מופרעים, צאו ממחנינו! • מאמר נוקב

ממי אנו מפחדים, מהקב"ה או מ'מה יגידו'?

רבותיי, אני רוצה להניח את הדברים על השולחן: למה אנחנו, הרוב הדומם והמדמם, למה אנו, הפצועים ממעשיהם של אנשי בליעל מתוכנו, אשר מכים בנו ובכל היקר והקדוש לנו ומחללים שם שמים ברבים, למה אנחנו שותקים?!

למה אנחנו מגלים שאננות מפחידה מול אנשים אשר בכל עת והזדמנות, עם סיבה ובלעדיה, עושים הכל בכדי להכות ולשבור, להזיק ולהסית, לשרוף ולנפץ רכוש ציבורי ופרטי, במסווה של מצווה שאיננה ולא הייתה.

הרי הם הורסים אותנו, הורסים את חינוך ילדינו. כי אין מי שרואה מעשה של השחתה ופשע שנפשו איננה נפגעת מכך.

אתמול, אחרי השעה 12 בצהרים, עברתי ליד בית הכנסת 'סאטמר' ברחוב יואל בירושלים. על קירות בית הכנסת ולידו הודבקו מודעות בגנות הציונים (אשר עליהם אינני מגן בדבריי אלו), מודעות הקובעות כי 'הציונים נמצאים בשקיעה'. במודעות צייר בעל המודעה שקיעה בהתגלמותה.

באותה עת ממש, אחר צהרי היום, אני רואה מול עיני אברכים טרוטי-עיניים, בשעה ששקיעת החמה קרובה מזריחתה, העומדים ומניחים תפילין לתפילת שחרית, בניגוד להלכה בשו"ע. חשבתי כמה נאה מעשה זה. הרי בכך הם מביעים את השקיעה והחשיכה של העם היהודי במלא כיעורו, כאשר ללא בושה וללא חת, עומדים להם אברכים ואנשי מעשה בחצר בית הכנסת כדי שכולם יראו את השעה והזמן, שהוא אחרי הזמן של ק"ש, תפילין ותפילה.

אכן, לזה יקרא 'ציונות שוקעת'.

למה אנו שותקים על מעשיי ונדליזם, על השחתת רכוש ופגיעה בבני אדם?! מדוע אנו שותקים כאשר רכבו של השר אלי ישי נרגם באבנים?! מדוע אנו שותקים כאשר אנשים מתוך מחננו משליכים חפצים שעלולים להרוג בני אדם?!

גם אם פסיקתם של הגר"ע יוסף שליט"א, ושל הרה"ר הרב שלמה עמאר שליט"א והיתר שנתנו, אם נתנו, לפינוי הקברים מיפו ומאשקלון אינה מקובלת עליהם - הרי שגם להם יש זכות לפסיקה בעם ישראל, לא פחות מרבותיהם שלהם. בהתאם לכך, הרי שלרשויות המוסמכות ואף הלא מוסמכות (לשיטתם) מותר לנהוג על-פי פסיקתם זו.

אך אותה קבוצה איננה צריכה סיבה למסיבה. הרי כל שני וחמישי, הם יוצאים לרחובה של עיר, ובזעקות של גיוועלד, הם עושים מעשי גיוועלד, שהוא חמור יותר מהספק-איסור שיש בפגיעה כביכול בשוכני עפר, שכלל לא ברור אם הם יהודים או לא....

ואנו מפחדים!

ממה אנו מפחדים - שמא ניתפס כחובבי ציון? מדוע איננו חוששים שמא ניתפס בעוונם של אלו?! והרי אנו נתפשים בעוונם של אלו. גם בציבור ואולי חלילה גם כלפי שמיא. והחילול ה' שלנו גדול הוא מנשוא.

הם, אותם אנשים אשר נפגשים בגלוי עם שונאי ישראל מאיראן ומשאר ממלכות הרשע, ברשות הפלשתינית ובחיזבאללה, הם אותם שורפי פחים ומזיקי רמזורים, הם אלו מחללי שם ה' ברבים.

ואנו, במקום למחות, שותקים.

האם לא הגיעה העת שנתנער בגלוי מאותה קבוצה שולית, המייצגת את השוליים של השוליים של הציבור החרדי?! האם לא הגיעה העת לחשבון נפש נוקב בתוכנו?!

האם מתוך חשש שמא ניראה ונימצא מזוהים עם המדינה, במקום להיות מזוהים עם בני אדם הלבושים כמונו והנקראים חרדים, התבלבלנו?

עלינו לזכור כי יחסנו למדינת ישראל, שקמה במטרה להיות עם חופשי, בדיוק נמרץ כפי שהונחינו על-ידי רבותינו בראשית הקמתה של אגודת ישראל, על-ידי החפץ חיים וגדולי ישראל של הדור ההוא. איננו חייבים התנצלות בפני איש, על הימצאותנו בכנסת, על לקיחת תקציבי חינוך, המגיעים לנו על-פי חוק כמשלמי מסים שווים במדינה, ובהתאם להוראות רבותינו.

אך מחויבים אנו להוקיע ולגנות בכל אמצעי את מעשיהם של אלו.

שלא ניתפס בהם חלילה. בעיקר לא להיות במקום שזה קורה - שמא תשחת נפשנו ונפש עוללנו חלילה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!