ומוזס הסביר למה מלו את אנשי שכם

"בושה שבכנסת יושבים אנשים כמוך", הדהדו הצעקות במליאת הכנסת, רגע לאחר שנכנסה אליו חברת הכנסת חנין זועבי מסיעת בל"ד, 'נציגת' הפרלמנט הישראלי במשט של תומכי הטרור.

• ההצגה הכי טובה בעיר: מכות בכנסת • צפו בווידאו

"צריך לזרוק אותה לעזה", צעק ח"כ אריה ביבי מקדימה.

"כמה ביבי'ים צריך בבית הזה?" – לא נשאר ח"כ מוחמד ברכה חייב.

זו הייתה רק תחילת הסערה. בזה אחר זה הוצאו ח"כים אל מחוץ לאולם, כשכרמל שאמה, סגן יו"ר הכנסת, מתקשה להרגיע את הרוחות.

"אנחנו לא צריכים טרויאנים בכנסת", שאגה מירי רגב (ליכוד) במלוא ריאותיה. "רוחי לעזה יא חאינה. בוגדת", קראה בעברית מתובלת בערבית לעבר חנין.

"שבוע אחד בעזה, רווקה בת 38, נראה איך מתייחסים אליך שם!" - צעק לה ח"כ יוחנן פלסנר מקדימה.

"הדגל כחול לבן, והמדינה יהודית, ואם זה לא מוצא חן בעיניכם, תשתו את הים של עזה" - הציע ח"כ אריה אלדד מהאיחוד הלאומי.

ורק ח"כ משה מטלון מישראל ביתנו 'החמיא' לזועבי. כשהוא יושב על כסא הגלגלים שלו, נשא את נאומו בפני המליאה: "כל הכבוד", קרא בציניות. "מה שהחבורה הבוגדנית סביבך מנסה לעשות שנים, עקפת אותם בסיבוב תוך יום אחד"...

חבורה של אויבים

זה התחיל מינורי.

"לא הספיקה לך פגישה עם מנהיג לוב, קדאפי?" - צעקה לעברה ח"כ רגב, רומזת על נסיעת ח"כים ערבים לטריפולי לפני מספר חודשים.

"תוציא אותה מהמליאה" - צעק ח"כ דני דנון מהליכוד לסגן יו"ר הכנסת.

"לא יתכן שחברת כנסת תשתתף במסע מהסוג הזה, משט שהוא נגד מדינת ישראל, שהיא גם המדינה שלך. לא יכול להיות שתעמדי על הספינה הזו, שלפי החוק הבינלאומי לא יכולה להגיע לחופי עזה", אמר ח"כ נחמן שי מקדימה במליאה, והציע להקים צוות בדיקה, בראשות השופט אהרן ברק.

"אני רוצה להודיע בשמי ובשם סיעתי שאנחנו עומדים מאחורי חברינו, בהם ראאד סלאח, וכמובן אנחנו עומדים לצידה של חברתנו ח"כ זועבי", הכריז ח"כ מוחמד ברכה, יו"ר חד"ש - והקפיץ את חברי הכנסת כמעט מקיר לקיר.

"אלו הם החברים שלכם? הם הרי אויבים. חבורה של אויבים" - שאג ח"כ מיכאל בן ארי. למען האמת, הוא לא הפסיק לצעוק. נראה היה על פניו עד כמה הנושא כאוב לו, וממקום מושבו שב וצעק, והעיר, ומחה.

"איפה גלעד שליט, איפה?" - נשמעו זעקותיו.

וח"כ רגב הצטרפה אליו בשאלה הנוקבת. "איפה גלעד שליט, איפה?"

"אתם חושבים שהעולם מתחיל במטולה ומסתיים באילת", לעג ברכה. "אין מדינה שעומדת לצידכם במה שקרה במשט. כל העולם במקום אחד, ואתם במקום אחר. תתעוררו! ממשלת ישראל מתנהגת כמו כנופיית פיראטים מהמאה ה-18. תבינו, במאה ה-21 לא יכול להיות מצור על עזה".

בשלב זה קמו חברי כנסת ממקומם והתקרבו לעבר ברכה, מוחים ברעש גדול על דבריו. אפילו ח"כ רחל אדטו, ה'רופאה של קדימה', נזעקה וצעקה. "מי שבא עם שבריות, שלא ידבר עלינו".

"הם באו לבית שלך?" - היתמם ברכה, "באו להילחם בהם, אז החזירו".

"אתם עושים פה טרור פוליטי", אמר ח"כ ניסים זאב מש"ס שנראה זועם עד מאוד. "אתם משתלטים פה על הכנסת בצעקות שלכם!".

הוא חיזק את ידי צה"ל, שביצע את המשימה, תוך סיכון חיים. "החיילים הצליחו בזהירות יתר שלא לפגוע בכל אלו שלא רצו לפגוע בהם. הם פעלו מתוך הגנה עצמית".

