המכ"ם כוון למתרחצים • קינה לפאשלה

שוב כשלנו ב"כוחי ועוצם ידי"

בשעה שהדברים אלה נכתבים, לא ברור עדיין מה באמת אירע בעת השתלטות כוחות צה"ל על ה'משט' המתגרה. אבל כבר כעת אפשר לשאול איך הצלחנו להסתבך שוב כאשר פעולה שהיתה צריכה להיות 'נקיה' ולהתבצע בתחכום רב על-ידי יחידת העילית הימית 'שייטת 13', הסתיימה כ'סמטוחה', כאילו היתה נסיון השתלטות של פיראטיים סומאליים על ספינות דייגים באוקיינוס ההודי.

מה'בולשת' של מרחב הירקון מדווחים לנו שמפקד חיל הים עצמו, לא נצפה באותה עת במתחם ה'בורסה', אלא ישב בספינת הפיקוד ווידא שהכל יתבצע כפי שתוכנן. אם זה אכן כך, כדאי שוועדת החקירה, שבוודאי תקום בעוד כמה ימים, תבדוק האם ברגע ההשתלטות, לא היו מסכי המכ"ם שהוא הביט בהם, מכוונים למתרחצים שבחוף, במקום למתגרים שעל הספינות.

אולי זה מה ששיבש שם את הכל?

אנחנו לא אסטרטגים גדולים, בוודאי לא כשמדובר במלחמות מים, שתמיד פחדנו מהם כמו מכלבים קטנים, אבל אם בכל זאת היו שואלים אותנו, היינו מציעים לתת למשט לעבור ולהגיע לעזה, ולהפעיל את המצור רק כשירצו לצאת משם. כך, לא היה יכול איש בעולם להאשים אותנו שעצרנו את ה'מטען ההומניטרי' הגדול שהם טוענים שהביאו איתם, מלהגיע ליעדו, והתוצאה גם היא היתה יכולה להיות לא פחות הירואית - בחישוב סטטיסטי פשוט ברור שהרבה יותר מחמישה עשר מנוסעי הספינות לא היו יוצאים חיים מעזה ואיש לא היה יכול להאשים אותנו בהעלמם.

אבל בסופו של דבר לא שאלו אותנו, וגם לא נראה שהתייעצו עם מישהו אחר, וכך קרה שהיהירות של "כוחי ועוצם ידי" שוב לא עמדה במבחן - וכשלה.

המסך והמסכה של 'נתיב אקספרס'

גם כצורכי תקשורת אובססיביים, מעולם לא ניצבנו, בעקבות קריאת עיתונים, בפני התלבטות כבדת משקל, שכדי להחלץ ממנה יש צורך בהכרעה המשלבת שיקולים הלכתיים רחבי אופקים, כפי שזה קורה לנו הבוקר.

מאז התעוררה בעית המסכים באוטובוסים, תפסה חברת התחבורה 'נתיב אקספרס' מקום של כבוד בתודעה החיובית שלנו. ידיעות אין סוף, הופיעו, בעיקר בעיתון 'המודיע', והציגו את החברה הזו כסמל וכדוגמא להתחשבות ברגשות החרדים, חלוצת חברות התחבורה שהתחייבו להגביל את פעולת המסכים למידע יבש לנוסע בלבד, ללא תמונות ובוודאי שללא סרטי וידאו. שיא הטוהר. אין רב בישראל שמנהלי החברה הזו לא זכו לברכתו, גם בלא שבקשו זאת ולא רק משום שמדובר ב...מוסלמים, על הצעדים האציליים מצד החברה לשמירת נפש הנוסעים החרדיים. האוטובוסים שלה, כבר כמעט ולא היו צריכים לסולר, והם נסעו מכח האנרגיה החיובית הזו.

עד כדי כך זה עבד, שאפילו אנחנו, שלא היה לנו מושג קל שבקלים, על מסלולי הנסיעה של החברה, ולא ביקרנו בחדרה ובפרדס חנה שבה עוברים רבים מקוויה, מאז הטיול השנתי האחרון שלנו בכיתה ד' של בית הספר היסודי, לרמת הנדיב, הרגשנו חובה מיוחדת, להודות לחברה הזו על המחוות שהיא עושה לציבור החרדי, ופעמיים בשבוע עלינו לאוטובוסים הוורודים שלה מיוזמתנו, ונסענו הלוך ושוב מבני-ברק לנתניה, רק כדי לחזק אותה.

