קצת צחוק על שנה הפוכה: כל מה ששינתה הקורונה

ונהפוך הוא - שנהפך עלינו לטובה.

פורים תש"פ יזכר בדפי ההסטוריה כראשית מהפך גברת קוקורינה, שהתאזרחה אצלינו לפחות עד פורים תשפ"א (והלוואי שדי לה בזה...).

גברת קוקירינה התעקשה שוב ושוב להטביע את חותמה על כלל האנושות ובמקום "נהפוך הוא" ליום אחד (מקסימום יומיים לאלו שחוגגים גם פורים דפרזים וגם פורים דמוקפים) אנחנו עדין כולנו ב"ונהפוך הוא" אחד גדול ארוך ומאתגר .

אז הנה קצת דוגמאות:

במקום ליל הסדר במתכונת "כל דצריך" כפו עלינו לחוג את חג החירות והגאולה כמה שיותר מצומצם ולבד.

במקום לקום בבוקר להתלבש ולהלביש את הילדים התאזרחנו על מדי ב- קרי פיג'מה (נמנמת למי שמקפיד על העברית הצחה...) ולמי ששכח היו שהדרו במצוות ורכשו כאלו שרכשו פיג'מות לליל הסדר, ליל הסדר הפך לליל הסגר... 

עקרת בית הפכה לגננת/ מורה/ יועצת רגשית/ מדריכה בקייטנה וסליחה ששכחתי את יתר הכובעים.

מי שאתרע מזלה (או התמזל מזלה- תלוי איך מסתכלים על זה) ונשמר מעמדה כאישה עובדת נדרשה בהרבה פעמים להפוך את ביתה ומבצרה למקום עבודה.

ומי בכלל מדבר על כך שהפכנו כולנו ליצורים שחיים מעבר לזמן שאיבד את משמעותו ממזמן:

בית הספר הביתי היה פתוח ב 02:00 ב 04:00 אבל ב 08:00 שעריו היו נעולים  וכל התלמידים התחפרו היטב במיטותיהם. ועוד כהנה וכהנה מהפיכות

מה שתפס אותי בשנה המאתגרת הזו היה דווקא המהפך בעולם השידוכים והאירועים.

כל מה שהיה ברור ומובן מאליו פינה את מקומו לחוסר וודאות מתמשכת ומה שהיה נחשב כהזוי טרום קוקירינה הפך למבוקש ורצוי.

תגידו לי אתם: איפה נשמע עיד טרום קורירנה לצאת לפגישה ולהסתיר מחצית מהפנים? כיסוי טרום עידן קוקירנה היה שולח את המועמד או המועמדת הרחק כמטחווי קשת להנפקת אישור שפיות ולא היו עוזרות התנצלויות והסברים שמדובר בסה"כ בפעולה לשמירת חייהם של המדוברים.

מי שמע בעידן שנות האלפיים על חתונה בביתם של נדיבי עם, למנין מצומצם כשהקרואים, שבכל זאת הורשו להגיע, מפוזרים בבתי השכנים?

אז לא רק שזה קרה והשתכלל, התקופה הזו אף יצרה תובנות חשובות ושמחות.

גברת קוקירינה שכביכול אשמה בשיבוש סדר היום שלנו תזכר אצלי ואצל לא מעט אחרים כתקופה מצמיחה מאתגרת שהביאה בכנפיה בשורות טובות וישועות.

אני יודעת שזו פתיחה קצת מפתיעה כי אנחנו רגילים לשמוע ולקרא כמה התקופה לא פשוטה וכמה חצי הכוס ריקה.

אמת, אי אפשר להתעלם מהאובדנים, השכול והקשיים של תקופת קורינה אבל, אסור לנו גם להתעלם מהצד המואר והמיטיב שלה.

הורים שאולצו להיות בחלת ופרנסתם נפגעה מדווחים כי הצליחו דווקא בתקופה הזו להכיר פשוטו כמשמעו את ילדיהם. השהייה בבית הכריחה אותם ללמוד עם ילדיהם, להקשיב להם ולהיות הורים במלא מובן המילה.

אמהות גילו מחדש את אהבתן לתפקידן המקורי - עקרת בית. ההדזמנות להיות בבית בחלוק ומטפחת בלי המרוץ אחר האוטובוס לעבודה, אפשר להיות במטבח, לאפות ולבשל עם הילדים ולפתח שיח אחר עם בני הבית.

גם עולם השידוכים עבר תפנית - תקופת הסגרים אלצה את המשודכים לעבור לפגישות טלפוניות, להפגש בבתי ידידים או נדיבים עלומים, ובמקום להתעסק במקום הפגישה והסובב לה הפוקוס עבר לתוכן ולאישיות המדוברים.

גברת קוקירנה גם אילצה את מי שמצא עצמו במשך שנים עסוק בחיפוש החצי השני לעשות בדק בית עם עצמו. שידוד המערכות מבחוץ היווה הזדמנות פז ללא מעט משודכים להבין שצריך להתמקד בעיקר ואכן לא מעט שידוכים של מבוגרים נסגרו והובאו לידי גמר דווקא בתקופה הזויה זו.

כשדברתי עם חלק מאותם מבוגרים שזכו לסגור את מועדון הפנויים פנויות למדתי על כך שהם אכן בחרו להתמקד בעיקר ולא בפרטי הפרטים: השקפות עולם תואמות, רמה רוחנית זהה ופחות עיסוק במקצוע, מצב כלכלי, רקע משפחתי וכו.

הם ידעו לשים את הפוקוס על מה באמת חשוב ועל מה ניתן לוותר כדי להקים בית נאמן בישראל ולחיות חיים מאושרים.

תובנה נוספת שלמדתי מאותם מבוגרים היא שהפגישות אינן מהוות מדד לרמת ההתאמה והאושר בזוגיות. מבחינתי מדובר בתובנה מהפכנית כי הנורמה המקובלת היא לשפוט את ההתאמה בהתאם לפגישות ומתברר שמי שמצליח למפות את הפגישות ולנתח אותן למרכיבים מצליח לדלות מתוכן מרגליות ולקבל החלטות הרות גורל גם כשהפגישות אינן מרקיעות שחקים.

אז בואו נראה את הטוב ששלח לנו ה ביחד עם גברת קוקירינה ונלמד איך כל סיטואציה יכולה לקדם אותנו בדרך למטרות החשובות לנו בחיים.

יהי רצון שיהיו לנו רק מהפיכות טובות ומכל מהפיכה נצליח לבנות ולהבנות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!