למה אלי ישי לא נתן לדון באלימות השוטרים

התחבושת על אוזנו של מזכ"ל איגוד מנהלי הישיבות, שלמה ברילנט, הייתה כמעט הדבר הראשון אותו צדה עינינו כאשר נכנסנו אל בניין הכנסת.

מכות משוטרים? אנחנו שואלים.

ברילנט אוחז את אוזנו כמנסה להשתיק את הכאב.

כל מה שרצתי לעשות באותו יום, הוא אומר, היה להוליך בשלום את שר הפנים, אלי ישי, אל ביתו של הגרי"ש אלישיב, כדי לנחם ב'שבעה'. "כאשר נכנסנו לשם, הדרך הייתה די 'פנויה'", הוא משחזר. כלומר, פנויה פחות או יותר. לביצים הבודדות שהושלכו על ראשם, לא ייחסו חשיבות. גם לא לקריאות הגנאי מצד הילדים שעמדו והתבוננו בהם במבטים מתריסים של 'חכו, תראו מה יהיה לכם עוד מעט'.

רק כשסיימו את ביקורם וביקשו לצאת אל הרכב, החלו לקלוט שאינתיפאדה של ממש מתארגנת מול עיניהם. שוטרי היס"מ מיהרו להיכנס לפעולה, מבקשים להדוף את קהל המפגינים, אבל שלמה ניסה 'להיות חכם' וביקש מהם לזוז. "אסתדר איתם לבד, ובדרך יפה", אמר לשוטרים. הללו משכו בכתפם וזזו מהשטח. "לא האמנתי לרגע שחרדים יכולים להכות חרדים, הדבר הזה עד עכשיו לא נתפס במוחי", הוא אומר.

ואז החלה המתקפה.

למעשה, הם כיוונו אל אלי ישי, אבל נאלצו להסתפק בראשו של ברילנט. "אני לא חושב שהם אפילו ידעו מי אני", הוא אומר. פתאום הממה אותו החבטה העזה, וקול ניפוצו של בלוק שפגע בראשו הכריע אותו. "זה לא רק הכאב, שבלי כדורים לשיכוך אין סיכוי לעבור אותו. זה גם העלבון", הוא אומר.

גם אבא שלי חטף

אחר-כך מתפלאים שהחילונים מסיתים נגדנו.

שלמה מסתובב בכנסת ונאלץ לחזור על סיפורו שוב ושוב באוזני כל מתעניין. החילוניים שבהם - נדהמים. "מה, גם בכם הם מכים?" - הם שואלים, מנסים להבין מי נגד מי. כבוד, זה לא מוסיף לנו.

את ח"כ דוד אזולאי תפסנו במסדרון. כיו"ר ועדת הפנים של הכנסת הוא ביקש לכנס את הוועדה ולדון באלימות השוטרים כלפי המפגינים. אלא שאז הגיע אלי ישי, וביקש שלא. "לא צריך לתת למפגינים לגיטימציה", אמר.

וברילנט, שתכנן להגיע ולספר את הצד 'שלו', נותר ללא במה.

אז הנה, סיפקנו לו אותה.

לפחות תקבל פרסום, צחקנו.

"תודה רבה. זה לא שווה את הכאבים שהיו לי ועדיין יש", הוא אומר. "אבל מרגיז אותי לראות איך כלי התקשורת החרדיים עדיין מגנים רק בשפה רפה את האלימות של החרדים בהפגנות", הוא נשמע נזעם. "זה מתחיל בלשבור רמזורים, עובר לזריקת אבנים ויכול, ה' ישמור, להסתיים גם במוות. תחשבו מה היה קורה אילו פגעה הלבנה בעין שלי, או שהייתי חוטף מכה במרכז המוח. זה לא צחוק", הוא אומר, ומציין לשבח את הרב דוב פוברסקי, שפרסם טור נוקב נגד הפורעים, על אומץ הלב. "גם 'המודיע' גינה, אני מחכה לשאר העיתונים", הוא אומר.

רגע לאחר מכן הוא פוגש את סגן שר החינוך, מאיר פרוש. גם פרוש מתעניין בחבורה שמעטרת את ראשו, אבל ברילנט דורש: "גינוי נחרץ ב'המבשר'". פרוש לא מסרב, אבל גם לא מתחייב.

"ולחשוב שאני הוא זה שעזר 'להם' בכל-כך הרבה עניינים", אומר לו ברילנט, ולא מוכן לפרט באוזננו במה עזר לקבוצת המפגינים.

"ככה זה עסקן ציבורי. הוא חוטף, אבל צריך להמשיך לעזור. גם אבא שלך חטף, גם אבא שלי ז"ל חטף, חוטפים וממשיכים", מתדרך פרוש, כעסקן אל עסקן.

