מתגובת הציבור, משיב בחוסר סבלנות: "זה בהזדמנות אחרת" ומנתק.

מה לא מוכנים לעשות יהודים בשביל לפרנס את עצמם ולקפח את פרנסתם של רבבות מאחיהם תושבי ההתנחלויות?


4. הרעיון הגנוב ביותר

מה היה עושה יעקב אפשטיין מ'משפחה' אם לא היה מופיע הטור הזה באתר 'חדרי חרדים'? לפחות עמוד 27 במעטפת החדשות שלו היה נשאר ריק.

אפשטיין מורח עמוד שלם בעקבות כתבה שהופיעה ב'הארץ', וצוטטה כאן בטור עוד בראשית השבוע, על הפגיעה בקברי מוסלמים 'בני אלף'... שנים, בממילא שבירושלים, על-ידי החברה העירונית 'מוריה', במסגרת העבודות לבניית 'מוזיאון הסובלנות'.

הכותב לא טרח אפילו לצטט משפט אחד מתוך הטענות האוויליות המופיעות בכתבה בעיתון 'הארץ', אלא מתאר, מתוך 'מקורות גלויים' אחרים את השתלשלות פרשת בנית המוזיאון, על קרקע שנטען שהיא בית עלמין מוסלמי.

ומניין אנחנו יודעים שהטור הזה הוא המקור לכתבה ולא עיתון 'הארץ' עצמו? משום שהכתבה הופיעה ב'הארץ' עוד לפני חג השבועות, ורק בשל גודש של נושאים, דחינו אנחנו את ההתייחסות אליה עד לראשית השבוע. כדי לטשטש עקבות כותב אפשטיין, בכתבה: "ביטאון השמאל 'הארץ' הציג השבוע..."

השבוע? - יכול להיות שהוא לא שמר מאז הפרסום את החג ואת השבת שאחריו?


5. הכתבה המקצועית ביותר

אריה ארליך, לעומת אפשטיין, עשה עבודה עיתונאית הרבה יותר מקצועית מעניינת במגזין של השבועון 'משפחה'.

בעקבות ה'חרם' הווירטואלי שהכריז העיתונאי נחום ברנע, שבמשפחה איבד את שמו ונקרא "איש תקשורת בכיר", על ועד הכשרות של 'העדה החרדית', הוא יצא למטה הגוף הכישרותי המקובל ביותר על צרכני כשרות המהדרין, וחזר עם נתונים מאלפים ועם כתבה מעוררת עניין במיוחד. למעלה מעשרה עמודים חושפים את שיטות העבודה, אמצעי הפיקוח המתקדמים, ההתמודדות עם ניסיונות ההונאה, החידושים הטכנולוגיים, עבודת מעבדת חומרי הגלם ואפילו את סקרנותם של אלה הרוצים לדעת כמה מגלגל הגוף האדיר הזה בשנה וכמה תצטרכו לשלם אם תרצו לקבל ממנו תעודת הכשר - הוא מספק.

מאיתנו מקבלת הכתבה הזו תעודת ציון לשבח.


6. המבקר הזועם ביותר

בסוף השבוע הזה קם לנו מתחרה שגם הוא נטל את המשימה לבקר את השבועונים החרדים. ברוך הבא ל'מועדון' ל'העדה' - ביטאון העדה החרדית.

במדור 'בשולי המאורעות', וטוב לדעת כי גם אנשי 'העדה' מכירים בכך שיש הרבה שולים למאורעות האחרונים, כותב א. ברי"ם: "השמחה שפרצה השבוע במערכות השבועונים ה'חרדים', לא היתה על סקופ בלעדי שהשיג אחד הכתבים, או על נתח פרסום חדש, וגם לא על פשלה (פייסקו ביותר לעז) שקרתה בעיתון מתחרה.