ואז גילה סוד. "מספר ימים לפני המשט, התקבלה הודעה על כך שחלק מנוסעי האוניה מצוידים בשבריות ובסכינים. באל-ג'אזירה גם הביאו תמונות. התקשרו למפכ"ל המשטרה, וסיפרו לו על כך. ואני שואל: האם חיילי צה"ל ידעו על כך שהם נכנסים למלכודת מוות, או שהם חשבו שמדובר במשט תמים?! 700 איש צריכים לבוא לעזה, כדי להביא לשם סיוע הומאניטרי?! 20 איש לא מספיקים לכך?!

"זועבי היא ממשיכת דרכו של איש מפלגתה עזמי בשאררה, שנאשם בריגול. מבחינתה, מבחינת השקפת עולמה, היא עושה דבר נכון".

"אתה צודק" - נכנס אריה ביבי לדבריו. "אנחנו הפראיירים".

"אכן" - הסכים עמו זאב. "צריך להסיר לה את החסינות".

"לזרוק אותה לעזה" - קרא ביבי.

האו"ם היה זועק 'געוולד'

וכמו תמיד, כשח"כ אליעזר מוזס עולה למליאה, העיתונאים כבר מחייכים. עכשיו תגיע הבדיחה, הם יודעים. וגם הפעם הוא לא איכזב.

"מסופר על שכם בן חמור שתפס את דינה בת יעקב. בני יעקב החליטו להילחם בו בערמה, שכנעו את אנשי העיר למול את עצמם, וביום השלישי, בהיותם כואבים, תפסו אותם והרגום כדי להציל את אחותם. שואלים: למה הפכו אותם ליהודים? ועונים: כי אם היו בני יעקב הורגים אותם כגויים, הייתה מועצת הביטחון מזדעקת, והאו"ם אף הוא היה זועק 'געוולד' - אבל להרוג יהודים? נו, זה כבר עובר בלי ועדות חקירה מיותרות".

פרץ צחוק קטע את דבריו ושחרר מעט את האווירה הטעונה ששררה באולם המליאה.

"קרוב ל-1,500 יום נמצא גלעד שליט ברצועת עזה", המשיך בדבריו. "אבל מועצת האו"ם לא דנה בזה, ולא קמה שום ועדת חקירה. והנה, כשמגיעה ספינת פעילי טרור שכל מטרתה ליצור פרובוקציה, כאשר מכים את חיילינו באלות ובברזלים, בקלשונים ובעוד סוגים של 'כלים הומאנטירים', כל העולם צועק. צר לנו שדובר צה"ל פרסם מאוחר מדי את התמונות, אבל לאחר שפורסמו קשה שלא לראות עד כמה המצב היה נורא שם על הספינה. איך אנחנו יכולים לשבת בבית הזה יחד עם חברת כנסת שהייתה על אוניה כזו, מבלי לקחת לה את הדרכון?! יושבת איתנו קבוצה של ח"כים הזויים, אבל ועדת הכנסת לא עושה דבר. תראו איך היא מסתובבת פה" - קרא לעבר חנין, שצעדה ממקום מושבה אל פתח האולם ושבה למקומה.

שרביט הזהב לקבוצות אנרכיסטיות

בלהט האירועים הימיים כמעט נשכח הנושא שהסעיר את כולנו, רק לפני מספר ימים: פתיחת כביש 443 לתנועת כלי רכב פלשתינאים.

במשך מספר חודשים נישאו דברים חוצבי להבות אש בגנותו של הצעד. אפילו גורמים בכירים בצה"ל התראיינו ודיברו בגנות ההחלטה לפתוח את הכביש. אבל לא הועיל דבר, וביום שישי האחרון, בשעה 8 בבוקר, הורמו מחסומי הברזל אל-על, ומכוניות פלשתיניות עשו את דרכן על הכביש, משתלבות יחד עם המכוניות הישראליות.

"מדובר בנפשות", אמר ח"כ ישראל כץ (כצה'לה) מהאיחוד הלאומי, וקרא את רשימת הח"כים התומכים בהצעת החוק שלו, לפיה לא ייתן בית המשפט צווים בנושאים ביטחוניים הנוגעים בחיי אדם. בין התומכים בהצעתו שמענו גם את שמותיהם של יצחק ועקנין, חיים אמסלם וניסים זאב מש"ס, ואורי מקלב מיהדות התורה.

יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, לא אהב את ההצעה, בלשון המעטה. "ואם מה שאתה מציע דווקא יפגע ביהודים? יבוא הצבא ויגיד, ביום מן הימים, שישיבת יהודים, נניח בחומש, פוגעת בביטחון המדינה. מה אז תעשה? בג"צ לא יוכל להתערב, ואם הצבא ינצל לרעה את סמכויותיו הנרחבות? אתה עלול להפיל הרבה אנשים, שאני חפץ ביקרם" - ניסה להסביר לכץ.

"בית המשפט הפך להיות שרביט הזהב לקבוצות אנרכיסטיות, המשבשות את חיינו", עמד כץ על שלו.
"הייתי כועס אם בית המשפט היה אומר דברים דומים על הכנסת" - גער בו ריבלין בעדינות. ואפילו ח"כ בני בגין ביקש מכץ לחזור בו מדבריו.

כץ לא השתכנע.