גם ש"ס החליטה

עוד לא נדמו הדיו של הוויכוח הציבורי בדבר פטור מארנונה לבתי הכנסת, וכבר העלו ח"כ משה גפני וח"כ אורי מקלב, הצעת חוק נוספת, לפיה ייהנו בתי העלמין במדינת ישראל מפטור רשמי מארנונה. מתברר, כי יש עדיין בארץ מספר רשויות מקומיות שאינן מהססות לגבות את תשלום הארנונה 'מן המתים', ואת העוול הזה החליטו ח"כי דגל התורה לתקן.

"קצת קשה היה לשכנע את הח"כים מקדימה", מספרים גורמים בכירים בתנועה, "אבל גפני הצליח, וההצעה עברה".

אלא מאי? שלא עברו אלא דקות ספורות בלבד בטרם עלה ח"כ נוסף אל הדוכן ובישר לחברי הכנסת הנוכחים באולם כי בפיו הצעת חוק חשובה: פטור מארנונה לבתי העלמין. נכון, זה עתה הם הצביעו על הצעה זו בדיוק, אבל מה לעשות, גם התנועה המתחרה, ש"ס, צריכה להציע את ההצעה החשובה. וכך עברה, באותו מספר של קולות תומכים (56) הצעת חוק אותה הגיש ח"כ דוד אזולאי מש"ס.

למה לא יכולתם לאחד את ההצעות? - שאלתי אותו בפתח המליאה. זה נראה קצת מצחיק, להציע שתי הצעות מקבילות. למה לא להתאחד?

"נו, גם ש"ס החליטה להציע את ההצעה", הסביר.

אזולאי הוא האדם האחרון בו תוכלו לחשוד בחשיבה תככנית כזו או אחרת. רק לפני ארבע שנים יזם, יחד עם גפני מהסיעה המתחרה, את חקיקת החוק האוסר גביית כספים בגינות ציבוריות.

האם העברת החוק בנפרד מעידה על מתיחות קלה בין שתי הסיעות? - אין זה סוד כי רק לפני זמן לא רב פרצה בין שתי האחיות מלחמת עולם רביעית, על רקע ההצטרפות להסתדרות הציונית. 'יתד נאמן', ביטאון 'דגל התורה', לא חסך במילים כדי לתאר את גודל התדהמה מהצטרפותה של מפלגה חרדית לגוף ציוני, ה' ישמרנו ויצילנו.

אי-אפשר לצפות, רק שבועות ספורים לאחר מכן להגשת הצעה משותפת. הפסקת אש? - אולי כן. אבל עדיין לא הרמוניה אידיאלית.

אנשים גרים במחסנים

יש רק מקום אחד בכנסת בו נשברים השיאים, בניגוד לכל הציפיות - 'ועדת הכספים'. הלוליין הראשי כאן, זה שהופך את הדיונים להצגה טובה, הוא יו"ר הוועדה, משה גפני.

אין כמעט התכנסות של הוועדה, שניתן להכתירה כמשעממת, יודעים כל העיתונאים. הבוקר היה זה מופע אחדות מרשים בין גפני לבין שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס.

על הפרק עמדו השינויים אותם הנחית בנק ישראל על הבנקים. הקשחת עמדות לקראת מתן משכנתאות, הפחתת אחוזי המשכנתא, ובמילים פשוטות: כמו במשחק חמש אבנים, הזזת האבן ששמה 'קנית דירה' הרחק-הרחק ממי שחי כרגע בדירה שכורה, במקרה הטוב, ובאוהל/מחסן במקרה הרע.

אטיאס הגיע כדי למחות, גפני כינס את הוועדה כדי לזעוק, אבל נציגי בנק ישראל לא הראו כל סימן להתקפלות.

"אתה השר החרדי הטוב ביותר", החמיא גפני לרעהו (בלב ובנפש...) אטיאס.

"מה קרה? מה פשר המחמאות?" - צחקק אטיאס, כלא מאמין.

"מה אתה רוצה? אתה באמת שר טוב, אני אף פעם לא החמאתי ככה לשר" - המשיך גפני בשלו.

"אבל אני מש"ס" - ניסה אטיאס להזכיר לו.

"אה, אתה מש"ס? אוי, לא זכרתי את זה?" - השיב גפני, בהומור כמובן...

לעצם העניין, קשה לדעת מה יעלה בגורל הגזירה החדשה. בעוד אטיאס מבטיח לבטלה (לפחות בכל הנוגע לדירה ראשונה), בנק ישראל נראה נחוש ללכת עד הסוף. מחירי הדירות מרקיעים שחקים, אין טעם לתת לאנשים משכנתא על מגש של כסף, הם סבורים.