השמחה היתה שמחה לאיד. כבר זמן רב יושבים הם, לבלרי השבועונים הזולים - כעדת זאבים רעבה, בציפיה דרוכה מתי יבוא זה לידי ואנשכנו. מזילי ריר ששים הם על כל הזדמנות להטיח את רפשם על שנואי נפשם 'הקנאים העיידה'ניקס', ולהסתער בחמת זעם על כל דבר שמריח ממנו קצת 'אידישקייט'. וכך כפרי בשל נפל לידם ה'כישלון' במערכה על שמירת הקברים באשקלון. כל לב יהודי כואב ודואב על שם ה' המחולל בארה"ק, הם רוקדים על הדם. בכותרות בומבסטיות הם מציגים את 'התבוסה הגדולה של העדה החרדית' 'הכישלון הצורב באשקלון'. בצדקנות נוטפת שנאה הם מתחרים ביניהם מי ייטיב להתנסח בלהג ובבוז על התנהלות גדולי ישראל במערכה, ובפרשנות יומרנית הם מבקרים את עסקני היהדות החרדית על 'המלחמה המיותרת' שניהלו, על הנזק ו'איבוד כוח ההרתעה' שגרמנו, והם - הפרחחים - קוראים לנו לעשות 'חשבון נפש'...הרדיפה שלהם אחרי 'רייטינג' (מידוג בעברית תקנית) מקררת והורסת כל חלקה טובה, ומכשילה פעם אחר פעם את מאבקי ההישרדות של הציבור החרדי".

אחרי 'שטיפה' שכזו, אנחנו בטוחים שה'שבועונים' מעדיפים את הביקורת שלנו מאשר את הביקורת הזו.


7. הכתבה החושפת ביותר

ב G - מוסף סוף השבוע של 'גלובס', מתפרסמת כתבה מקיפה על הארגונים, הפוליטיקאים וכלי התקשורת המחממים את השטח ביחסי חילוניים-חרדים כדי לגזור 'קופונים'. יש בה לא מעט גילויים, וביניהם שמו של 'לפיד' חדש המלבה את אש השנאה ולא בהרבה הצלחה.

מי הרים את הכפפה שזרק נחום ברנע לחילונים להחרים את ההכשר של העדה ולהתנזר מאכילת 'במבה' רק משום שעל העטיפה, לצד רשימת ערכי הקלוריות והפחממות מופיעה גם חותמת של ההכשר של 'העדה'?

מסתבר ששמו של האיש הוא מיקי לפיד, תושב אבן יהודה, גמלאי היי-טק משועמם, שמוצג בכתבה כמי שיש לו הרבה תחביבים "תרבותיים". לפיד מספר לורד קלנר כי הוא שלח מייל בנושא ל-1500 איש ובתוך זמן קצר הצטברו אצלו תגובות על היוזמה.

אז ככה: 7% מהם היו מכתבי נאצה. הרוב אמרו לו "כל הכבוד", אבל כשהגיעו עם עגלת הקניות גילו ש...אין קפה בלי חותמת בד"צ ונשברו. בקיצור, מבין כולם רק 5 היו מוכנים לוותר על הקפה וה'במבה', בטח כאלה עם לחץ דם גבוה, והם הקימו 'ועד פעולה' שהתכנס ביום שני האחרון ב...תל אביב, העיר של חולדאי.

למרות הרעש התקשורתי, מיקי לפיד עצמו אינו תולה תקוות ממשיות ב'חרם. "אני חושש שחרם על כל מוצרי בד"צ לא יצליח, כי אנו נלחמים נגד גוף מאורגן, ואנו החילונים לא מאורגנים ולא ממושמעים..."

אז מה בכל זאת? - "אנחנו חושבים ללכת על מודל 'תנובה' , שחלק מהמוצרים שלהם נמכרים עם הכשר רגיל וחלק עם הכשר הבד"צ"...

עכשיו נראה את הקיבוצים מוותרים על הנתח המשמעותי של צרכני החלב הכשר למהדרין ואת הפרה סופה מכרמיה, אלופת החלב בישראל, מתאפקת מלתת אותו בגלל החרם שהכריז מיקי לפיד על ההכשר של ה'עדה החרדית'...