פחות מעשרה שקלים לנסיעה זה באמת שווה, בעיקר בימים אלה של מתקפות דווקאיות נגד חרדים.
אלא שעוד בטרם הספקנו לבדוק האם אנחנו יכולים לקזז את סכום התמיכה שלנו בחברת 'נתיב אקספרס' מכספי המעשר שלנו, וכבר רובצת לפתחנו שאלה שהיא הרבה יותר מסובכת ממנה.

הבוקר אנחנו פותחים את עיתון 'המבשר', ומגלים בראש הידיעות מסגרת שמנפצת לנו את האשליה שעודדנו חברה עם כוונות טובות כל ההשקעה בכרטיסי נסיעה ירדה לטמיון. "בעלי 'נתיב אקספרס' נערכים להרס מערות קבורה בנצרת" - מודיע לנו הכתב יצחק שטיינר בלי להניד עפעף, ומוסיף : "ראשי אתרא קדישא מסרו אמש כי בתום מסכת של נסיונות להגיע להידברות , דחו ראשי החברה שבבעלות אחמד וליד עסיסי, המחזיקים גם בבעלות חברת התחבורה 'נתיב אקספרס' הפועלת במגזר החרדי, את כל נסיונות ההידברות והפתרונות שימנעו את הצורך בחפירת המערות".

עכשיו תחשבו איזו בעיה עצומה נוצרה כתוצאה מהצלבת הבעלויות הזו למפגינים של 'אתרא קדישא' שעלולים חלילה להכשל בצורך להתנייד עד לאתר החפירות בנצרת באוטובוסים של חברה אחרת שבהם, על פי הידיעות שפימפמו לנו עד היום, אין מסכים כשרים כמו ב'נתיב אקספרס'. זה עלול להתגלות ממש כאסון.

תנו לנו להסתדר עם הצרות של עצמנו לפני שאנחנו חומלים על האחרים. מילא הכסף שהשקענו בנסיעה עם חברה זו דווקא, והזמן שבזבזנו על נסיעה שלא לצורך, לא זה מה שמעיק עלינו כרגע. הבעיה היא שאחרי שהולעטנו כל הזמן על-ידי 'המודיע' ביתרונותיה של החברה הזו, אנחנו ניצבים עכשיו בפני הדילמה הקשה, את מה עלינו להעדיף, האם את 'שמירת העיניים' שלנו או את 'שמירת העיניים' ממש, של טמונים עפר שמבקשים לעקור אותם עם ארובותיהם גם יחד?

הוא שאמרנו – ההתלבטות קשה.

ילד לא טוב בירושלים

אין זה סוד ששום דבר אינו עומד בדרכו של הממשל האמריקני.

הנשיא אובמה יכול להצטרף באיבחה אחת להחלטות ועידת הסקר המבקשות לכוף את ישראל לחתום על אמנה נגד הפצת נשק גרעיני, ובה בעת לערוב לבטחונה ולכושר ההרתעה שלנו, בלי לראות את הדברים כמנוגדים כמו שחור מול לבן...

עוזרו האישי, ראש סגל הבית הלבן רם עמנואל, יכול להתרפק אל אבני הכותל ולחכות שיהיו חמים אליו, גם אם הוא זה שהקפיא את כל אבני ירושלים.

בשבוע שעבר כתבנו כאן, בציניות, שאותו רם עמנואל, שבא לציין בישראל את הבר מצוה לבנו ז'אק, נתקל בבעיה לא צפויה, כשקבע את טקס הבר מצוה ליום ראשון, שבו, כידוע, לא מוציאים ספר תורה ולא ניתן לעלות לתורה. "הוא עוד יחליף בין הימים ויכריז על יום ראשון כעל יום שני" – אמרנו לעצמנו, ומגלים שזה אכן קרה.

העיתון 'מעריב' מדווח היום, שאתמול, נערך טקס הבר מצוה הזה, על ידי 'רבאיי' קונסרבטיבי שהגיע במיוחד מושינגטון, באתר 'קשת רובינסון' הסמוך לכותל המערבי, בהשתתפות 50 בני משפחה וחברים. ז'אק החמוד עלה לתורה, לראשונה מאז שהיא ניתנה, ביום א' שאינו חג או אפילו לא תענית.

הרי ארה"ב, שאבי החתן הוא בצמרתה, היא המעצמה הקובעת את סדר היום, ובמיוחד במדינת ישראל.
מי סיפק לו את ספר התורה לקריאה ביום ראשון? – ניתן לנחש בנקל בלי להכשל...

לפחות יושר אחד בלט במעמד – שלא כמו בטקסים דומים אחרים אבי חתן הבר מצוה לא עטה לראשו כיפה שעליה נכתב "ילד טוב ירושלים".

כי הוא לא!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!