"שר השיכון אריאל אטיאס הוא שר מצוין, אך הממשלה מכשילה אותו בכוח", ירה גפני, כפי שרק הוא יודע לעשות. "לא משנים דבר מבחינת העמדת המשאבים, מבחינת המדיניות של הממשלה, המצוקה הולכת וגוברת ותתפוצץ לנו בפנים. במבחן התוצאה ביטלו את מענקי המקום, הסיוע לפריפריה, השר רוצה לנהל מדיניות נכונה, אבל הממשלה לא מעמידה משאבים".

ח"כ אליעזר מנחם מוזס, שכותב שורות אלו שמע ממנו לא פעם על הדירות המאולתרות בהן מתגוררים ילדיו ובני משפחתו שזה עתה נישאו, נשא את נאומו הקבוע. "צריך להגביל את גובה מחירי הדירות. אנשים גרים במחסנים, ההחלטה הזאת של בנק ישראל לא רק שתסייע להם, היא רק תחמיר את מצבם".

האם יכול להיות שבסיומה של קדנציה בה השתתף הציבור החרדי בקואליציה, וגם הזניק לראש משרד הבינוי והשיכון את אחד מהטובים, נצא בלי כלום ביד?! איש אינו רוצה לחשוב על חלום הבלהות הזה, אבל המקלות אותן תוקעים בגלגליה של הבנייה לציבור החרדי, הולכים ומתרבים מיום ליום.
תשאלו כל זוג צעיר הנמצא ערב חתונתו. מי שיש לו כסף, לא תמיד מוצא דירה פנויה, ומי שאין לו – ממשיך לחלום חלומות על דיור מוזל בכסיף, חריש, ונצרת.

על אפן ועל חמתן

אפרופו גפני.

בשלב מסוים החלה הכנסת לדון בזיהום האוויר שאפף את עכו בעקבות השריפה שפרצה בשבת במפעל בעיר. הבטנו בחברי הכנסת שנכחו באולם, וניסינו לשווא למצוא בתוכם חרדי אחד לרפואה.

איש מחברי הכנסת החרדים לא נכח באולם.

ואז הגיע ח"כ גפני, והציל את המצב. האיש, שארגוני איכות הסביבה הצמידו לו זה מכבר את התואר 'הירוק', הוכיח כי הוא הוענק לו בצדק. הוא עלה על הבמה, הסביר מה שהסביר, והראה קבל עם ומליאה כי גם אנחנו, החרדים, חרדים לסביבה.

הלוואי ובאמת עניין אותנו הנושא, אבל בכדי למנוע חילול ה', טוב שאותו זה מעניין.

ושוב שבה הכנסת אל הנושא החשוב יותר, נושא הדיור.

"כולם יודעים שמחסה הוא אחד מחמשת המ"מים של תנועת בית"ר", ביקש איתן כבל מ'העבודה' להזכיר למי מהליכוד שלא זכר זאת. אחר-כך, בנימה של כאב, החל להקריא בפני חברי הכנסת קטע אותו כתב עוזרו הפרלמנטרי. "אנחנו מרוויחים קצת יותר מהממוצע במשק. אשתי ואני מחפשים דירה, לא משהו מפואר מדי, 3-4 חדרים בגודל סביר, שיהיה לנו משהו שנוכל לקרוא לו 'שלנו'. נסענו עד חיפה ויוקנעם בצפון, ועד אשקלון בדרום, כדי לראות דירה. עשינו חשבון שאם נמצא דירה טובה, שווה לנו לקנות ולחיות כמו בני אדם בהחזר של כמה אלפי שקלים בחודש, כמו השכירות שאנחנו משלמים היום ואולי אפילו קצת יותר. והנה הבשורה - אין חיה כזאת. פשוט אין. מדינת ישראל לא עושה שום דבר כדי שתהיה פה בנייה של דיור שהוא בר-השגה. חוץ מהתנחלויות, ושם אני לעולם לא אגור, לא תמצאו דירת ארבעה חדרים בפחות ממיליון שקל כמחיר ריאלי, אחרי ה-100,000 שקל שצריך להשקיע בכל בית חדש מעבר לארבעת הקירות שקונים".

לא צריך את עוזרו הפרלמנטרי של איתן כבל כדי לדעת את זה. תשאלו כל אב שחיתן ילדים בשנים האחרונות. הוא יראה לכם, ראשית כל, את שערו שהלבין, אחר-כך יוליך אתכם אל ה'מחסן' השכונתי בו מתגוררים צאצאיו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!