8. הכתבה המשתפכת ביותר

אם תהינו בשבוע שעבר לאן נעלם יעקב ריבלין, הפרשן הפוליטי של ב'קהילה'? - הנה הוא הגיח השבוע במדור מורחב במוסף 'בקהילה פלוס' ממעז'יבוז' שבה עשה את ימי חג השבועות במחיצת הבעל שם טוב במלאת 250 שנה להסתלקותו.

הייתם מאמינים שעתונאי חב"די, ויהיה מוכשר ככל שיהיה, יכול להעביר לקוראיו תחושות ורגשות משתפכים מקברו של הגרא"מ ש"ך, או אפילו הגר"א? ריבלין, שמלבד העובדה שכתב בראשית דרכו בבטאון 'המחנה החרדי' של חסידי בעלזא, אין לו שורשים חסידיים, הצליח להדביק בהתלהבותו אפילו את ה'קפואים' שבין קוראי ב'קהילה', כאילו היו חסידים מבטן ומלידה.

אין ספק שזה דורש אומנות בכתיבה, ויש לו אותה.


9. ה'סקופ' הגדול ביותר

בקובץ החדשות של השבועון 'יום ליום' של שס, מופיעה השבת הידיעה המחדשת ביותר, ועל פיה השמועות כי ממשלת עירק מקימה מסגד על קבר יחזקאל הנביא אין להן בסיס עובדתי.

לידיעה מתלוות תמונות שצולמו באתר הקבר בשבוע שעבר על-ידי כומר מבגדד, ואלה מוכיחות שהמקום נשמר היטב על-ידי עשרה מאבטחים ואין בשטח כל סימן לעבודות או לכוונה לפגוע בו. מעט מאוד יהודים מצליחים להגיע למקום, אבל יש כאלה.

המידע והתמונות הגיעו, אגב, גם לידי 'המודיע'.


10. הכתבה המשמיצה ביותר

ערב פתיחת המשפט בתביעה שהגישה ליליאן פרץ, סוכנת הבית של משפחת נתניהו, נגד שרה נתניהו, מפרסם 'ידיעות אחרונות' שוב פרטים לעוסים מהאשמותיה של התובעת, שגם מי שאינו מסמפט את שרה, לא יכול להשתחרר מהתחושה שהם כוונו להשפיע על השופטים.

את הורי התלמידות בעמנואל, שרוצים בסך הכל לחנך את ילדיהם על פי דרך אבותם, יעמידו למשפט על בזיון בית המשפט, אבל איש לא יורה, כמובן, לפתוח בחקירה נגד הכתבת אתי אברמוב מ'ידיעות אחרונות', על פגיעה ב'סוביודיצה'. הרעיון שהתיק ייסגר לאלתר בשל שיתוף הפעולה, מצדה של פרץ, כלל לא יעלה על הדעת.

בכתבה עצמה גם גילוי אחד הנוגע לבנימין נתניהו עצמו. "באחת הפעמים התלוננתי בפני ביבי על הצעקות הבלתי פוסקות" –מספרת פרץ - והוא ענה : לא נורא, גם עלי צעק ביל קלינטון..."

הבנתם איזו טראומה נשארה לו מהצעקות?


11. הכתבה המשעשעת ביותר

כמה שערות מאבד האדם , בממוצע, מדי יום? - ארבעים עד מאה, והנתון אינו מתייחס, כמובן, לקרחים שבינינו... ובאיזה מהירות עוברת תחושת הכאב בגוף האדם? - מסתבר שבמהירות שיא של 120 מטרים לשנייה, שהיו יכולים לגרום לכאב ראש גדול לשוטרים אם היה מדובר ברכב.

איזה כמויות מזון צורך האדם בכל ימי חייו? - 50 טונות של מזון! הייתם מאמינים על עצמכם? תראו איך אתם נראים!

הנתונים האלה ועוד למעלה מ-140 מעניינים נוספים מופיעים בכתבה של שלום פרוינד, שהחזיק אותם, כנראה, זמן רב בבטן, ולא פרסם אותם ב'שעה טובה' - השבועון שבו כתב בעבר, אלא שמר אותם ל'מוסף שבועי' של 'יום ליום'.

היה כדאי לחכות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!