הוא פנה לשר המשפטים, יעקב נאמן, והאשים אותו בטרפוד הצעת החוק. "היא הגיעה לוועדת השרים לענייני חקיקה, וקשה לי להבין את התנהלותו של נאמן".

נאמן, מצידו, לא נותר חייב, ובעלותו אל הדוכן השיב בפירוט למה הוא אינו תומך בהצעה. בתמצית: היא תוביל לפגיעה בשלטון החוק.

אם הבנו נכון את דבריו של ריבלין, הרי שיש בהם הרבה היגיון. מאוד פופולארי לתקוף את הבג"צ ולראות בו מקור לכל צרותנו. רק שכל אחד צריך לזכור את היום בו יהפוך לנרדף ויזדקק לשירותיו. נכון, מתוקף מעמדו מגן בית המשפט העליון על 'חלשים', שלא תמיד נוח לנו לראות אותם מקבלים גושפנקא בג"צית, אך ביום בו נהפוך אנו לנרדפים נודה לבג"צ על הגנתו.

כותב השורות מתנצל בפני כל מי שאינו אוהב לקרוא זאת (והציבור החרדי אינו אוהב לקרוא זאת), אך כמי שזכה בימי חייו לעזרתו של בית המשפט העליון (ולא כאן המקום לפרט על מה ולמה) הוא ישב ביציע העיתונאים, שמע את רובי ריבלין (שאיש אינו יכול לחשוד בו בשנאת ישראל והיפוכה) - ותמך בו בכל לב.

כן, בג"צ מגן על החלשים. על האיש הקטן מול הממסד, על המיעוטים.

הזבוב על הקיר

על רקע הנושאים החשובים, התגמדו כל שאר הנושאים, ולא יכולנו אלא להקדיש להם כמה 'קצרים':

שלמה ברילנט - אם בשבוע שעבר יצאנו בכותרת "למה אלי ישי לא נתן לדון באלימות שוטרים", ביקש ברילנט להזכיר לנו, ובצדק, כי הוא היה זה ששכנע ודרש מישי שלא להעלות את נושא ההפגנות ואלימות השוטרים לדיון בוועדת הפנים. למה לתת להם במה, למפגינים האלימים? - תהה, והציג את אוזנו הפצועה. אגב, השבוע הוא כבר הגיע לכנסת בלי התחבושת, כשרק מספר תפרים 'קטנטנים' מעטרים עדיין את אוזנו, עדות וזכר לאלימות החרדית, שאין חלקנו עמה.

לילך ויסמן - היא כתבת ב'גלובס'. ויסמן נוהגת לסקר בהגינות את הדיונים בוועדת הכספים, ואפילו מחמיאה ליו"ר החרדי כשצריך ו'בלי להתקמצן' במילים. אלא מאי? חתול שחור עבר בינה לבינו, לאחר כתבה שפורסמה, ואשר תיארה את ניסיונותיו של גפני להשיג תוספת תקציבית לישיבות, לקראת אישור התקציב הבא. תוספת, אגב, שתהיה מעוגנת בספר התקציב, ומבלי שיהיה צורך להילחם ולהתבזות עליה כל שנה וכל קדנציה מחדש. כתבה מה שכתבה, אך העורך נתן את הכותרת: "הדיל המסריח 2". עכשיו כבר לא משנה מה כתבה בכתבה, בלשכתו של גפני כועסים. בשבוע הבא, כך הבטחנו לה, נעשה כל מאמץ כדי ליישר את ההדורים.

מאיר פרוש - כמה נוח להטיל לעברו את הבוץ העימנואלי ולומר 'יש לנו סגן שר במשרד החינוך, וככה הסתבכנו שם'. כמה קל לשכוח את התקופה בה אמרו על משולם נהרי, כי הוא ה'עציץ' של משרד החינוך. גם הוא היה סגן שר, תחת השר יוסי שריד, וגם הוא חש תחושה דומה - של חוסר אפשרות לעשות הרבה. אפילו הרב רביץ, זכרונו לברכה, נהג לקרוא לעצמו ה'זבוב על הקיר' בתקופת כהונתו במשרד השיכון כסגן שר. כשאתה סגן שר תחת שר אחר, כל מה שנותר לך לעשות הוא לקבל כל בוקר בפקס את המכתבים הנזעמים מצד הציבור, להיאנח בקול גדול, ולחכות לימים טובים יותר. תשאלו את ליצמן, שצריך מפעם לפעם לספוג את שיגיונותיו של השר שמעליו.

אריאל אטיאס - אפילו לשר בו תלה הציבור החרדי את מיטב תקוותיו לא ממש נותנים לעבוד. "רק שילוב של כל המשרדים יחד – פנים, שיכון ואוצר - יצליח להזיז משהו בתחום הדיור", אומרים גורמים בכירים בתנועה המתחרה. "שנה אחרי, מחירי הדירות מסרבים בתוקף לרדת, הארץ עוד לא הוצפה בדירות, וכולנו בוכים לפני השאת צאצאינו". אגב, הם ישמחו מאוד להתבדות, לפרגן לשר ביום שהדברים ישתנו, ולהוציא את הילדים מהמחסנים בהם הם מתגוררים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!